ניוזלטר

בראש המכון תעמוד הד"ר ברטה סטרולוביצ'י, שעשתה את עבודת הדוקטורט שלה במכון ויצמן (1982), במחלקה לוויסות הורמונלי, ואת המחקר הבתר-דוקטוריאלי בבית-הספר לרפואה שבאוניברסיטת דיוק. בהמשך, היא כיהנה כסגנית נשיא למחקר בסיסי בענק התרופות מרק, ובשלוש השנים האחרונות שלפני חזרתה למכון ויצמן, שימשה קצינת טכנולוגיה ראשית ומייסדת שותפה בסטארט-אפ ביו-טק בשם iPierian באזור סן פרנסיסקו. ד"ר סטרולוביצ'י הצטרפה למכון ויצמן באביב האחרון.
היא עלתה לישראל ב-1974 מרומניה ועברה לארה"ב ב-1981. באפריל האחרון חזרה לישראל אחרי 31 שנה כדי להפוך למנכ"לית המרכז הישראלי הלאומי לרפואה מותאמת אישית. בעלה, איזו, עבד בעבר בתעשייה האווירית כמהנדס מכונות.
בתם אורנה היא כירורגית ידיים בלוס אנג'לס ובלאס וגאס. בנם אלכסנדר לומד רפואה ברומניה.

ברוכה השבה לישראל. איך זה לחזור?
הגעתי למכון ויצמן ב- 1976 ועזבתי לארה"ב לאחר שקיבלתי את הדוקטורט. החיים הקודמים שלי בישראל קשורים בעיקר
למכון ויצמן – לכן די הגיוני שאשוב לכאן, זה מרגיש כמו חזרה הביתה. הוריי גרו ברחובות. ביקרתי בישראל במשך השנים,
אבל רק עכשיו אני שמה לב עד כמה היא השתנתה. קודם כל, הכבישים – יש הרבה יותר תשתיות. זה מדהים. עכשיו אני יכולה להגיע מתל אביב לרחובות על כבישים מהירים, דבר שלא היה אפשרי כאשר גרתי כאן בעבר. ואנשים הפכו מעט יותר סבלניים; החיים טובים יותר.

יש לך רקורד מרשים בבניית צוותים ובהובלתם בתחום גילוי התרופות. אילו רגעי שיא חווית בתחום זה?
לכל תפקידי הקודמים יש רלוונטיות לתפקידי החדש במרכז לרפואה מותאמת אישית במכון. בתחילת הקריירה שלי עבדתי במחקר ובפיתוח בחברת טולאריק, שהתמקדה בגילוי ובפיתוח תרופות המבוססות על שינוי בביטוי גנים. התפיסה שעבודה מדעית טובה משלבת דיסציפלינות שונות הנחתה אותי בהקמת צוות מגוון שהיה אחראי לזיהוי ולסימון גורמי שעתוק כיעדים לגילוי תרופות – תרופות לדלקת, סרטן, הפרעות מטאבוליות ומחלות מדבקות.
במרק היה לי את החופש לבנות את המחלקה שלי כפי שראיתי לנכון, והאנשים אותם בחרתי הפכו לעמוד השדרה של מה שהפך בהמשך למרכז מצוינות מרק לגילוי תרופות מוקדם. ב- iPierian התמקדנו ביצירת מודלים של מחלות מתאי גזע, בעיקר עבור מחלות נוירו-גנטיות – דוגמה מצוינת של רפואה מותאמת אישית.
כאן במכון ויצמן אני כבר מקבלת קורות חיים מרשימים מכל העולם ממדענים המעוניינים להיכנס לתחום של הרפואה המותאמת אישית. זה נהדר, כי אני מאמינה שאיכות האנשים הוא הדבר החשוב ביותר בבניית ארגון מצליח. אני גם מאמינה שהמרכז עשוי לסייע בנושא בריחת המוחות מישראל, על ידי משיכת מדענים צעירים לשוב לארץ.

כיצד לימודייך במכון ויצמן סייעו לקריירה שלך?
היותי בוגרת המכון עזרה לקריירה שלי בדרכים רבות. ראשית, כבוגרת מכון יוקרתי כמו ויצמן התקבלתי לאחת המעבדות האקדמיות המובחרות בעולם כדי לעשות את עבודת הבתר דוקטורט שלי. פרופ' רוברט לפקוביץ, היועץ שלי דאז שקיבל השנה את פרס נובל לכימיה, בחר בי הודות למחקר שערכתי כאן במכון ויצמן. כשהמשכתי בקריירה בצחום הביו-טק והפארמה, קורות החיים שלי בלטו הודות לתואר הדוקטורט ממכון ויצמן. בארה"ב, המקום שבו למדת הוא הקריטריון החשוב ביותר כדי להתקבל לעבודות הטובות ביותר. לכן, כבוגרת המכון היתה זו בחירה טבעית עבורי לחזור כאשר נוצרה ההזדמנות במכון.
אני מקווה שבוגרי ויצמן נוספים בישראל ובחו"ל ירצו לשמוע עוד אודות המרכז הזה ולאחד כוחות עמנו.

מהו החזון שלך למרכז לרפואה מותאמת אישית?
זה יהיה עמוד תווך של שיתוף פעולה מחקרי. מדענים עם שאלות ספציפיות יבואו אלינו, ויחד נדון בשאלות שלהם בהקשר רחב יותר, דבר שיוביל לטיפול בשאלות גדולות יותר ותכנון וביצוע של ניסויים בהיקף גדול יותר. כך לדוגמה, שאלה על פעילות מסוימת של חלבון מסוים תיבדק בהקשר של גן או קבוצת גנים המבקרים את אותו חלבון ושל המחלה או המחלות הקשורות לאותו גן. לאחר מכן, נחפש חומרים בעלי פוטנציאל תרופתי כדי להשפיע על המערכת הביולוגית. אנו יכולים לעשות זאת כיום בזכות פיתוחים טכנולוגיים המאפשרים לנו לערוך ניסויים בקנה מידה גדול, במהירות רבה ובעלות קטנה יותר.
לדוגמה, במקום לחקור רק את הפעילות של חלבון X  הקשור לאוטיזם, יהיה לנו בסיס מידע ענקי עם מגוון גנים הקשורים לאוטיזם. בקצרה, המרכז מאפשר את הרחבת היריעה.

כיצד המרכז יקדם את תהליך הגילוי המדעי?
מחקר מדעי מתחיל, בדרך כלל, בהיפותזה, ולאחר מכן, איסוף מידע סביבה. במרכז לרפואה מותאמת אישית, המדענים יכולים לקבל מידע רב כבר מההתחלה, ואז לנסח את ההיפותזה המחקרית שלהם. בנוסף, המרכז יסיר את היבט ניהול הפרויקט מכתפי המדענים, ואנו נחלוק את האחריות בהתקדמות לקראת גילוי תרופות. אחרי הכול, לרוב המדענים יש את כישורי המחקר – אבל לא בהכרח את הניסיון בתרגום תגליות לתרופות. תפקידי הוא לומר, בואו ונרכז יחד את הצוות ונתכנן את המהלכים מן ההתחלה ועד הסיום.

מה מיוחד במרכז הזה?
כל ארבעת המכונים במרכז יעבדו מידע במקביל ולא בסגנון של העברת המקל למומחה הבא. אוניברסיטאות גדולות רבות בארה"ב הקימו יחידות כאלה, אך עד כמה שידוע לי, באף אחת מהן היחידות הללו לא ממוקמות, פיזית ומנהלית, תחת קורת גג אחת, דבר חיוני לחדשנות, שיתוף פעולה, שילוב יעיל יותר של מידע, וקיצור הזמן שעובר מהמעבדה ועד למיטת החולה.

מהו האתגר הגדול ביותר בפניך?
האתגר הגדול ביותר הוא כיצד לתעל את החשיבה החופשית המאפיינת את האקדמיה, שיש לשמרה, כך שתהיה בעלת משמעת רבה יותר ויעדים ספציפיים, כמו למשל, מציאת נתיב מולקולארי חדש במחלת אלצהיימר וזיהוי ישות טיפולית חדשה בעבורה.

מדוע ישראל היא מקום טוב לעבודה מסוג זה?
הנגישות למידע אודות חולים בישראל קלה יותר, בעיקר כי יש כאן מעט קופות חולים. בנוסף, מדובר במדינה קטנה,
אך הטרוגנית מאד. גם ארה"ב מגוונת, אך היא כה גדולה ויש בה כל כך הרבה קופות חולים, שקשה להשיג מידע אודות חולה. גדלה המצומצם של ישראל מאפשר יצירת שיתוף פעולה ותנופה אמיתיים, כי כל בתי החולים ומכוני המחקר הגדולים קרובים האחד לשני – ולמכון ויצמן.

כיצד תימדד הצלחת המרכז?
אני מאמינה שהמרכז ישיג הרבה פריצות דרך שחברת ידע (הזרוע המסחרית של מכון ויצמן) תוכל להביא לרישומן כפטנטים.
אני גם חושבת שהמדענים יתגאו בכך שמשהו שהם גילו יביא לתוצאות טובות יותר ממה שהם ציפו. בנוסף, המרכז יסייע לישראל ויהפוך אותה למרכז עולמי לגילוי תרופות.