מדע, אמנות, ומה שביניהם

"איזה מקום נפלא"
מרכז הכנסים על-שם דוד לופאטי
1

תומר ספיר, תומס שטרוט, מרטין קולר, כוכב כוכבי וצלמי ויקימדיה.

ארבעה אמנים וקבוצה של צלמי ויקימדיה יצאו למסע במכון ויצמן למדע. כמו המדענים, גם הם ניסו להבין מה באמת קורה כאן. אלא שבעוד המדענים מבקשים להבין את העולם, האמנים התמקדו בשאלה מה בדיוק עושים המדענים, וכיצד הם עושים זאת. הפסל תומר ספיר מציג מיצב – "אם החיטה" - שנבנה בין היתר בעקבות ביקורים במכון, שבהם נפגש ושוחח עם מדענים מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה. המיצב הוצג לראשונה ב"תערוכה החקלאית" במוזיאון פתח-תקוה לאמנות עכשווית, באצירת טלי תמיר. מדובר בשילוב של חממה לגידול צמחים, מעבדת מחקר ומעין מאגר של גֶנים צמחיים המשמר (באופן מטאפורי) את "חוכמת ההישרדות האבולוציונית” הטמונה בזרע החיטה שדורות שלה צלחו בהצלחה אלפי שנות חקלאות. מ"אם החיטה", הצמח הקדום שממנו התפתחו זני החיטה העכשוויים, ממציא ספיר זנים ומוטציות מלאכותיות, היפותטיות או דמיוניות-בדיוניות. המיצב המשולב מנסה אפוא להציע אפשרויות גנטיות ל"איתחול מחדש" של רשת המזון המזינה את האנושות, למקרה של אסון טבע או הרס מעשה ידי אדם.
תומס שטרוט ומרטין קולר, מגרמניה, הגיעו למכון במסגרת פרויקט שיזם הצלם היהודי-צרפתי פרדריק ברנר. במסגרת זו סיירו בישראל 12 צלמים אמנים, ממדינות שונות, ותיעדו את חוויותיהן החזותיות. התערוכה שסיכמה את הפרויקט, "מקום זה", באצירת שרלוט קוטון, הוצג במוזיאון דוקס בפראג, במוזיאון ברוקלין בניו-יורק, במוזיאון נורטון במיאמי, ובמוזיאון תל-אביב לאמנות (אוצרת אחראית: נילי גורן).
כוכב כוכבי הוא אמן ויזם חברתי עיוור שמשלים לימודי אמנות קהילתית במכללת שנקר, בהנחיית עדי יקותיאלי. על-אף מגבלתו הקשה, ואולי דווקא בזכותה, הוא תוחם באמצעות מצלמתו "מסגרות" לא שגרתיות ופורס את המציאות להבזקים שממחישים את העובדה שתמיד יש מקום לקליטה ועיבוד חדשים של המציאות, ולבחינה מחודשת של מושגים כמו "נכון", "ו"אסתטי".
חותמים את התערוכה מספר צלמים מתנדבים שמנסים "לכסות" ולתעד את "כל העולם", ולהרחיב עד כמה שאפשר את חופש המידע – ובמיוחד את חופש המידע הדיגיטלי - כך ששום "חומה" לא תסתיר דבר מעיניהם של גולשי ויקיפדיה.
מהתצלומים של שטרוט, קולר, כוכבי וקבוצת צלמי ויקימדיה, כמו גם מ"אם החיטה" של תומר ספיר, נשקפת פליאה גדולה. הם מתייחסים למעבדות כפי שמבקרים התייחסו בעבר הרחוק ל"חדרי הפליאה", אותם חדרים של אוספים אקזוטיים שאצילים במאות הקדומות נהגו להקים ולאסוף כדי לשמר זכרונות מצד אחד, ולהרשים את אורחיהם מצד שני. פליאה זו משתלבת באופן כמעט סינרגי עם סימני השאלה המניעים את המחקר המדעי.
י. ע.