עיון וקריאה

זילות חיי אדם

אלכס צפרירי
הארץ/ספרים 1.1.03

בצדק ציין אבינועם בן-זאב בסקירתו על ספרם של זאב לוי ונדב לוי "אתיקה, רגשות ובעלי חיים" כי זהו ספר גדוש שחשוב להתווכח עמו ולא לקבל את קביעותיו כאמת ודאית. הספר אכן חושף בפני קוראי עברית את מגוון הטיעונים של חסידי זכויות בעלי החיים, כולל האבסורדיים ביותר, המוליכים לשבירת ההבחנה בין חיי אדם לבין חיי בעלי חיים. כזאת היא המובאה מסאלט (Salt,1921): "ההומניזם והמדע גם יחד פוצצו את האידיאה .... בדבר קו תיחום נוקשה בין אדם לבן לאדם שחור, בין אדם עשיר ובין אדם עני, בין אדם מחונך, ואדם בלתי מחונך, בין אדם טוב ואדם רע- באותה מידה בלתי ניתנת להגנה, לאור ידיעותינו החדשות, האידיאה, שקיים הבדל מהותי, ולא רק בדרגא, בין אינטליגנציה אנושית ובלתי אנושית. שחרור בני-האדם מאכזריות ואי- צדק יגרור בעקבותיו גם את שחרור בעלי-החיים. שתי הרפורמות קשורות זו בזו ללא הפרד, ואף אחת מהן איננה יכולה להתגשם לבדה". בעיני סכנת האנלוגיות המופרכות הללו, שזוכות בספר בהסכמה (לפחות לגבי בעלי חיים עילאיים), הינה פחות בקידוש חייהם של בעלי החיים, כמו בזילות חיי האדם והשוואה ערכית של כל החי. נראה לי כי האדישות לחיי אדם ותנאי חייו בהודו מדגימה היטב סכנה זו.

בן-זאב אף הצביע על כמה מהכשלים הלוגיים של המחברים בתזה כי בהיות בעלי החיים והאדם תוצרי אבולוציה (ולא רצף התפתחותי, כפי שרבים טועים ומטעים), הרי שההבדל בין אדם לחיה איננו מהותי. מכאן המרחק להאשמת האנושות בחטא הספצייסיזם (סוגנות) והתנשאות אינו רחוק ומניב דיון מפותל ומתפלפל (עמ' 173-179194-199-). ו

לדעתי, החיסרון העיקרי של הספר נעוץ בייצוג חסר של דעת פילוסופים מודרניים שדוחים את התביעה לזכויות בעלי החיים ומעמידים את המוסר על עקרונות צדק חוזי בין אישים בעלי מערכות ערכים משותפים או מוסכמים (כמו אמירתו של הלל הזקן: מה דעלך סני, לחברך לא תעביד- מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, שבת ל"א, ע"א...) כמו רולס (RawlsCarruthers). שניהם, אמנם נזכרים בספר, אך) או קרותרס ( בעוד שדעתו של הראשון נדחית בקש על סמך הטיעון שמיד נטפל בו, השני מוזכר פעמיים בציטטה שאינה מורידה ואיננה מעלה, אף שבודאי איננה עושה צדק לעמדתו המנומקת באותה השאלה.

מחברי הספר מעלים חזור והעלה את שאלת התינוקות, חולי הנפש, פגועי קומא "צמחים" וסנילים כ"נקודה ארכימדית" להשוואת אדם ובהמה. על סמך אנלוגיה מופרכת בין אנשים חסרי מודעות מלאה או חלקית הנעדרים יכולת (לעתים זמנית) ליחסים חוזיים לבין בעלי חיים הם דוחים את השתתת המוסר על עקרונות צדק חוזי. דעתם לא נחה עד כי הכלילו את כללו הנזכר למעלה של הלל הזקן "גם על בעלי חיים בעלי תחושה" (!) (עמ' 48). האם נעלם מהם כי קרותרס, בספרו מ-1992 המובא אצלם בביבליוגרפיה, הציע לפחות שתי דרכים לפתרון השאלה?

בקיצור נמרץ, פתרון ראשון, טענת "המדרון החלקלק", מבוסס על מעבר רצוף בין תינוק לבוגר ורכישת מודעות עצמית הדרגתית. בדומה לכך, קיימות דרגות שונות, אך קשות מאוד להפרדה, של פגיעה ביכולת ובתודעה. רציפות זו, מוליכה למסקנה כי עלינו להעניק אותן זכויות לכל בני אנוש בהיותם בני אנוש. אם לא נעשה זאת, אנשים חסרי מצפון ינצלו פרצה זו לרעה, בהתאם למשוגותיהם. לעומת זאת, ההפרדה בין אדם לבעלי חיים כה ברורה, עד כי לא נשקפת סכנה כלשהי מהענקת מעמד מוסרי לתינוקות ופגועי נפש ושלילתו מבעלי חיים. "קיימת סבירות נמוכה שתתקבל על הדעת הטענה כי כיוון שלבעלי חיים אין זכויות, יש לשלול אותן גם מתינוקות, ולכן גם אין להתנגד מוסרית להשמדת יהודים, צוענים, או בעלי 'סטיות' אחרים (Carruthers, 1992, The Animal Issue)

קרותרס מבסס פתרון שני לבעיה על שמירת יציבות חברתית. לתינוקות, אנשים פגועים וסנילים יש הורים, צאצאים וקרובים אחרים שגורלם נוגע ללבם. אי לכך, כל מערכת כללים שתפגע בשלומם של הצעירים ביותר, הזקנים ביותר והפגועים נפשית עלולה להביא לפגיעה בשלום הציבור על ידי אנשים שלא יוכלו להשלים עם כללים דרקוניים אלה. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' זצ"ל כתב ביחס ל"המתת חסד": "אפשרות קיומנו האנושי בצוותא מותנה בכך שלא ניגע בהנחה של איסור נטילת חיי אדם" (בין מדע לפילוסופיה, עמ' 289). לדעתי, כל מערכת אתית הפורצת את גדרות ההבחנה בין אדם לחיה מתוך מגמה לשדרג את זכויות בעלי החיים לדרגת האדם, תביא לזילות חיי אדם, פגיעה ברגשי חמלה וסופה הסרת מעצורים בפגיעה בבעלי חיים.

לבסוף, המחברים מודים כי "התפתחות מדעי הביולוגיה היו בלתי- אפשריים ללא ניסויים בבעלי-חיים" וכי "השתלות איברים, המצילות היום חיים של חולים, נוסו לראשונה על פרימאטים. הוא הדין בנוגע לניתוחי לב פתוח, שנוסו על כלבים וחיסון נגד אבעבועות רוח שנוסו על פרות. היום משמשים קופים לחקר AIDS, סרטן, מחלות לב, צרעת, אי פוריות, הפריה מלאכותית ועוד". כיוון שכך , קשה מאוד לקבל אמירות "כמו שבימי הביניים ובראשית העת החדשה נוצרים 'טובים' לא היססו לענות (ולשרוף חיים על המוקד) כופרים למען הדת, מענים היום חוקרים 'טובים' בעלי-חיים למען המדע" או את ההבחנה בין 'מדענים טובים' כמו האתולוגים "המודרכים על ידי שיקולים יותר מוסרניים" לבין "חוקרים במעבדות", "שמטרתם העיקרית היא לספק צרכים אנושיים". למרות ביטויים צורמים רבים מן הסוג הזה, הצעת המחברים (עמ' 359) "אפילו על אפם וחמתם של המדענים" להקמת ועדות אתיקה לניסויים בבעלי חיים במוסדות המחקר מיושמות כבר שנים אחדות בפועל, בארץ ובחו"ל. יתרה מזו, כל הצעת מחקר בטרם מימונה וכל מאמר מדעי בטרם פרסומו נבחנים האם הם עומדים בדרישות האתיות לטיפול בחיות המחקר. יש עבודות שביצוען או פירסומן ימנע או ידחה עד למילוי הדרישות בתחום זה.



ניווט במאמרים