Home / Sections / Students / A Special Kind of Chemistry He

כימיה מסוג מיוחד

עבור זוג המדענים חסן ואימאן מסאלחה, מכון ויצמן הוא בית שני

english

Students

10 מרץ, 2019
מקור: 
Weizmann homepage
Eman Khatib-Massalha and her husband Dr. Hassan Massalha. “The things you get at Weizmann, you will not get anywhere else in Israel,” says Eman.

Eman Khatib-Massalha and her husband Dr. Hassan Massalha. “The things you get at Weizmann, you will not get anywhere else in Israel,” says Eman.

כשאימאן ח'טיב-מסאלחה נכנסה בשערי מכון ויצמן למדע לראשונה, היא היתה מלאה בחששות. היא למדה בירושלים ובחיפה – שני מקומות שיש בהם הרבה סטודנטים ערבים, וגדלה בטמרה שליד עכו, אבל על רחובות, מקום שיש בו קהילה ערבית קטנה מאוד, היא ידעה מעט מאוד.

מהר מאוד הבינה שזאת לא בעיה. אימאן זוכרת שהיא הייתה "סתם עוד סטודנטית במעבדה" – המעבדה של פרופ' צבי לפידות במחלקה לאימונולוגיה – ומיד הרגישה כמו בבית.

הדרך למכון ויצמן, מהגליל

במהלך לימודיה לתואר ראשון, אימאן אפילו לא שמעה על מכון ויצמן, על אף שסיימה את התואר במדעי המעבדה הרפואית (B.Med.Lab.Sc) במכללה האקדמית הדסה בירושלים ב-2011. משם המשיכה לתואר שני בביולוגיה של גוף האדם באוניברסיטת חיפה ובמעבדת המחקר על שם אלישר במרכז הרפואי לגליל ועבדה כעוזרת מחקר.

בתקופה זו, עמיתה (יהודיה) של אימאן סיפרה על חבר ממכון ויצמן בשם חסן – היא חשבה שהם יכולים להתאים. מה שהתחיל כשידוך התפתח לכיוון חדש גם של קריירה, לאחר שחסן עודד אותה לבוא ללמוד במכון ויצמן גם.

אימאן תכננה להמשיך ללימודי דוקטורט במעבדת המחקר על שם אלישר ולא שמחה לעבור. מחצית מהסטודנטים בתוכניות שהשתתפה בהן בירושלים ובחיפה היו ערבים ומחציתם יהודים, והיה לה נוח שם מבחינה חברתית.

ד"ר חסן מסאלחה בא מדבורייה שליד נצרת וגר ברחובות יותר מ-12 שנה. כשסיים ב-2009 את התואר הראשון בביוטכנולוגיה ומדעי המזון בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, הוא חצה את הכביש אל מכון ויצמן ועשה תואר שני אצל פרופ' דב ציפורי במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא. לאחר מכן, המשיך לדוקטורט במחלקה למדעי הצמח והסביבה אצל פרופ' אסף אהרוני.

הוא שכנע את אימאן לפחות לבוא לבקר בקמפוס – וגם לבקר אותו – ולהתרשם מהמכון בעצמה. השאר – היסטוריה. הם התחתנו כעבור שנה, וב-2014 אימאן התחילה את המחקר שלה לדוקטורט במכון.

"את מה שמקבלים בוויצמן, אי אפשר לקבל בשום מקום אחר בישראל", אימאן אומרת. "מההתחלה, צבי [לפידות] העניק לי את כל הכלים לעשות את כל מה שרציתי לעשות, ועודד אותי להציע את המחקרים שלי לכנסים ולהגיש מועמדות לפרסים".

הדוקטורט של אימאן מתמקד באימונו-מטבוליזם ובדלקות, והיא עובדת על מחקר שמראה קשר אימונו-מטבולי בין נויטרופילים המפרישים לקטט (תאים חיסוניים מולדים הנוצרים מתאי גזע במח העצם) ותאי אנדותל של מח העצם, ויש לו השלכות על הטיפול בהפרעות או מחלות דלקתיות.

ב-2016 היא זכתה בפרס ההצטיינות של המועצה להשכלה גבוהה לסטודנטים ערבים והוזמנה להשתתף בכנס במכון מקס פלנק בגרמניה. ב-2017, במפגש העולמי לרגולציה של חיסונים בדאבוס שבשווייץ, היא זכתה במענק נסיעה מטעם כתב העת European Journal of Immunology של הפדרציה האירופית של האגודות לאימונולוגיה (EFIS) וגם בפרס הסדנה הטובה ביותר, שהתחרות עליו קשה.

במרחק של כמה צעדים

הזוג חתום יחד על מאמר שפורסם לאחרונה בכתב עת, וכיום הם עובדים באותו בניין. ד"ר מסאלחה עובד עכשיו על מחקר פוסטדוקטורט בקומה השישית של בניין וולפסון – במעבדתו של פרופ' שלו איצקוביץ במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא – ואימאן עובדת בקומה השלישית. הם מתייעצים זה בזה על המחקרים שלהם, משתתפים יחד בכנסים ומעודדים זה את זה ברגעים הקשים.

כשאימאן נרתעה מהזרקה לעכברים במעבדה, בעלה הציע פתרון: היא תכין את החומרים והוא יזריק במקומה. ועכשיו כשיש תינוקת בתמונה, הם בתורנות: כשאימאן מכינה את המזרקים, חסן יושב באוטו עם התינוקת או מטייל איתה בקמפוס, ואז מתחלפים.

לאחרונה, אימאן הרצתה בתיכון בטמרה על חוויותיה במכון ועל ניצני הקריירה המדעית שלה. התלמידים הסתייגו מרעיון המעבר לרחובות, לא רק בגלל המרחק, אלא גם בגלל החשש שלא יצליחו להשתלב. אימאן עודדה אותם לבוא לבקר, בדיוק כפי שבעלה עודד אותה לעשות לפני כמה שנים. עכשיו התלמידים מתכננים לבוא לבקר במכון באביב, ואימאן עוזרת לתאם את הביקור.

"כסטודנטית היחידה לדוקטורט במכון ויצמן שבאה מטמרה, אני גאה שאני יכולה לעודד תלמידים מהעיר שלי – את הבנות במיוחד – לעסוק במדעים ולא לחשוש ממעבר לאזור אחר בארץ שהם יהיו בו מיעוט", היא אומרת.

שניהם גם עזרו להנגיש את הפעילויות של מכון דוידסון לחינוך מדעי ושל גן המדע על שם קלור לקהילה הערבית, ותרגמו אתרים ותוכן חינוכי לערבית. "גם חיברנו חומרי הוראה מקוריים ואפשרנו לתלמידים ערבים לבקר ולהשתתף בסדנאות", אומר חסן.

חסן נמצא במכון ויצמן כבר 10 שנים, ואימאן - חמש. לבתם היבה הם קוראים "תינוקת ויצמן".