כללי בטיחות לעבודה במעבדה ביולוגית

(באדיבות וברשות המוסד לבטיחות וגיהות)

ארבעה עקרונות קיימים בבטיחות ביולוגית:

  1. נהלי עבודה וטכניקות עבודה בטיחותיות
  2. ציוד מגן בטיחותי
  3. מעבדות בטיחותיות ייעודיות
  4. כליאה ביולוגית.

שילוב עקרונות אלה, מספק לעובד את המיגון הדרוש להקטנת אפשרות הדבקה מעבדתית, על ידי הגבלת הגורם הביולוגי בתוך מערך כלשהו, כך שימנע מגע בינו לבין העובד והסביבה במושג "מחסום ראשוני" נכללים כל האמצעים החוצצים פיסית בין הגורם הביולוגי לעובד ומונעים מגע ישיר ביניהם. באמצעים אלה כלולים פרטי ציוד מגן
אישי, כמו: כפפות, חלוקים, מסכות וכו', ועד למנדפים ביולוגיים.
"המחסום השניוני" תפקידו לשמש חיץ נוסף כלפי הימלטות הגורם הביולוגי לסביבה החיצונית - היה ופרץ את המחסום הראשוני. במושג זה כלולה מערכת של התקני בטיחות מורכבים, כמו: קירות אטומים, מערכות סינון אוויר ותת לחץ, מערכות עיקור וחיטוי וכד'.

כללי Good Laboratory Practices - GPL

מטרת נוהלי GLP הינה להקטין את התרחשות התקריות או התאונות השכיחות
ביותר במעבדה, הנובעות משגיאות אנוש, הפעלה בלתי נכונה של ציוד וביצוע כושל ורשלני. הם כוללים הוראות ביצוע של טכניקות מעבדתיות נפוצות כמו:
עבודה בפיפטות, במחט בקטריולוגית, מחטים ומזרקים, צנטריפוגות,

הומוגינזרים ועוד. הוראות אלה מבוססות על טכניקה של עבודה סטרילית, ומטרתן להגן על הניסוי מזיהום מצד אחד, ועל העובד והסביבה מאידך. ביסודן מונעות הוראות אלו פיזור אוירוסולים, ולהלן יצוטטו כמה מהן:

  1. יש ללהט מחטים בקטריולוגיות לכל אורכן החל מהקצה הרחוק מהטבעת.
  2. יש לתת למחטים שהות להתקרר לפני מגע במזרע.
  3. יש להמנע מגרירת מחט בקטריולוגית לשם זריעה, על משטח אגר קשה.
  4. עירבוב, ריסוק וסירכוז ייעשו במבחנות בעלות מכסה אטום.
  5. אין לערבב תרבית בפיפטה
  6. אין לנשוף מפיפטה את הטיפה האחרונה
  7. יש לפתוח אמפולה עם חומר מיובש, תוך עיטוף בגזה טבולה בחומר חיטוי,או בצינורית גומי, רצוי במנדף ביולוגי.
  8. יש לצקת תרביות באיטיות

נהלי Code Of Practice - COP

מושג זה כולל רשימה של התהליכים המעבדתיים החיוניים ביותר לביצוע בטיחותי של מטלות המעבדה. ציות לנהלים אלה כרוחם וכלשונם הינו תנאי ראשוני למניעת תאונות והדבקות מעבדתיות. חלק מהנהלים הבסיסיים הנ"ל מובאים להלן:

  1. אין לקחת חומר בפיפטה בפה.
  2. אין לאכול, לשתות, לעשן או להתאפר במעבדות.
  3. יש לנעול נעליים סגורות, ללבוש חלוקים ולעטות כפפות.
  4. כל חומר מזוהם יש לחטא לפני פינויו מהמעבדה.
  5. יש לחטא משטחי עבודה לפחות אחת ליום ולאחר כל שפך של חומר אינפקטיבי.
  6. יש לרחוץ ידיים לאחר כל מגע עם חומר אינפקטיבי, בתום כל ניסוי, לאחר הסרת כפפות ולפני עזיבת המעבדה.

ציוד מגן

מטרת השימוש בציוד מגן – מניעת הדבקות מעבדתיות.

ציוד מגן מערכתי:

  • מנדף ביולוגי
  • HEPA מחסום סינון כמו מסנן
  • עזרי פיפטציה

ציוד מגן אישי:

  • גוף – חלוק מעבדה רכוס לכל ארכו, לשימוש רב פעמי או לשימוש חד פעמי.
  • ראש – כובע כדוגמת כובע של חדר ניתוח.
  • ידיים - כפפות מגן בהתאם לסוג העבודה.
    • כפפות לטקס או ניטריל
    • כפפות לעבודה בחום
    • כפפות לעבודה בקור
    • כפפות רשת או פלב"מ לטיפול בחיות
  • רגליים – נעליים שלמות, כיסויי נעליים לשימוש חד פעמי.
  • עיניים - משקפי מגן / מגן פנים מלא.
  • הגנה נשימתית - שימוש בנשמיות בהתאם לסוג העבודה.
    • מסיכת "אבק" שהינה מסיכת נייר המכסה פה ואף להגנה מפני חלקיקי אבקה.
    • מסיכת "נשמית" להגנה של 95-99% מפני חלקיקים נשימים.

מסנני HEPA

מסנני HEPA משמשים כמחסום בפני זיהום ביולוגי. יעילות סינון החלקיקים
שלהם גבוהה, המסנן עשוי שכבות של סיבי זכוכית המורכבות בשלד של
אלומיניום זיג-זגי במסגרת של מתכת או עץ. קוטר הסיבים בסדר גודל מיקרוני
וצפיפותם גבוהה. אוויר החולף דרך המסנן, עובר מבוך של סיבים הקולט
חלקיקים הנישאים באוויר. החלקיקים הגדולים, מעל 0.5 מק"מ, עוזבים את קווי
הזרימה עקב התמדתם ונתקעים (נתפסים) בסיבים. חלקיקים קטנים מ- 0.3
מק"מ נצמדים לסיבים עקב כוחות המשיכה בהתקרבות תוך תנועה באוויר.
הגודל "החמקני" ביותר של חלקיקים בו יכולת העצירה של המסנן נמוכה ביותר
הינו 0.3 מק"מ - ובזה נמדדת יעילות המסנן. יעילות מסנני HEPA הינה בסדר
גודל של % 99.99-99.95 , כלומר מסנן אחד מוריד את מספר החלקיקים בכ- 4
סדרי גודל, 2 מסננים בטור יורידו ב- 8 סדרי גודל וכך הלאה.

כליאה ביולוגית

המנדפים ופרטי הציוד שתוארו לעיל מספקים הגנה כמחסום ראשוני וחוצצים בין הגורם הביולוגי לעובד ולסביבתו. גישה שונה להגנת העובד מקנה הכליאה הביולוגית. עפ"י גישה זו המחסום הביולוגי לא מאפשר את הדבקת העובד או את שרידת הגורם הביולוגי בסביבה. שיטת כליאה זו מושגת ע"י בחירת גורמים ביולוגיים בעלי כושר שרידה נמוך מחוץ לתנאי המעבדה, או ע"י בחירת גורם בעל טווח פונדקאים מצומצם מאוד, כך שלא יוכל להיות מועבר למאכסנים מחוץ למעבדה.
הקווים המנחים למחקר בהנדסה גנטית הגדירו רמות של כליאה ביולוגית
(HOST-VECTOR) לתאים פרוקריוטים, שעל בסיס המאכסנים והווקטורים כונו HV-1  ו- HV-2.

הרמה הראשונה HV-1 מהווה מערכת של מאכסן-וקטור המקנה רמה בינונית של כליאה, לדוגמא מערכת של  E.COLI K-12 (וזנים דומים), ופלסמידים, שאינם מועברים בקלות, כגון: ,PSC101, COL E1, פאג' למבדה ודומיהם. מערכת זו מכונה גם EK1.

הרמה השניה - HV-2  מהווה מערכת של מאכסן-וקטור המקנה רמה גבוהה של כליאה ביולוגית. הסיכוי של "הימלטות" זן מהונדס ממערכת זו קטן מ- 1:10-8 (בתנאי העבודה המיוחדים), לדוגמא במערכת EK2, כאשר הוקטור הינו פלסמיד, לא יותר מתא אחד מ- 108 תאי מאחסן יוכל להכפיל את מקטע ה DNA המשובט בתנאים בלתי אופטימליים, המדמים את הסביבה הטבעית מחוץ למעבדה.

 

טיפול במקרה דקירה או חתך מחפץ חד

  1. לחץ על אזור הדקירה (עודד דימום), תוך שטיפת המקום במים.
  2. חטא בחומר חיטוי הזמין בערכות העזרה הראשונה.
  3. דווח למוקד החרום (08-934-2999)