In loving memory of our group member, Dr. Valentin Grabovsky z"l  (по Русски)

Obituary in Hebrew

Obituary in Russian

It is with great sadness that we announce the untimely and tragic passing of Dr. Valentin Grabovsky, our long-time consultant and dear friend, from an aggresive metastatic melanoma.

Click here to view the Chemokine Conference held on 16.06.2011, in Valentin's memory.

Click here to view Valentin's vision for "The Grabovsky Table: Towards a Unified System of Protein Classification" that was presented at the Chemokine Conference.

Click here for a List of Publications during Valentin's years at the Weizmann Institute (1988-2010).

Dr. Valentin Grabovsky’s Diploma

View the notes for Valentin's last experiment performed at the Weizmann Institute, on 10.10.10, just two and a half weeks before he passed away.

We would like to reproduce some of the letters we have received from co-workers all over the world, who were touched and saddened by this terrible news: (Click here for eulogies in Russian.)

• Prof. Ronen Alon, Dept. of Immunology, Weizmann Institute of Science,
  Eulogy at Valentin's Funeral, 28.10.2010
  ולנטין שלנו,

  אנחנו עומדים כאן שפופים, הלומים מצער, מסרבים להאמין. איך נקטפת מאיתנו אח יקר?

  איך, בשיא חייך, קמה מחלה שטנית ובלעה את גופך העדין בחטף?

  ולנטין יקר, היו בך כל המעלות שיכולנו לאחל לשותף לעבודה: מסירות, נועם, חברות, סבלנות אין קץ, ובעיקר תשוקה אדירה לחשוף עוד ועוד מסודות גופנו. ורק את סודך, את זרע הפורענות שקינן בגופך לא הצלחת לחשוף.

  עזבת ארץ קרה ובאת אלינו למדינה החמה, לסיר הלחץ הזה, נער שברירי, תמים, סקרן, חביב, ביישן, קנאי לפרטיותו אך תמיד לבבי וחברי. זן נדיר.

  מעולם לא אמרת לא, לאף בקשה. לא מחית, לא דרשת, ותמיד נותרת נחבא אל הכלים, מסרב בעקשנות להצטרף לכינוסים, להיות באור הזרקורים ליהנות משלל המחמאות על הישגיך הרבים.

  ולנטין אהובינו, איננו יודעים איך להכיל את כל הצער הזה, ואת תחושת ההחמצה ואיך להקל, ולו במעט, על הוריך הדואבים, זוג אנשים מופלא, שעזב הכל, שעלה בעקבותיך לארץ לא נודעת, כדי לשמר עליך ולראות באושרך.

  ומה עכשיו?

  תהום נפערה ולקחה אותך. חלל ענקי נפער בליבנו. ואין נחמה.

  תהיה נצור בליבנו תמיד.

  הספד ביום הלוויה 28.10.10, רונן אלון
  
  
• Adi Sagiv, Dept. of Immunology, Weizmann Institute of Science,
  Eulogy at Valentin's Funeral, 28.10.2010
  ולנטין,

  אני עומדת כאן, מולך
  ומסרבת להאמין...
  איך הגעת למצב הזה?
  איך זה יכול להיות?
  האין זה חלום בלהות?

  בעוד כשעה נשוב אל המעבדה, בה בכל מקום הטבעת את חותמך. נסתכל על שולחנך המיותם, על עמדת האנליזה, על החלוק שתלוי על הדלת ועל בקבוקי החומרים העומדים על המדף ובמקרר שתכולתם כתובה בכתב ידך – על כל אותם דברים שהעידו על נוכחותך הכל-כך בולטת בה. העיניים יחפשו אותך, אך לשווא – לא תהיה עוד במקום שכל-כך אהבת, בסביבה שהייתה שגרת חייך וכחלק אינטגראלי כל כך משמעותי מקבוצתנו.

  אכן, אהבת מאד את עבודתך במעבדה. על כך תעיד העובדה שבכל בוקר הגעת למעבדה בפנים מאירות וקידמת את פנינו בברכה: "בוקר טוב, שלום, מה נשמע?" – ברכה שהעידה הן על האופטימיות שבך והן על אהבתך את הזולת וההתעניינות האמיתית בשלומו.

  במעבדה עבדת במסירות רבה, תוך הקפדה על עבודה מדויקת ויעילה ללא פשרות – אין ספק שבכך תרמת רבות לקידום המחקר של כולנו.

  ולנטין, היית אדם אוהב ואהוב. אהבת לשתף פעולה בעבודה המדעית עם אנשים רבים במחלקה. במעבדה עזרת לכולנו בביצוע ניסויים, וזאת, תוך השתדלות אמיתית והשקעת מאמצים להצלחתם. אהבת מאד לשוחח עם הבריות, להתעניין ולהתעדכן במצבם ולעוץ עצה מועילה. ואנחנו, כולנו, הערכנו ואהבנו זאת מאד.

  ולנטין, היית איש אשכולות. מעבר להתעניינותך הרבה במדע התעניינת בנושאים רבים אחרים: בפוליטיקה, בטכנולוגיה, בגיאוגרפיה ועוד. עלית לישראל מתוך אהבה אמיתית למדינה. היית בקי בכל רזי הפוליטיקה במדינה ומחוצה לה, ולא אחת עסקת בפרשנות לגבי הכוחות הפועלים בחברה מתוך מעורבות ואכפתיות רבה. אהבת לטייל בעולם ו"שתית בצמא" כל מידע על מקומות מעניינים בעולם, הן מבחינת הנוף והן מבחינת תושבי המקום. ואכן, היו באמתחתך תכניות רבות לבקר בעתיד במדינות שונות בעולם – תוכניות שלמרבה הצער כבר לא תתגשמנה.

  ולנטין, אין ספק, אהבת את החיים, אך הם היפנו לך עורף.

  ההידרדרות במצבך הבריאותי קרתה כל-כך מהר, בכזאת פתאומיות, והותירה את משפחתך ואותנו, שאהבנו אותך כל-כך, המומים וכואבים מרה על הפרידה ממך.

  נזכור אותך תמיד כאדם צנוע, נעים הליכות, כשותף לעשייה המדעית וכחבר.

  תנוח בשלום על משכבך. לעולם לא נשכח אותך, אתה בליבנו לנצח.

  אוהבים אותך, חבריך במעבדה של רונן בעבר ובהווה.

• Dr. Revital (Tali) Shamri, BIDMC, Harvard Medical School, Boston, MA
  
  את הבוקר של יום רביעי ה-24 לאוקטובר פתחתי כהרגלי בבדיקת האי מייל, והמייל שקיבלתי שיתק אותי לגמרי. אתה ולנטין, שסימלת בעיני את הדבר הכי קבוע והכי מובן מאליו , לא משתנה, כאילו ללא גיל , נילחמת על חייך. זה נשמע לי לגמרי הזוי ולא מתקבל. היו לי מספר שעות לקוות ולהתפלל שתצא מזה, אך בדיעבד זה היה מאוחר מידי.....תחושת האסון והפיספוס שליוו אותי ושממשיכים ללוות אותי הם בלתי יתוארים.

  למרות העובדה שכבר כמה שנים אני לא חלק מהמעבדה, ולא שמרתי איתך על קשר מכתבים, באותו בוקר נשברתי.. עבדתי במחיצתך חמש שנים. יום יום העמדנו מערכת, הרצנו תאים, "התווכחנו" על מספר חזרות, מתחנו ביקורת על הממשלה, התבדחנו, ו"קיטרנו" על התאים, והציפויים שלא עבדו...העובדה שמכל חמש השנים הללו למעט ויכוחים מקצועיים על מה שנראה לך מיותר ולי הכי חשוב (טוב סטודנטית לחוצה שרוצה שהכל יהיה מושלם), אינני זוכרת ולו פעם אחת רוגז אישי, או התבטאות לא נעימה מעידים עליך אלף מונים.

  ולנטין, אתה עשית הרבה מהעבודה הקשה, כמעט תמיד ליבת המאמר. אך מעולם לא קבלת על כך, לא התווכחת על זכיה בכתר ולא גלשת להרבה דברים שקורים בין אנשים שרוצים להצליח ועובדים קשה בתחום לא מתגמל במיוחד. להיפך תמיד נהגת ברוחב לב, הצעת עזרה, ולא שכחת להרגיע "יהיה בסדר" ובעיקר "מה את דואגת". היום אני מבינה בכמה הרבה סלחנות נהגת בי- אני הטרייה - שמגיעה ל"זמן קצר" מתרגשת כועסת נלחצת- ורק אתה יודע ששום דבר לא בוער, המאמר למחר, יצא במילא רק בעוד שנה. והתוצאות המרעישות יתכן שכבר לא יהיו כאלה בעוד שבוע, והניסוי הבא בטוח יהיה יותר מוצלח. ובראייה לאחור- צדקת ברוב המיקרים. אתה ראית דברים בפרופורציה ובאופטימיות הנכונה. אבל בנדיבות השייכת רק לך, חזרת עוד ועוד על ההרצות רק כדי להרגיע אותי שהכל בסדר והכל עובד.....

  אתה היית "המלך" הבלתי מעורער של ההרצות, הכרת את המערכת על בורייה. לא חשוב כמה היית עסוק, תמיד נחלצת לעזור, עם בעיות וואקום, ומהירות, או אפילו לחלץ עכביש שהתעקש לגור בעדשות המיקרוסקופ. לא פעם שאלתי אותך, ולנטין למה אתה נשאר במעבדה הזו ? צא לשוק העבודה, תרוויח יותר כסף, תיתקדם. אתה הסתכלת עלי ואמרת בקול הכי משכנע עם זיק ההומור שתמיד מלווה אותך- "פה עושים מדע סנסציוני, "מגה" מדע....מה עוד בנאדם יכול לבקש..." ובאמת בזה האמנת. אדם נדיר מחוץ לתקופתו.....

  ולנטין, היית ונותרת יקר לליבי. אדם מיוחד, איכפתי, מצחיק, סבלני, עדין, חריף, עם ידע מדהים בתחומים רבים. תמיד התעניינת במה שקורה איתי ועם אחרים, אך היית אדם צנוע ומופנם. מיעטת לדבר על עצמך...על הישגיך.. שחלקם התגלו לי רק לאחר מותך.

  אולי לא באופנה, אך ולנטין היית אדם ציוני ואהבת את המדינה מאוד, אף יותר מאיתנו "הצברים". כאדם שבילה את מירב שנותיו ברוסיה, תחת אנטישמיות סמויה וגלויה, האמנת שזה הבית. לעיתים היית "קובל" בהומור:" ברוסיה קראו לי "יהודי" ופה קוראים לי "רוסי" , אך עם כל זאת היית גאה במדינה, והאמנת שזה המקום הנכון לחיות בו....

  היית אדם סקרן, תאב דעת ואוטודידקט. האמנת בידע שמסופק באמצעים ישירים, והיית "חוקר" אותי בתחומים שונים שרצית להבין בהם. בכל ביקור שנתי שלי במעבדה היית שואל אותי על ארה"ב ועל החיים שם, ותמיד הדהמת אותי בידע העצום שלך על מה שקורה שם- בעוד שלי לא היה מושג מהם ועליהם. ההבנה העמוקה שלך בתהליכים גלובלים, כלכליים וחברתיים, הייתה מרתקת והייתה תמיד נושא שיחה בין ההרצות.

  ולנטין,קשה לי לראות איך אפשר למלא החלל הריק הזה שהותרת במעבדה, ועוד יותר קשה לי לתאר את הכאב והגעגוע שמלווים את הוריך ומשפחתך הקרובה, להם היית מסור מאוד. קשה לי לתאר לעצמי את הביקורים במעבדה מבלי לפגוש בך, עם החיוך הנבוך, וה "נו טלי, אז איך שם?".

  זו היתה זכות להכיר אותך, ונפלא לעבוד איתך. אני חבה לך רבות. טלי

• Dr. Jenia Manevich-Mendelson, a former M.Sc. and Ph.D. student in the lab
  ולנטין היקר,

  במהלך עבודת המאסטר והדוקטורט שלי יצא לנו לעבוד המון ביחד. אני תמיד אזכור בהכרת תודה את הימים ההם של העבודה המשותפת שלנו, הידע והתושייה המקצועיים שלך עזרו לנו רבות במציאת פתרונות לשאלות המחקר שלנו. אך האינטרסים המשותפים שלנו היו לא רק בתחום המקצועי: היו לנו שיחות רבות על פוליטיקה, ספרות, קולנוע... בשיא של חייך נכנסת לקרב האחרון עם מחלה קטלנית, ולמרבה הצער הפסדת בקרב זה. ועכשיו הפסוקים משירו המשורר ולדימיר ויסוצקי נשמעים כהספד לך:

  מה היום השתנה? יום ככל הימים
  השמיים כחולים גם עכשיו
  אותו יער, אוויר, אותם מים זורמים
  אלא שהוא לא שב מהקרב
  וכבר אין לי מושג מי צדק, כאשר
  התווכחנו בלהט כה רב
  ורק עכשיו הוא לפתע חסר
  כאשר הוא לא שב מהקרב
  הוא שתק ללא פשר, לשיר לא ידע
  בלי הקשר הוא דיבר וחשב
  לא נתן לי לישון, קם עם צאת החמה
  ואתמול הוא לא שב מהקרב
  ועכשיו ריק- עובדה ידועה וברורה
  רק הבנתי - היינו יחדיו
  בשבילי - כמו הרוח כיבתה המדורה
  כאשר הוא לא שב מהקרב ...
  מתינו איתנו יהיו לעולם
  נופלינו עומדים על משמר.
  משתקפים השמים ביער, כּבְיָם,
  והיער בתכלת מואר.
  

  תנוח בשלום על משכבך. לעולם לא אשכח אותך.
  ז'ניה

• Einat Zelman, Dept. of Immunology, Weizmann Institute of Science
  ולנטין,

  השארת אותנו המומים, שואלים הרבה שאלות, אבל בעיקר מתגעגעים.
  לא סתם כל כך הרבה חברים אוהבים אותם ומסרבים להאמין, כי היית אדם נדיר בצניעותך ובנועם שהשרית על הסובבים אותך.

  לא יצא לי הרבה לעבוד איתך, אבל מהמעט שכן, גיליתי אדם שתמיד נכון לעזור, לענות על שאלות, מקצוען אמיתי, עם סקרנות אמיתית וצמאון למדע ולמחקר. אני לא אשכח איך ישבת איתי ובשבילי שעות, אם כדי לעשות לי אנליזה לניסויים, או כדי לעזור לי להעביר את הסרטים שהכנת על מנת שאוכל להראות אותם בפגישת הקבוצה. למרות שלא תמיד הבנת- "מה הלחץ? למה את כל כך דואגת? זה רק ניסוי... הכל יהיה בסדר, אל תדאגי". ובדרך, בהפסקות שיש בזמן הניסוי, או סתם כך במסדרון כשעברתי בקומה השלישית, היו לנו שיחות רבות שלא ידעתי אז עד כמה הן יחסרו לי בעתיד הכל כך קרוב. אהבת מאוד לשאול ולהתעניין בטיולים שעשיתי, לשמוע על תרבויות שונות בעולם, היית סקרן והיו לך דעות נחרצות שהדהימו אותי שוב ושוב עד כמה הן נבעו מכל כך הרבה ידע... רק לאחר לכתך התברר לנו עוד כמה ידעת, למשל על השפות השונות שלמדת.

  בחודש האחרון בין חזרתי מחופשה לבין עזיבתך אותנו, שאלת אותי כמה פעמים במפגש במסדרונות מתי אני באה להראות לך את התמונות מאותו טיול אחרון שעשיתי, אבל זה היה חודש עמוס בכתיבה ובניסויים ולכן הבטחתי לך שבקרוב, כשקצת יגמר הלחץ, אני אבוא עם התמונות ואספר לך על הטיול. אבל לא ידעתי שכשהעומס שלי יגמר, זה כבר יהיה מאוחר מדי... אני מצטערת ולנטין שלא באתי ושדחיתי את זה, הלוואי שהיה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ובכלל, להכיר יותר, לדבר יותר על עולמך הפנימי, אבל מה שעכשיו נשאר זה זכרונות ממך, מאדם יקר שהיתה לנו הזכות להכיר ושאף פעם לא נשכח.

  תודה רבה על הכל,
  עינת

• Dr. Ronit Gutman Pasvolsky, a former Ph.D. student in the lab
  ולנטין,

  למרות שאתה במחשבותיי כל הזמן, לקח זמן עד שהצלחתי להביא את עצמי לכתוב את המילים האלו. בעיקר כי עצם הבאתם לכתב פרושה השלמה עם מותך.

  אזכור אותך תמיד כחבר, איש כן, נעים הליכות וצנוע.

  עזרת לי מאוד בניסויים - בציפויים, בהעמדת הניסיונות עצמם ובאנליזות. אך בנוסף, העצות המדעיות שלך לגבי הוספה של ביקורת כזו או אחרת כל כך השלימו את הניסוי. קרה לא אחת, שלמרות התנגדותו של רונן לביקורת, הצעת לי לבצע אותה בכל מקרה. וכשהניסוי נגמר, כמה טוב היה שגם הביקורת הזו נבדקה.

  כמה אהבת את הטיולים לחו"ל... קרה שאני ובעלי נסענו (או- לא נסענו) בעקבות המלצות שלך לחופשה ביעד מסוים... את ירח הדבש שלנו נסענו לאיטליה בעקבות ההמלצה שלך, וכמה שצדקת - איטליה מדהימה. תמיד התבדחנו שאני ואתה נקנה יחידת נופש באיטליה, ומדי פעם עדכנת אותי במחיריהם... טוב, עכשיו זה כבר לא יקרה...

  לאורך השנים בהן עבדנו יחד, היו בחיי האישיים עליות ומורדות. אתה היית שם לשמוח בשמחתי, אך גם אוזן קשבת בתקופות הקשות. ואני כל כך מודה לך על כך.

  זו רק רשימה חלקית של הז'רגון שכל-כך ייחד אותך:
  "איך הגענו למצב הזה?"
  "מגה פיגוע",
  "קלאסיקה/מודרנית"
  "אין שכל - אין דאגות"
  "שמח פה - שמח שם"

  כל בוקר אני מגיעה למעבדה החדשה בה אני עובדת ומברכת ב"בוקר טוב, שלום" את עמיתיי החדשים. והם, הם לא יודעים כמה האמרה הזו משמעותית בשבילי. זה זיכרון יומי להיעדרות שלך.

  אתה תהייה בליבי לעד,
  רונית

• Dr. Ziv Shulman, a former Ph.D. student in the lab
  
  ברצוני לשתף אתכם באחד הזיכרונות שלי מולנטין.

  בשנת 2005, לפני 6 שנים בערך, עבדתי כסטודנט לתואר שני במעבדה של רונן. ולנטין לקח אז חלק במספר פרויקטים הקשורים במולקולות הדבקה של תאי דם לבנים. אני נאבקתי באותם זמנים בבניית מודלים זהים, אך במקום תאי דם לבנים שמקורם בתורמי דם היה עלי להשתמש בתאים ממקור עכברי. בגלל קשיים שנתקלתי בהם וחוסר בניסיון בתחום פניתי לולנטין בבקשה להצטרף אלי לניסוי.

  לא אלאה אתכם בפרטי הניסוי, אלא אנסה להסביר בפשטות. צפינו בהתנהגות שני סוגי תאים תוך כדי יציאה מכלי דם מדומה. סוג אחד היו תאי חיסון רגילים ולסוג השני חסר גן שפעילותו לא הייתה ברורה אז. השאלה המרכזית הייתה: האם הגן הזה חשוב לחציית תאים את דופן כלי הדם?

  את מהלך הניסוי עם ולנטין אני בטוח שחלקכם יכול לדמיין. ביום הניסוי ולנטין הרכיב את מערכת הניסוי ואני נתתי לו את הצלחת בה גודלו תאי דופן כלי הדם. נתתי לו גם את תאי הדם הלבנים במבחנה. הוא הרים אותה והפנה אותה אל הפלורוסנט מנסה להעריך את כמות הנוזל שיש להוסיף למבחנה בתנועות המאוד אופייניות לו. הוא החל לתפעל את מערכת הניסוי בזריזות ובקלילות. מדובר במערכת קשה להפעלה עם צינורות מרובים ונוזלים. הצינורית נכנסת פה, משאבה שואבת שם, תוך כדי לוחצים על כפתורי הוידיאו ומסתכלים במסך הטלוויזיה. הכל קורה מהר. לוחצים על עוד כפתור אחרון, "זהו מתחילים".

  בהתחלה היינו שנינו מרוצים. הבקרות עבדו יפה ונצפתה חצייה של תאים חיסוניים דרך דופן כלי הדם העכברית, דבר שמעולם לא נצפה במעבדה בעבר. זה היה הישג בפני עצמו שכדי להגיע אליו מיומנותו של ולנטין הייתה דרושה. אך מה שראיתי בניסוי מאוד אכזב אותי. לא היה שום הבדל ביכולת התאים לצאת מכלי הדם המדומה. כלומר הגן החסר אינו חשוב לתהליך. דבר שלא היה סביר ולא הסתדר עם תוצאות אחרות. האם טעיתי בהכנת התאים? או שאנחנו מבינים אף פחות את העניין משחשבנו? ואז ולנטין ראה את מה שאני לא ראיתי. רק אחד כמוהו שעבד שנים ארוכות עם מערכת כזו יכול היה לגלות את מה שניסתר מעיני. ולנטין אמר כך: גם התאים הבריאים וגם אלה שחסר להם הגן חוצים את דופן כלי הדם באותה מידה. ואז אמר: תראה שניהם חוצים, אבל אלה שחסר להם הגן לא עוזבים את אתר החצייה. הם חוצים ולא זזים. "זה חד משמעי!".

  משמעות הניסוי היא שחציית תאי דם לבנים את כלי הדם כלומר תנועה "למטה" דורשת מנגנון מולקולארי שונה מזה של תנועה קדימה. הגן החסר אינו חשוב לחציית כלי דם אך פעילותו קרדינלית לתנועה קדימה ועזיבת כלי הדם בכדי לחדור לרקמה.

  העבודה הזו פורסמה בכתב עת בשנת 2006. בשנים 2007 ו 2010 התפרסמו עבודות נוספות שאשררו את הממצאים במודלים עכבריים. בשנת 2009 התגלה חלבון נוסף הפועל באותו מסלול והתוצאות היו זהות לחלוטין לממצאים שלנו. החוקרים אף חזרו על אותו ניסוי במדויק. סך הכל המאמר צוטט 40 פעמים.

  כך נולדה תגלית מדעית בזכותו...

  ולנטין, תמיד אזכור אותך.
  זיו

• Dr. Tanja Nicole Hartmann, Laboratory for Immunological and Molecular Cancer Research,
  Salzburg University Hospital
  I befriended Valentin during my postdoctoral stay in Israel. At first sight, he appeared reserved but soon this impression changed. Valentin was a person with a unique confidence in the abilities of his friends and a great optimism. On a daily basis, while we were working together, he updated me on Israeli politics, in his very special ironic and joyful way, and chatted with me on the various differences between Israel and Europe.

  He cheered me up whenever necessary, and after I had left, his cheerful comments continued as set phrases in our ongoing scientific and personal conversations. Neither of us would have known or believed that these conversations would so abruptly be stopped, in the middle of making further plans.

  Valentin was a friend who continuously believed in me, and his phrases will accompany me forever. I am very grateful that I had such a friend.

• Dr. Sonia Berrih-Aknin, INSERM, France
  I just heard the death of Valentine after a short and severe illness. I imagine the pain and suffering that you and your research team feel.

  I will always remember that during my first days at the Weizmann, he invited me to come and see what he was doing and show me the wonderful images of cells undergoing transmigration. I will always remember someone smiling, pleasant, never complaining. I cannot imagine that we will not see him anymore.

  I wish you to you and the team a lot of courage in this difficult time.

• Dr. Susanne Franitza, Departement für Nutztiere der Universität Zürich
  It was such a shock and it seemed so unreal and somehow not true, the message about Valentin's death and the circumstances.

  Just not more than 4 months earlier we had met at WIS in the lab, when I came to visit. And Valentin seemed so happy and healthy. He was smiling and took me in his arms to say "Nu Susanna, you are coming back to live with us in Israel?" That was so typical of him, with a giggling smile, half-joking. I knew him then for a long time and we had done so many experiments together at the flow chamber. I always liked his very special kind of humor. And we talked about so much-besides science. Often politics were a topic, or traveling. He often asked me about various cities in Europe and about the cultural places. He also told me a bit about the life of Jewish people in Russia and the hardship.

  I remember Valentin as a person with such a sunny soul, most of the time in a good mood. Always helpful, sometimes a bit nervous and restless. In a way he reminded me of persons out of a Tolstoy novel, he had something old-fashioned but classical. He was a person with excellent manners. I am glad to remember him with a smile on his face. Yes, he is leaving a gap behind but he continues to live in our vivid memories.

• Dr. Raffaella Molteni, San Raffaele University School of Medicine, Milano, Italy

  I’m really devastated by your message. I had been known Valentin for a shorter time than all of you but, believe me, it was sufficient to sadly cry for him. Kindness, irony, devotion to and unique ability in his job made, make and will make Valentin really special and unforgettable.

• Dr. Sara Feigelson, Dept. of Immunology, Weizmann Institute of Science,
  Eulogy at Valentin's Funeral, 28.10.2010

  Valentin,

  I don’t know what we’re all doing here. An hour ago on this day, like every workday, you’d be walking into Wolfson Bldg. room 330, with your characteristic joyful and cheerful “Boker Tov, Shalom!” removing your hat and reaching for your water bottle before sitting down right beside me, at the long desk we shared, ready to review with me the day’s experiments. But before we got down to business and in between our work, there was always an informal chat, on a variety of topics - sometimes you’d share your awe at some new form of technology- particularly in the field of computers and telecommunications, other times you’d discuss where you were going on your next trip. We’d talk about everything from labor unions to real estate prices. You and I both loved to discuss education, and we’d often contrast schooling and life in general in Russia, and America, and our new lives established in Israel. I don’t know how many people got to know, as I did, what a deeply passionate Zionist you were. You strongly believed that although there were a lot of attractions outside - and you traveled quite extensively - that Israel was the only home for the Jews.

  But that didn’t mean you were oblivious to the problems in Israel, and many times you’d comment on some incident you saw the night before on the evening news, or even to describe a crazy experiment, “Eich higanu lamatzav hazeh?” How did we get into this situation?

  When I walked into room 14 in the Oncology Ward at Tel Hashomer, unbelievably just two days ago, I took one look at you and asked you “Valentin, eich higanu lamatzav hazeh?”

  And then, even though you were lying on a bed, looking so ill and your breathing so strained, it was suddenly as if we were back at Wolfson, room 330, we were again side by side, and we chatted about various topics, just as we always did. I was so scared for you, but you showed me no fear. And in your incredibly considerate and caring way, so typical of you, you seemed to deliberately keep the conversation lighthearted in order to put me at ease, and you did everything to keep the topic off of you and your grave condition - asking me about my kids, inquiring about some mutual friends, telling me how professional the staff seemed at Tel Hashomer. And you repeatedly assured me that you were in no pain, I’m so grateful for that. Then at some point you asked me, almost jokingly, not the last bit somber, “Nu, az eich zeh biladai baMaabada?” So how is it without me in the lab now? And I answered you truthfully, I said “Valentin, Anachnu Mitgagiim. Anachnu pashut lo metafkidim biladecha” We all miss you so much, we simply can’t function without you.

  And that’s what I feel right now. Valentin, you were always so kind, so polite, so generous, so eager, anxious, and willing to help everyone, every day, every time, that I just want to close by asking your forgiveness if I ever asked you to do too much, if I ever took for granted or advantage of the help you always gave so freely. Because right now you are so missing to me, and to everyone here and who are not here but wish they could be, who knew you, who worked with you, who admired you, who loved you, and I simply don’t know how I’ll sit down in Wolfson room 330 without you by my side.

  Tehe Menuchatcha Eden.

• Dr. Polina Goichberg, Brigham and Women's Hospital, Boston

  When the horrible news arrived, I felt that no words could express the shock and sorrow. It was a great honor to know Valentin. I did not have a chance to work closely with him, but just from occasional chat or a friendly comment he made, one can perceive how gentle and kind,open and optimistic Valentin was. I wish I had more time to spend with him to know him better. We will all miss him very much.

  Tehe Menuhatha Eden, Valentin
  Inna

• Dr. Robert Sackstein, MD, PhD, Harvard University

  Dear Friends and Family of Valentin Grabovsky,

  I want to convey to all who knew and loved Valentin, and, especially to Valentin's beloved parents, just how much Valentin contributed to improving human welfare, and, thereby, to repairing the world. From all reaches of the Earth, the loss of Valentin is felt. His research efforts helped define how the body regulates the placement of immune cells precisely where they are needed. His seminal contributions to medical science will be cited for generations to come.

  Though we will never cease to mourn his loss, his legacy will shine forever as a path of wisdom, and so will maintain Valentin's memory, and his glorious spirit, in perpetuity.

  Robert Sackstein, MD,PhD