לשאוף לחשוב

על הקשר בין שאיפה לביצועי המוח

english

דיווחים

תאריך: 16 אפריל, 2019
מקור: 
Weizmann homepage

חוש הריח חיוני להישרדות – הוא מסייע במציאת מזון בהתחמקות מטורפים ועוד. לאחרונה, הראתה קבוצת חוקרי מוח ממכון ויצמן, שעצם פעולת השאיפה דרך האף יכולה לעזור לנו לחשוב טוב יותר.

הקבוצה, בראשותו של פרופ' נועם סובל מהמחלקה לנוירוביולוגיה, פרסמה לאחרונה מחקר שלפיו, מערכת חוש הריח שלנו מעצבת את התפתחות תפקוד המוח, ותפקידה חורג ממה שרובנו חושבים על תפקידם של האף ודרכי הנשימה בהרחה ובנשימה. החוקרים הראו שעצם פעולת השאיפה, עוזרת בפתרון בעיות. פרופ' סובל מציין ששני המובנים של המילה האנגלית inspiration – נשימה וגם השראה – מגלמים את הרעיון הזה.

עשרות שנות מחקר הצביעו על כך שהאנטומיה הייחודית של מערכת חוש הריח תומכת בקשר חזק בין ריח, רגש וזיכרון. כלומר, בשונה משאר החושים, הקלט של חוש הריח אינו עובר תחילה בתחנת הממסר של התלמוס לפני שהוא מגיע אל הקורטקס (קליפת המוח), אלא ישירות אל המערכת הלימבית, אזור במוח שבדרך כלל משויך לרגש ולעיבוד זיכרון.

חוש הריח הוא החוש העתיק ביותר שהתפתח ביונקים יבשתיים כגון בני אדם. חוקרים פיתחו תאוריה שלפיה בשל ראשוניותו בין התפקודים החושיים, חוש הריח "קבע את הטון" להמשך התפתחות המוח והעיבוד החושי. פרופ' סובל פיתח רעיון זה. הוא שיער שהשאיפה כשלעצמה עשויה להכין את המוח לקוגניציה (הכרה) – למעשה להכין אותו לקבלת קלט. אנחנו חושבים טוב יותר אחרי ששאפנו.

לרחרח ולהצליח

כדי לבדוק השערה זו, התבקשו משתתפים במחקר לבצע משימות קוגניטיביות לא רגשיות, והחוקרים מדדו את זרימת האוויר באפיהם ורשמו את הפעילות המוחית שלהם בעזרת מכשיר EEG. החוקרים מצאו, שהמשתתפים נטו לתזמן באופן לא מודע את תחילת המאמץ הקוגניטיבי עם השאיפה. כשמשימת התאמת הצורות – המשימה הפשוטה ביותר – תוזמנה בסתר על ידי החוקרים בהתאם לשאיפה ולנשיפה של כל משתתף, התוצאות היו אפילו חזקות יותר: שאיפה בתחילת המשימה התקשרה לביצועים משופרים. המחקר פורסם ב-Nature Human Behaviour במרץ.

"התוצאות שלנו מראות שלא רק מערכת חוש הריח רגישה לשאיפה ולנשיפה – כל המוח רגיש", אומר פרופ' סובל. "אפשר להכליל ולומר שהמוח עובד טוב יותר עם השאיפה". יותר מזה, אפשר לסכם ולומר שהאף הוא באמת זה שנדחף: לשאיפה דרך הפה לא הייתה אותה השפעה על הביצועים הקוגניטיביים.

היתרון בסנכרון קצב הנשימה עם פעילות כבר ידוע מזמן לספורטאים ולמתרגלי יוגה, אבל יתרונותיו בתחום הקוגניציה לא זכו לאותה הכרה. פרופ' סובל מציע ששאיפה עשויה להניע דפוסים של פעילות מוחית התואמת לקשב מוגבר, ודפוסים אלה משפרים את יעילות עיבוד המידע: אם אנחנו נושמים טוב יותר, אנחנו חושבים טוב יותר. המשך אפשרי למחקר זה יכול להיות פיתוח של תרגילי נשימה לשיפור הלמידה והריכוז ושיטות שיעזרו לילדים וגם למבוגרים בעלי הפרעות למידה, קשב וריכוז.

Prof. Noam Sobel’s research is supported by the Azrieli National Institute for Human Brain Imaging and Research; the Norman and Helen Asher Center for Human Brain Imaging; the Nadia Jaglom Laboratory for the Research in the Neurobiology of Olfaction; the Fondation Adelis; the Rob and Cheryl McEwen Fund for Brain Research; and the European Research Council. Prof. Sobel is the incumbent of the Sara and Michael Sela Professorial Chair of Neurobiology

פרופ' נעם סובל

פרופ' נעם סובל