הכל החל בבוסטון

משפחת טפלו, דיואי סטון וייסודו של מכון ויצמן

english

האנשים שמאחורי המדע

תאריך: 13 מרץ, 2018
מקור: 
WEIZMANN MAGAZINE VOL. 13

באמצע חורף 1940, טס ד"ר חיים ויצמן לבוסטון כדי לגייס תמיכה למדינה יהודית שתקום ולגייס כסף עבור מכון זיו, מוסד המחקר שקדם למכון ויצמן למדע. ממושבו כראש הארגון הציוני העולמי, הוא דיבר על חזונו בפני קהל של יהודי העיר. עם סיום האירוע, ליוו את ד"ר ויצמן לחדרו במלון שלושה גברים – דיואי סטון, הארי לוין ומאיר וייסגל. הם ישבו יחד עד שלוש לפנות בוקר וערכו סיעור מוחות לגבי הצעדים הדרושים למימוש חזונו.

התכנית שרקמו הייתה להקים גרעין תורמים מניו אינגלנד שיתמוך במכון דניאל זיו, לגייס מארה"ב את 5 מיליוני הדולרים הראשונים, ולהרחיב את הקבוצה למה שבסופו של דבר הפך להיות "הוועד האמריקאי למען מכון ויצמן למדע". הם דנו גם בדרכים מוגדרות שבהן הם ומעגל חבריהם יעזרו לקדם את ייסוד המדינה היהודית, תוך שימוש בקשריהם הפוליטיים והעסקיים וכן הונם הפרטי.

כל שלושת האנשים מילאו ברבות הימים תפקידי מפתח במכון: וייסגל, עיתונאי מניו יורק שפרסם את התרגום הראשון באנגלית של כתבי חיים נחמן ביאליק וכבר שימש כראש ארגון ציוני אמריקה, עלה לישראל והפך ליד ימינו של ד"ר ויצמן. הארי לוין, שניהל עסק משגשג לפלסטיק במסצ'וסטס, תרם סכומים גדולים מהונו הפרטי לפיתוח המכון. דיואי סטון, שייסד רשמית את הוועד האמריקאי ב-1944, עשה את הצעד הראשון שלו בשם המכון ורכש כ-200 דונם שנוספו לעשרים הדונמים של מכון זיו, והרחיב את תחומו בשדות רחובות ופרדסיה.

השלישי, דיואי סטון, היה איש עסקים מצליח מברוקטון שבמסצו'סטס, שהשתמש בהונו הפרטי, בקשריו הפוליטיים ובכישרון מיוחד לעזור לד"ר ויצמן לייסד את מדינת ישראל ואת מכון ויצמן. הוא היה "הכוח המניע מאחורי הקלעים שרצה את הטוב ביותר למשפחתו ולישראל ומעולם לא ביקש תהילה לעצמו", כך אומר אחיינו, טד טפלו מקיימבריג' מסצ'וסטס שבארה"ב. לדיואי ולאשתו אן לא היו ילדים, אך היו להם 17 אחייניות ואחיינים. משפחת טפלו, בראשות טד ובנו דייויד טפלו, קידמה את מורשת סטון דרך הקשר המיוחד שלה עם המכון.

טד, שקיבל מהמכון תואר דוקטור לשם כבוד ב-2002, שימש בשורה של תפקידים בהנהגת הוועד האמריקאי, ודייויד, מווסטון שבמסצ'וסטס, התמנה בשנה שעברה לנשיא הוועד האמריקאי. צמד זה, אב ובן, יישבו יחד באירועי ה-Global Gathering שיתקיימו בחודש יוני בבוסטון. דרך הקרן של משפחתם, הם תרמו בנדיבות למכון ויצמן למדע במגוון תחומי מדע – ממלגות ותמיכה במחקרים ועד משרת פיתוח קריירה וקרנות עבור מתקנים. תרומתם האחרונה ניתנה לשיפוץ של בניין המנהלה ע"ש סטון, אשר נקרא על שם דיואי סטון ב-1966.

"לאנשים מעטים בלבד הייתה השפעה כה עמוקה על הנחת היסודות של מכון ויצמן, כמו שהייתה לדיואי סטון, אומר פרופ' דניאל זייפמן, נשיא מכון ויצמן. "משפחת טפלו ממשיכה לשאת את הלפיד שלו, ודרך נדיבותה וידידותה מבטיחה שמורשתו והמורשת של משפחת טפלו תמשיך להיות חלק חשוב מהמכון בשנים הבאות".

טד אומר כי "דיואי נשבה בחזונו של חיים ויצמן ואימץ אותו כמשימה אישית. מכיוון שהוא ואן היו חשוכי ילדים, תמיד הרגשתי שמשימת חיי היא לא לתת לסיפור החיים של דודי לדעוך. מעשיו היו יוצאים מן הכלל, ואסור שהוא יישכח".

האיש שתמיד שאל: "האם אתה זקוק למשהו?"

דיואי סטון נולד ב-1900 בברוקטון, שהייתה אז שכונת מהגרים ענייה. הוא ניהל שורה של עסקים משגשגים בתחום הטקסטיל ובתחומים אחרים ומינה את אחייניו לנהל רבים מהם. החברה הידועה שבהם הייתה Converse Rubber Co., יצרנית מעילי גשם ונעליים, שייצרה בהמשך את המוצר נעלי האולסטאר של צ'אק טיילור. טד נזכר כי דודו "תמיד החזיק שפופרת טלפון צמודה לכל אוזן כשהוא ניהל את עסקיו הרבים וביצע מספר משימות במקביל".

דיואי היה גם נדיב באופן יוצא דופן כלפי בני משפחתו. "דיואי היה מסיים כל שיחת טלפון עם קרוביו בשאלה 'האם אתה זקוק למשהו? האם אתה רוצה משהו?'" אומר טד. הוא ניחן במתת של יצירת קשרים אישיים קרובים, תכונה ששירתה אותו בכל היבט של חייו. "הוא הצליח מאוד בגיוס כספים מכיוון שהוא היה יושב מול האדם, יוצר עמו קשר, ואומר לו כמה הוא יתרום, למי הוא יתרום, ומתי הוא יתרום – וכולם הקשיבו לו".

אותו ליל ינואר שבו בילה סטון עם ד"ר ויצמן, לוין ו-וייסגל היה נקודת מפנה בחייו. לאחר שנים, כתב סטון על הרגע ההוא. "דברי ד"ר ויצמן באותו ערב בבוסטון נשארו עמי לאורך עשרות שנים: 'פלשתינה שלנו לעולם לא תוכל להתחרות בתאגיד הפלדה האמריקאי או בג'נרל מוטורס ובייצור המכוניות, אלא באיכות של החומר האנושי שלה. אם יתנו לעם היהודי מפלשתינה הזדמנות, הוא יהיה שקול ביצירתיות, באומנויות ובמדע לכל אומה אחרת ויביא שמחה וגאווה ליהודים ברחבי העולם'".

באותו ביקור בבוסטון, לקח סטון את ד"ר ויצמן לנסיעה לאורך גדות הנהר צ'רלס, מבוסטון לקיימברידג', כדי שיוכל לראות את אוניברסיטת הרווארד. בדרך הם חלפו על פני המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ה-MIT. וכך כתב סטון מאוחר יותר: "לבקשתו, עצרתי את המכונית, והוא הביט ארוכות ובערגה בבניינים החדשים [של ה-MIT]. בהביטו בהם, ידעתי שהוא חושב על פלשתינה ועל מה שניתן היה לעשות לו היו קיימים בה מתקני מחקר דוגמת אלה. באותו רגע נבט בי זרע התקווה שבאמת ניתן יהיה להשיג חלום זה, ביושבי במכונית עומדת עם איש חזון מחריש".

סטון ולוין נטלו על עצמם תפקיד מרכזי בפעילויות החשאיות של ארגון ההגנה, כולל רכישת עשר אניות להובלת פליטים מאירופה לפלשתינה. החברים רכשו עודפי ציוד צבאי אמריקאי, שאותו שלחו בחשאי בספינות לפלשתינה. לוין רכש נשק ותחמושת, וסטון, דרך חברת ווסטון למסחר שבבעלותו, מימן רכישה של אניות, לרבות אקסודוס המפורסמת.

סטון היה מודע לכך שהאף.בי.איי צותת לטלפון שלו, ולכן לעתים קרובות טלפן מבית אחותו, אוולין. "הוא קנה את אקסודוס בטלפון של אמי," נזכר טד.

גורלה של אקסודוס – שהותקפה על-ידי הבריטים בהתקרבה לחופי ארץ ישראל ונוסעיה הוחזרו למחנות בגרמניה – סימל נקודת מפנה באהדה הבינלאומית לכינון המדינה היהודית, ומיד לאחר מכן, הסכימו האומות המאוחדות להצביע על חלוקת פלשתינה בין היהודים לערבים. אך עבודתו של סטון רק החלה: היה לו גם תפקיד חשוב בקידום ההצבעה על תכנית החלוקה בנובמבר 1947. הוא ואחיו, השופט הארי סטון, התיידדו עם דיקטטור מניקרגואה בשם אנסטסיו סומוזה, בהגיעו לבוסטון לניתוח בשנות ה-30 של המאה הקודמת. עם התקרב הזמן להצבעה באומות המאוחדות, ביקשו האחים מסומוזה לגייס את תמיכתן של מדינות אחרות באמריקה הלטינית. היוזמה הצליחה, ו-13 מדינות מאמריקה הלטינית הצביעו בעד, כך שספירת הקולות הסופית הייתה 33-13 לטובת החלוקה.

שינוי הכיוון של טרומן

כמה חודשים מאוחר יותר, בתחילת 1948, תחת לחץ הולך וגובר של מחלקת המדינה, החליט הנשיא הארי טרומן לשקול מחדש את מדיניותו לגבי הקמת מדינה יהודית – ואף הרחיק לכת וסגר את הבית הלבן בפני ציונים. עם התקרב תום המנדט הבריטי, טס ד"ר ויצמן לניו יורק במרץ בניסיון של הרגע האחרון להיפגש עם טרומן ולבקש ממנו לשוב ולתמוך בחלוקה, אך הנשיא לא נפגש עמו. ד"ר ויצמן ביטא את תסכולו בפני סטון, ששב מדוכדך לבוסטון.

באותו ערב, פנה סטון לאדי ג'ייקובסון, שותפו העסקי לשעבר של טרומן מאינדפנדנס שבמיזורי. ג'ייקובסון, הלהוט לעזור, נסע לוושינגטון וביקש מהנשיא טובה ראשונה ויחידה: כמה דקות מזמנו בחדר הסגלגל.

הפגישה הייתה מוצלחת, וטרומן הסכים שד"ר ויצמן יבקר אותו בבית הלבן – אם כי היה עליו להיכנס מדלת צדדית. השניים נועדו ארוכות, וטרומן שינה כיוון והסכים להכיר בישראל. הכרת הנשיא במדינה היהודית נתנה למנהיגות היהודית בארץ ישראל את האור הירוק להכריז על עצמאות, וכך אכן נעשה ב-14 במאי.

סטון המשיך לפעול להגשמה מלאה של חלומו של ד"ר ויצמן. אחרי הקמת מדינת ישראל, ביקר סטון את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והציע שישראל תגייס כספים לפיתוח ולקליטת עלייה באמצעות הנפקת אגרות חוב (בונדס). בסופו של דבר, גייס ארגון "בונדס ישראל" יותר ממיליארד דולר למען הכלכלה הצעירה של מדינת ישראל. סטון המשיך ושימש בתפקידי מנהיגות וגיוס כספים רבים בתחילת התפתחותה של מדינת ישראל.

עם זאת, את מיטב זמנו ומשאביו הקדיש למכון זיו, שהפך ל"עדיפותו הפילנטרופית הראשונה במעלה," אומר טד. בנובמבר 1949 נחנך מכון ויצמן למדע. סטון הפך ליו"ר המייסד של מועצת המנהלים של מכון ויצמן.

כאשר פרש סטון ממועצת המנהלים ב-1970, ערך לו המכון מסיבת פרידה מפוארת, שכיבדה גם את הארי לוין. גולדה מאיר נשאה דברים. "איני מכירה דבר בעל ערך, בעל חשיבות, שנעשה בישראל, ששני הבחורים האלה לא שלחו בו את ידם", היא אמרה. "איני יודעת אם הם חרדים לעסקיהם. לישראל הם חרדים. עבור ישראל הם עושים כל שביכולתם. עדיין יש דברים שלא ניתן לספר... אני מקווה, שבאחד הימים מישהו יספר אותם".

עם מותו של סטון ב-1977 אמרה גולדה מאיר: "אף יהודי אמריקאי לא עשה יותר למען ישראל".

שיבה הביתה

טד טפלו נולד ב-1928 בברוקטון, סיים את לימודיו בבית הספר של צי הסוחר (Merchant Marine Academy), ואז המשיך ללימודי תואר שני בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד. לו ולאשתו שרלוט נולדו חמישה ילדים. הוא ביקר ברחבי העולם במסגרת צי הסוחר האמריקאי והייתה לו היכרות עם חוקי המסחר במדינות רבות. לכן, כשדודו מינה אותו ואת בן דודו, יו סטון, לעמוד בראש Crosby Valve Co. (שסתומי קרוסבי), יצרנית שסתומי בטיחות לכורים גרעיניים, היה זה אך טבעי עבורו להרחיב את עסקיו. החברה השיגה מונופול כמעט מוחלט בשוק, ולקוחותיה הגדולים ביותר היו ג'נרל אלקטריק, ווסטינגהאוס וחיל הים האמריקאי.

חברת קרוסבי נרכשה ב-1980, וטד שימש כיועץ לחברה במשך 19 שנים. יחד עם בן דודו יו הוא ייסד תכנית של בעלות של עובדים על מניות. עם מכירת קרוסבי, הניבה התכנית רווח עבור כל אחד מהעובדים, לרבות מספר גברים ונשים בעלי מוגבלות נפשית ופיזית שחיו במוסד סמוך ושאותם הוא העסיק בכל עבודה שבה היו מסוגלים לעבוד.

מכון ויצמן ריתק את דייויד טפלו באופן אישי, מעבר לקשר המשפחתי שלו למכון. "תמיד התעניינתי במתמטיקה ובמתמטיקה יישומית, ולכן נכנסתי לתחום המחשבים", הוא אומר. "למכון ויצמן יש שלושה זוכים בפרס טורינג. עבורי הם כוכבי רוק". דייויד, בוגר דרטמות' שלמד מחשבים עם כמה מחלוצי התחום בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, ייסד שתי חברות מסדי נתונים שהפכו למובילות בשוק, Database Technologies ו-Integra Technology Consulting, המתמקדת בביג דאטה.

טד אומר שהוא מצפה להשלמת שיפוץ בניין סטון באותה להיטות כמו הנשיא וסגן הנשיא, שמשרדיהם יהיו בבניין זה". בכל פעם שאני נמצא בקמפוס ומביט בבניין סטון, אני מבין שהבניין יישאר אחרינו, אומר טד. "והודות לו השם סטון יישאר מוכר".

הסמליות שבמקום שנבחר עבור אירועי ה-Global Gathering של מכון ויצמן, ביום השנה ה-75 לייסוד הוועד האמריקאי, הייתה ברורה לאב ולבן. "קיום ההתכנסות העולמית בבוסטון הוא כמו שיבה הביתה," אומר דייויד. "כאן החל הכל".

Dewey Stone (at left) with Dr. Chaim Weizmann (center) and Victor Potamkin, who brought Dr. Weizmann the Lincoln car

Dewey Stone (at left) with Dr. Chaim Weizmann (center) and Victor Potamkin, who brought Dr. Weizmann the Lincoln car

The famed Exodus immigrant ship was funded by Dewey Stone

The famed Exodus immigrant ship was funded by Dewey Stone

David and Ted Teplow

David and Ted Teplow