טקס חלוקת פרסי עידוד היצירה נפתח בחלון חדש בקובץ PDF על-שם עפר לידר, שחגג השנה את שנתו השישית, ונכנס לשנתו השביעית, נערך ב- 6.1.2011 - יום הולדתו של עפר - באולם ויקס
שבמכון ויצמן למדע. עד עתה השתתפו בתחרות עידוד היצירה בין מדענים למעלה מ- 750 יוצרים! הטקס היה מרתק ומרגש והדים ממשיכים להגיע מן הקהל והמשתתפים.

opening image
הקרואים נפגשו במבואה שקושטה בסידורי פרחים מרהיבים, ליין וכיבוד. כאן ניתן היה לרכוש את השנתון "שירת המדע" של השנה, ושל שנים קודמות, את ספר שיריו של עפר לידר "בינותיים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) ואת התקליטור "במעקה היבשת" בו מולחנים ומבוצעים שיריו של עפר ע"י מור שטייגל. בין האורחים היו הזוכים ומשפחותיהם, המשתתפים בתחרויות הקודמות, אנשי ספרות ומדע, חברי ועדת ההיגוי והעמותה, אנשי מכון ויצמן למדע וידידי המכון, חברים רבים וקהל רחב ואוהד שאף עבורו הערב הזה הפך למסורת שנתית.
Sales Catering Lobby mingling
musicians

עם החשכת האורות נמלא האולם בנגינתם של אבנר גיגר על החליל, עירא גבעול על הצ'לו, ורון טרכטמן על הפסנתר, אשר פתחו את הערב.

Rachel Halfi
מייד לאחר נגינתם חשמלה רחל חלפי את הקהל בקריאתה בשירים "ומה עוד יש בו" ו - "גם לכשייתם כוחי מראות" מתוך ספר שיריו של עפר לידר, "בינותיים".
the audience
Prof. Daniel Zajfman

את הערב פתח נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' דניאל זייפמן, אשר הודה לעושים במלאכה, ותאר את ערב שירת המדע כאירוע מרגש הממחיש את מחויבותו של מכון ויצמן למדע לשילוב של מדעי הרוח והאמנויות, עם מדעי הטבע והמדעים המדויקים. בהקשר זה הזכיר את עפר שבהיותו מדען במכון, היה מהראשונים שהצביעו על הדרך הזאת, והלכו בה.

פרופ' זייפמן סיפר כי המכון מייסד בימים אלה מרכז חדש שיתמוך בשילובים בין מדעי החברה והרוח, למדעי הטבע, דוגמת שיתוף פעולה בין חוקרי מוח לפסיכולוגים, ועוד. בהמשך בחן את פעולת הכתיבה עצמה, ושאל, מה בין כתיבה לספרות? שהרי גם תוצאות מחקר מגיעות ומונחות על נייר, ועל-אף השוני באופי הכתוב, הגבול לא תמיד ברור. מתי תיעוד עובר למצב צבירה של יצירה אמנותית? מדענים, למשל, מתארים תצפיות ורושמים ומתעדים את ממצאיהם. אבל מדענים יודעים לחלום. מה מקומם של החלומות האלה כשהדברים מגיעים לידי כתיבה?

"כפיסיקאי", אמר פרופ' זייפמן, "אני רואה במשוואות כלי תמציתי ורב עוצמה לבטא רעיונות בלי מגבלותיהם של המלים. כך דמיונו של איינשטיין יצר יכולות לכתוב בעזרת נוסחאות משהו שעד היום איננו מסוגלים לבטא במלים את מלוא משמעותו. הדמיון שלו הצליח ליצור עולם בנוסחאות, מעבר למה שאנחנו רואים. גם הספרות מציבה דימויים המאפשרים להגיע לאמיתות שלא ראינו. נקודות מבט שונות. בעולם הספרות, הקורא והכותב הם שותפים, והשותפות הזאת אינה מתקיימת בעולמה של הכתיבה המדעית.

לאחר שציטט דברים שאמר מאיר שלו (היושב באולם), במפגש המועדון המדעי של ידיד המכון בישראל - שם ציין שלו שאין הבדל בין ספרות יפה בדיונית, ביוגרפית או אוטוביוגרפית – הוסיף פרופ' זייפמן כי לדעתו, לעתים גם בכתיבה המדעית הוא מוצא קווים דומים ומשותפים אפילו בין מדע בדיוני למדע ממש. ומכאן שב הנשיא לעפר לידר שבעבורו השילוב הזה היה גם כלי, אבל גם דרך חיים. "אנו נפגשים כאן מדי שנה", הוסיף ואמר, "כדי לזכור את עפר, אבל גם כדי לבקש ממדענים לתת לנו מעולמם הפנימי באמצעות כתיבתם האישית, מן המלים הפרטיות, הסובייקטיביות שלהם, ולהציע לכולנו להעז להשתמש בדמיון גם בכתיבתנו המדעית".

Prof. Benny Geiger
פרופ' בני גיגר הנחה את הערב בשרביט מנצחים, בחום, בנינוחות במקצועיות והומור. הוא דיבר על התפתחות התחרות, ממהלך שהחל כשימור זכרו ודרכו של עפר, למפעל שהוא כבר המוטו של מכון ויצמן עצמו. לא רק מפעל משותף אלא כיוון חדש ודרך חדשה. חלק מזה בא לידי ביטוי גם בשנתון (האנתולוגיה) שהוא מפעל משותף של עמותת "שירת חייו" ושל מכון ויצמן, שהתרחב וגדל והפך לחומר קריאה מרתק ויוצא דופן, ושלח תודה לשותפים בכתיבה, ובהם אנשי המכון.


Osnat Lider

אסנת לידר יצאה מתוך שירו של עפר "כדממת חוט דק" ותיארה את דרכו של עפר, אשר במשך 23 שנות מחלתו – שניבאו לה תוחלת חיים של 3 שנים – הצליח בדואט השברירי והקסום בין תובענות העולם החיצון לבין חוסן העולם הפנימי, לפתח יחסי קרבה אינטימית עם הפחד, בחיים מלאי אהבה, לימוד, יצירה, מחקר ותרבות. ואכן, שיריו נולדו באשפוז עת עבר השתלת מח העצם, בו נכתב שירו "מתן בסתר" שהוקדש לתורמת מח העצם האלמונית. כמותו, גם מפעל "שירת חייו" שנולד בצער אך יודע להעניק שמחה. אסנת הביעה הוקרתה לאנשי הספרות והשירה שכתיבתם נתנה לו סם חיים בשנתיים האחרונות לחייו, ולמכון ויצמן בראשותו של פרופ' דניאל זייפמן, שהיה כל השנים בית לעפר, על אימוץ תחרות עידוד היצירה, ותרומתו לקירוב המדע ליצירה. כן הודתה אסנת לפרופ' בני גיגר על חלקו המכריע בארגון המפעל והערב, ולחברת "טבע" שלקחה על עצמה גם השנה את מימונם של פרסי עידוד היצירה.


Prof. Dan Caspi

פרופ' דני כספי תאר את הערב כהתהוות מחודשת של השלם מתוך התכנסות חלקיו. זיכרונות של חברותו פועלו ואהבתו של עפר, פיסות חיים שכל אחד נושא עמו אל תוך הערב הזה, כמפעל העולה כתה בשנתו השישית. הוא האיר את אחורי הקלעים של המפעל, וכיוון זרקור אל "פועלי הבמה" מאחורי התפאורה, אל תפקידם החשוב של אנשי הספרות והמדע שחברו יחד, של עובדי המכון והארגון, אנשי הפרטים הקטנים – הגדולים באמת, המקימים ומקיימים את מורשתו של עפר.



בהמשך, הוקרן סרט קצר שנערך מתוך סרט דוקומנטרי נפתח בחלון חדש על חייו של עפר לידר שהופק השנה ובוים ע"י דייב בנבנישתי "סרט מהחיים", ובו רב-שיח שהתקיים על מדשאת מכון ויצמן בין עמיתים וסטודנטים ממעבדתו של עפר לידר. את הסרט ליוותה שירתה של מור שטייגל לשיר "בינותיים" של עפר לידר שהלחינה.


Meir Shalev הסופר מאיר שלו נשא את ההרצאה המרכזית של הערב, "המילון המשפחתי". הרצאתו נפתחה בוידוי אוטוביוגראפי כי הוא מן הסתם הסופר היחידי שיש בידיו פרס ספרותי: תעודת קלף מאיגוד האנטמולוגים על תיאור עולמם הצנוע של החרקים באורח מדויק ואוהד. מלון משפחתי יכול להיווצר ברמות שונות, בתוך משפחה קטנה, אפילו בני זוג, יחידה צבאית, ועד קבוצה שמאוחדת בשפה "קטנה" כמו השפה העברית, שרק כמה מיליונים בעולם מדברים בה. אפילו שם הערב "שירת חייו" רק מי שיודע להמשיך את השורה של ביאליק "...באמצע נפסקה" נכנס למילון המשפחתי של דוברי העברית הזו. הוא תאר חוויה של 48 שעות בצוללת. עניינה אותו השפה של חבורה אינטימית. אחת מהמלים הייתה "אריות", שניתנה לא כציון לגבורה אלא דווקא ללוקים במחלת ים בתוך הצוללת, בגלל שאגות ההקאה בתוך דלי, באין סיפון להקיא ממנו. נחום גוטמן תאר נגן כינור המגיע לתל אביב של אז, שעונה לשאלה איך הגעת? בתשובה... דג גדול פלט אותי, וסומך על השומע כי הוא שייך לאותו מילון משפחתי, וידע לחבר זאת ליונה במעי הדג.

השפה העברית עברה תהליכים במהות ובקצב. ראשית, אובדן ההכרה הממושך שלה. אך מכיוון שהייתה בשימוש דתי וטקסי היא שימרה את המלים, אך ללא שינוי. והנה בנסיעת אופנוע לגליל, סיפר שלו, נעצר ליד קבוצת רוכבים בצד הדרך, להציע עזרתו. אחד מהם ביקש באמת עזרה. הוא משך מכיס האוכף של האופנוע אחד מספריו של שלו, הצביע על מלה ושאל אותו מה זה איסטניס? המלה נכנסה לעברית מיוונית עתיקה (נגזרה מהמלה אסתני). לפני כשנה קרא שלו ב"הארץ" פעמיים את המלה כתובה "איסטניסט", כמו קומוניסט... הנה השפה חיה ומתפתחת... והאיסטניס הצליח להיוותר בחיים בזכות התוספת. לפני כמה שנים ניצלה ושבה לשפה המלה בולס. במקרא יש לכך קשר רק לגידול שיקמים, והמלה, כמו תעשיית השיקמים, הייתה אמורה להעלם מהעולם. והנה קם מחדֵש לשון צעיר שהחזיר אותה, ואנו אסירי תודה לו, למרות שמובנה שונה לחלוטין, כאשר המצלול של בולמוס ושל לועס – החיה אותה, במשמעות של מי שאוכל בגרגרנות. כמו י.ל. גורדון שהחיה מספר יחזקאל את המלה חשמל, ובעצם התכוון לטלגרף (מצמד המילים: חש, ו-מלה) אך הציבור אימץ את המלה במובנה של היום. ביטויים המאפיינים אותנו כמשפחה לא אחת עושים זאת בדרכים טועות. למשל "קול קורא במדבר" במשמעות של מי שמתריע ואין לו שומע, שאינו אלא הנחת פיסוק במקום הלא נכון במשפט: "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה". כיוון שהשפה העברית התעוררה באחת מתרדמת בת דורות, קצב השינויים, אשר בשפות אחרות התרחשו במשך מאות שנים, כאן – מתרחש במרוצת חייו של אדם. זה הקצב הגורם לנו לתקן זה את זה ללא הרף. אך צריך לדעת על מה להלחם. יותר על אוצר המלים ופחות על השורוק והקובוץ.

כאן החל טקס חלוקת הפרסים.

אל הבמה הוזמנו בני משפחת לידר, ירון כהן, כיו"ר ועדת השיפוט והסופרת שולמית גלבוע , כנציגת השופטים. ירון כהן תיאר את הליך הבחירה ועבודת ועדת השיפוט, ועמד על הקושי המובנה שבתהליך הבחירה אשר עמד בפני השופטים, ובמיוחד השנה, ההתלבטויות והבדלי הדעות בין השופטים.

Judges

שולמית גלבוע דברה על כך שכל שיפוט של מעשה אמנות הוא בעצם מעשה שלא יעשה. היא משוכנעת שחבר אחר של שופטים היה בוחר יצירות אחרות. יתרה מזאת, הוסיפה ואמרה, אותם שופטים בעת אחרת היו יכולים לבחור אחרת. מסקנה ישומית - לומר לאלה שזכו להיזהר מהיבריס והפרס האמיתי על היצירה הוא המעשה עצמו.

Honorable mention
בציון לשבח זכה אסף הרי, דוקטור למתמטיקה בטכניון, אשר זכה בפרס על סיפורו "אליהו", קיבל את תעודת הקלף מ-יוסי לידר, אביו של עפר, קרא מתוך סיפורו "אליהו" ונשא דברים על אביו שעלה ארצה בן 17 כי לא התקבל ללימודיו בורשה. וכך ניצל. מלבד היותו מהנדס היה מעורב בתחומי עניין רבים. "קראתי באתר של התחרות על עפר לידר שמאוד הזכיר לי את אבי" אמר אסף. "חבל שלא הכרתי אותו בעצמי. מברך על הדרך של הנצחתו ומקווה שהמפעל הזה יעלה וימשיך".

Honorable mention
בציון לשבח זכה מתן בן-ארי, דוקטורנט בביולוגיה באוניברסיטת חיפה, קיבל את תעודת השבח מאמו של עפר, טובה לידר. הוא קרא שני בתים מתוך "שירי האדם התלוש", בתים שהחל לכתוב לפני 7 שנים ונצברו 120 מהם, ועודו ממשיך לכתוב. "אני משורר מאותה סיבה שאני ביולוג", אמר מתן, "השתאות מהעולם וניסיון להבין אותו ואותי". המלצתו לכל מדען ואדם: החזיקו תמיד פנקס בכיס, אף פעם לא תדעו מתי תגלו משהו חדש על העולם.
......................................................................................................................................................

Roni and Einat
רוני אוסטרייכר, דר' החוקר את התנהגותם החברתית של הזנבנים, אוניברסיטת בן-גוריון, הזוכה במקום השלישי על סיפורו: "10:59", קיבל את הפרס מידיה של עינת לידר , (אחותו של עפר). שולמית גלבוע קראה את נימוקי השופטים. רוני קרא קטע קצר מסיפורו ודבר על השפעתו של עפר לידר על חיי אחרים וחיי עצמו. בעוד ש 400,000 תינוקות נולדים בעולם מדי יום, הלידה עצמה של אדם מסוים היא אירוע נדיר. ייחודי לאדם הנולד. בארץ רואים אור 15 ספרים חדשים ביום, ובעולם כ 20,000. גם הצורך לכתוב הוא הצורך למצוא את הייחודי.

Ron and Lihi
רון אהרוני, פרופ' למתמטיקה בטכניון , שזכה במקום השלישי על סיפורו "חופשה" קיבל את הפרס מידי ליהי לידר, (בתו הצעירה של עפר). שולמית גלבוע קראה את נימוקי השופטים. בדבריו יצא מתוך שורות של שיר של נתן זך, "פתח לשיר". אני כותב כדי לדעת מה אני רוצה ומה אני רוצה מאנשים. הסיפור או השיר יודעים על הכותב שלהם הרבה יותר מאשר הוא עצמו יודע.

Ravit and Adi
רוית קמרי, סטודנטית לתואר שני בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, זכתה במקום השני על סיפורה "מתוך הארון". הפרס הוענק לה ע"י עדי לידר , (בתו של עפר). שולמית גלבוע קראה מנימוקי השופטים. רוית קראה קטע קצר מסיפורה "מתוך הארון" והודתה על קבלת הפרס.

Sally and Inbal
סלי מצוינים, סטודנטית לתואר שלישי במדעי החיים באוניברסיטת "בר-אילן", ובמסגרת המכון לחקר תאי אב בילדים במרכז הרפואי על-שם שיבא, חוקרת ריפוי כליות באמצעות השתלה של תאי גזע, זכתה במקום השני על סיפורה "מצמצם". לאחר הענקת הפרס ע"י ענבל לידר, (בתו הבכורה של עפר) וקריאת נימוקי השופטים, הודתה סלי לשופטים, למשפחת לידר ולעמותה, והודתה להוריה, לאמה חנה ז"ל, ולאביה מיכאל, לאחיה, על העזרה בעריכה, לחברותיה התומכות ולבן זוגה, שלימדה שיש אהבות שמחות. סלי קראה מתוך סיפורה שנכתב ונקרא כמונולוג של פגוע הלם קרב.

The winners
מימין לשמאל: דני כספי, שולמית גלבוע, רון אהרוני, רוית קמרי, סלי מצויינים, מתן בן-ארי, אסף הרי, רוני אוסטרייכר
סיומו של הערב היה בקטע מוסיקלי נוסף, האביב, מתוך ארבע העונות של פיאצולה, בנגינתם הנפלאה של אבנר גיגר על החליל, עירא גבעול על הצ'לו, ורון טרכטמן על הפסנתר, אשר ליוו בכישרון ונשמה יתרה את הערב כולו.

בתחילת הערב ובסיומו נפתחו עמדות ההתרמה וספרים רבים נרכשו. כל ההכנסות הינן תרומה להמשך פעילותה של העמותה. אנשים רבים עוד התעכבו לשתיית יין, כוס קפה אחרון והחלפת חוויות על הערב, כמו התקשו להפרד.

Lobby Lobby

מייל לשאלות: orel.vaknin@weizmann.ac.il