תנועה יוצרת מציאות

בני אדם יוצרים וחוקרים לא מפני שהם חייבים, אלא משום שהם מממשים בכך משהו עמוק באנושיותם. מכנה משותף זה בין עשייה אמנותית ועשייה מדעית מתגלם בבמה המוצבת במכון ויצמן למדע, שעליה יכולים לחבור רקדנים ומדענים כדי לשתף פעולה. החיבור הזה, שיצר פרופ' איתן גרוס מהמחלקה לבקרה ביולוגית, הביא אל קמפוס המכון את הכוריאוגרף שחר בנימיני לפרויקט ייחודי.

כשאנשים אומרים לשחר בנימיני שהם לא מבינים מחול, הוא עונה להם שגם הוא לא מבין. זו אמירה מפתיעה מפי כוריאוגרף פורה, יוצא להקת המחול בת שבע, שעוסק בתחום למעלה מ-15 שנים. "אין מה להבין", הוא אומר. "ריקוד הוא לא שפה שצריך ללמוד, זה מעל לשפה. זה עמוק יותר ממלים".

על הבמה באודיטוריום מיכאל סלע שבמכון ויצמן למדע הוא עובד עם רקדנים על פרויקט מחול חדש. הפרויקט הוא חלק מתוכנית שהות אמן (רזידנסי) במימון קרן ברגינסקי, שמפגישה מדענים ואמנים לשם הפרייה הדדית. לכאורה, מדובר בעולמות רחוקים מאוד. מדע הוא מקצוע מילולי, שנסמך על פרוטוקולים מדויקים ומציג את תוצריו לעולם בשפה מוסכמת. מחול הוא מקצוע גופני וחושני, שתוצריו ויזואליים ואודיטוריים בעיקרם. אבל בשני המקרים, מדובר בתחומי עיסוק יצירתיים, שבוחנים רעיונות כדי להבין יותר ולתקשר תובנות אלה עם אנשים אחרים. בשניהם מעורבים גילוי עצמי, התמדה, למידה מתמשכת והצגה של תוצרים לעולם.

"אנחנו דומים בכך שאנחנו אנשים שמעניין אותם ליצור ולספר סיפור. במחול מדובר בגוף שזז בחלל עם רגשות, רצונות, תשוקות, יכולות, קשיים, כאבים. עם כל אלה אני מתמודד דרך תנועה".

במסגרת תוכנית הרזידנסי, שהתחילה בחודש פברואר ותסתיים באוקטובר, הוזמן שחר לעבוד על מופע חדש. התוכנית כוללת ביקורים במעבדות ושיחות עם מדענים על מחקריהם. עשרת המשתתפים מקרב מדעני המכון צופים בחזרות ומשתפים את שחר והרקדנים בתחושותיהם לגבי הריקוד שבו צפו.

האם העבודה בוויצמן השפיעה על תהליך העבודה הטבעי שלך?

"זה מתחיל בכך שהקמפוס הוא מקום יפה וקסום. נכנסים לבועה שאין בה זמן ואין בה אוטובוסים, יש רק עצים ושקט. התגובות שאנחנו מקבלים מהצופים שמגיעים לחזרה הן סקרניות ומעניינות. הם סיפרו לי מה הם מרגישים לגבי העבודה, מה שעזר לי להבין טוב יותר מה אני רוצה להשיג ממנה".

איך ההרגשה להראות את העבודה לאנשים מתחום כל כך שונה?

"אני בדרך כלל מזמין לחזרות שלי אנשים שלא מגיעים מהתחום שלי. פחות מעניין אותי לשמוע אנשים שאוהבים לדבר על מחול מתוך התחום, כי אני לא יוצר בתוך נישה. אני יוצר עבור אנשים ומעניין אותי מה אנשים הרגישו, מה הפרשנות שלהם".

זה הפרויקט השני של שחר במכון ויצמן.  במהלך השנים 2014 ועד 2017 הוא הנחה קורסי אימפרוביזציה שיזם פרופ' איתן גרוס, ובמהלכם עבד עם סטודנטים וחוקרים כדי לחקור את הקשרים בין תנועה למדע (״תנודע״). עכשיו, שחר הגיע ככוריאוגרף למטרת המשך: כדי להעמיד יצירת מחול מתוך אינטראקציה עם חוקרים כקהל. החזרות על יצירת המחול הושלמו לא מכבר והפרמיירה תתקיים ב- 28.6.2021 באודיטוריום מיכאל סלע בליווי רביעיית מיתרים. 

תקשורת ושאר רוח

פרופ' עופר פיינרמן מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות חוקר התנהגות של נמלים בקבוצה. הוא השתתף בסדנה של שחר לפני  חמש שנים, ועתה הגיע לראות חזרה כצופה. הוא מספר על חוויותיו על הבמה, כשישב מול הרקדנים. "האינטראקציה בין שני הרקדנים תוך כדי ריקוד המחישה לי את הפלא שבמפגש בין שני אנשים. עצם העובדה שבני אדם מצליחים להתחבר זה לזה בלי לוותר על המורכבות והשונות הגדולה ביניהם היא מפתיעה. פלא כזה שבין זוג אנשים הוא נדיר – בקבוצה גדולה נהיה כבר ממש בלתי אפשרי. במקרה של נמלים, אני חושב שמה שמאפשר להן בכל זאת לתפקד בתוך קבוצות גדולות היא תקשורת פשוטה ותגובות יחסית צפויות. זה מזכיר קצת את חוקי התנועה: הפשטות החד משמעית של החוקים והיכולת שלנו לנהוג באופן שלא יפתיע את הנהגים האחרים הם אלה ששומרים עלינו בחיים על הכביש".

האם מדע זה מקצוע יצירתי בעיניך?

"כן, משום שמדע מבוסס על ניסיון להבין איזה שאלות מעניין לנו לשאול ואז למצוא את הדרכים המתאימות להסתכל ולגשת אליהן. לכל אלה אין מתכון - היצירתיות היא מרכזית. גם באמנות, הרבה פעמים מסתכלים על משהו ומנסים לתרגם אותו לשפה אחרת. לחוויה שונה. להראות זווית שונה למציאות".

נעה דהן, פוסט-דוקטורנטית במחלקה לגנטיקה מולקולרית, שהשתתפה באחת החזרות, היתה מרוכזת בתנועת הרקדנים. "הייתי מופתעת לגלות שתנועה של אדם יכולה להיות כל כך מקוטעת, כמעט פיקסלית", היא נזכרת, "כקהל, אנחנו בדרך כלל מתבוננים ברקדנים מרחוק, ולא רואים איך השרירים נמתחים. תמיד נדמה שיש לנו שיש שליטה מוחלטת בגוף, אבל מקרוב יכולתי לראות שיש משהו שהגוף עצמו מייצר שלא תלוי ברקדנים".

איך היתה החוויה שלך כמדענית בתהליך היצירה של ריקוד?

"הקשר בין מדע לאמנות הוא לא מילולי, משום שמה שמחבר ביניהם אלה אנשים. מה שמבדיל בינינו זה לא מה שאנחנו עושים בעבודה, אלא בני האדם שאנחנו".

מה בעינייך ההשפעה של תוכנית הרזידנסי על אנשי המכון?

"אני חושבת שמה שצריך לשאוף אליו הוא שאנשים יוכלו ללכת לתערוכה או להופעה ולהצליח להגיד על עצמם משהו מתוך הדברים האלה. ההשפעה על מי שהם ומה שהם עושים תהיה בעקיפין. זה נותן ערך מוסף לנפש האנושית. את שאר הרוח אי אפשר לכמת או למדוד.

פרופ' איתן גרוס: השראה הדדית

את הקשר בין שחר בנימיני למכון ויצמן יצר פרופ' איתן גרוס מהמחלקה לבקרה ביולוגית כבר בשנת 2013. פרופ' גרוס רקד במסגרות שונות בצעירותו, ובשלב מסוים פנה למחקר ביולוגי. את הקורס "תנודע" יזם כדי לקדם את החיבור בין מדע ותנועה במכון ויצמן. הצלחת הקורסים והאפקטים שלהם על סטודנטים וחוקרים גרמו לו לנסות למצוא דרך לקחת את הניסיון הזה שלב קדימה. הוא פנה לפרופ' צחי פלפל, ראש מרכז ברגינסקי לשילוב בין מדעי הטבע למדעי הרוח, והציע לו להזמין את שחר לתוכנית שהות אמן בקמפוס. הקורונה האטה וצמצמה את התוכניות, אבל משהו בכל זאת הצליח לקרות.

"העבודה עם שחר והרקדנים בקורסים שיזמתי גרמה לי להתרכז בסרטונים חיים שמתקבלים ממיקרוסקופים כדי לבחון בזמן אמת את תנועות המיטוכונדריות, שאני חוקר", אומר פרופ' גרוס. "קיוויתי שפרויקט הרזידנסי יגרום גם למדענים אחרים להסתכל אחרת על העבודה שלהם, ושהחשיפה של שחר והרקדנים לפרויקטים במכון ישפיעו על היצירה שלהם". לדברי פרופ' גרוס, ההשפעה אינה צפויה ומסקרן לדעת כיצד שיתוף הפעולה יתפתח ומה הוא ייתן לכל אחד מהצדדים.

"למדענים ואמנים יש הרבה מן המשותף", אומר לדברי פרופ' יצחק פלפל, ראש מרכז ברגינסקי שמארח את הרזידנסי. "הם בונים עולמות חדשים מתוך סקרנות ויצירתיות, אבל לצד החדווה שמעורבת בעשייה, עולות שאלות לגבי ההצדקה הבסיסית לקיום המוצר שלהם, כגון: האם שאלת המחקר/הכתיבה מעניינת מספיק? מהם הקריטריונים לשאלה חשובה – שתהיה חדשנית? מעוררת שיח? מעוררת רגש? בנוסף, מדענים ואמנים חוקרים את העולם ובתוך כך חוקרים גם את עצמם. לבסוף, הם עוסקים בתחומים שבהם רב הנסתר על הגלוי, ולכן צריכים לאמן את עצמם ללמוד להשתמש בלא-ידוע כאבן שואבת ליצירתיות ולהתקדמות. לכן, אנחנו מאמינים שהחיבור בין מדענים לאמנים יוכל ליצור השראה עבור שני הצדדים".