אברהם בן-נפתלי (1935-2024)
ידיד יקר ומוערך, תומך מסור ורב שנים של מכון ויצמן
האנשים שמאחורי המדע
אברהם בן-נפתלי, חבר נאמן ותומך מסור של מכון ויצמן וחבר לכל החיים במועצה הבינלאומית, נפטר ביום שלישי, ה-2 בינואר, בגיל 88.
אברהם התוודע לראשונה למכון ויצמן כתלמיד תיכון ב-1950, עת עבד כשליח בתל אביב. כאשר שמע שנדרש שליח למשלוח פרחים לביתם של חיים וורה ויצמן ברחובות, מיד התנדב למשימה, מונע מסקרנות נערית לנוכח ההזדמנות לראות את ביתו של הנשיא הראשון של ישראל. ביום קיץ חם, לקח את זר הפרחים על אופניו ורכב מתל אביב עד לרחובות שם מסר אישית את המשלוח לוורה.
שנה לאחר מכן, השתתף, לצד רבים אחרים, בלווייתו של חיים ויצמן בקמפוס המכון. שתי החוויות נחקקו בזיכרונו. הן אלו אשר עלו במוחו כאשר 45 שנים מאוחר יותר, ב-1995, הזמין אותו גרשון קקסט ז"ל, יושב הראש דאז של חבר הנאמנים של המכון (לימים המועצה הבינלאומית), להצטרף לגוף הנכבד.
כך החל הקשר הראשוני עם מכון ויצמן, אליו יקדיש שנים כה רבות מחייו, כחבר במועצה הבינלאומית ובשלל ועדות וגופים של המכון, וכפילנתרופ נלהב. לאורך כל שנות שירותו של אברהם את המכון, הוא היה אהוב ומוערך על-ידי כל חברי קהילת ויצמן: מדענים, חברי הנהגת המכון ותורמים. בראיון בשנת 2011, תיאר את ידידותו עם מכון ויצמן כ"סיפור אהבה גדול."
היופי האינסופי של המדע
"אברהם היה מסור למכון באופן יוצא דופן, מסירות המבוססת על אהבת הארץ ואהבה למכון, ולהבטחה המגולמת במדע," אומר נשיא המכון, פרופ' אלון חן. "לעולם לא נשכח את כל מה שעשה, בצניעות גדולה ולרוב מאחורי הקלעים, עבור המכון. הוא יחסר מאוד לרבים מאיתנו."
אברהם היה דמות מפתח בממסד המשפטי בישראל. את לימודי המשפטים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת לימודי התואר השני במשפטים (LL.M) באוניברסיטת תל-אביב. כחלק משירותו הצבאי הוא שירת כתובע צבאי ולאחר מכן כנשיא בית דין צבאי. בשנת 1963 ייסד את משרד עורכי הדין שלו, אחד המובילים בתחום דיני שוק ההון. כמומחה בדיני חברות, שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובמכללה למנהל.
בצניעותו האופיינית, לעולם לא ביקש לעצמו הוקרה או פרסום, ונהנה לפעול מאחורי הקלעים. "אמרתי לעצמי אם אני רוצה לעשות משהו בתחום שאני באמת מעריך – (יהיה זה) בתחום של מצוינות," אמר ב-2011. "כי תמיד חשבתי מאז ומעולם שזכות הקיום שלנו כיהודים וכישראלים זה המצוינות."
לצד פועלו המקצועי, היה תומך נלהב של תרבות ומדע, ונודע בייחוד באהבתו למוסיקה קלאסית. הוא כיהן בחבר הנאמנים של מוזאון ארצות המקרא ושל עמותת ארתור רובינשטיין הבינלאומית למוסיקה וכן במועצות המנהלים של מספר חברות ציבוריות. בזמנו הפנוי טיפח שני תחביבים: טיול וצילום.
בין שלל תפקידיו במכון ויצמן, כיהן כיושב ראש הוועד הפועל (כיום מועצת המנהלים) בין השנים 2002 ל-2008, וכיושב ראש המועצה הבינלאומית בין 2014 ו-2017. בנוסף, כיהן כחבר פעיל בוועדות רבות של גופים אלו, כחבר הנהלה של אגודת הידידים של המכון וכחבר במועצת המנהלים של יד חיים ויצמן.
ב-2009, העניק המכון לאברהם תואר דוקטור לשם כבוד כאות הוקרה על פועלו למען המכון, וב-2017 חלק לו כבוד יחד עם קהילת ויצמן המורחבת בסיום כהונתו כנשיא המועצה הבינלאומית.
בשנת 2022, הצטרף למעגל הנשיא כהוקרה על פעילותו בניתוב תמיכה פילנתרופית למגוון תחומים במכון ויצמן, בכללם חינוך מדעי, חקר המוח, פיזיקה, אנרגיה חלופית, ומדענים צעירים. בין היתר, תרומות אלו הופנו לתוכנית אופקים למדע - מכינה קדם צבאית של מכון דוידסון לחינוך מדעי.
"יש יופי במדע וגם בעולם," הוא אמר אז. "יש לחתור למצוינות הן במדע והן בפילוסופיה. כלומר, בחיפוש אחר משמעות החיים. ולכן אני אוהב את מכון ויצמן; יופיו יישאר לעד. בכל פעם שנוצר כיוון חדש, תגלית חדשה, תמיד יגיע משהו חדש לאחר מכן. זוהי האינסופיות של המדע, זהו היופי שלו."
אברהם הותיר אחריו את בנותיו, ארנה ומיכל, ובת זוגו עירונה. אשתו דינה נפטרה ב-2019.
