מעבדה משלה

היוזמה הלאומית לטיפוח מדעניות מתחילה להניב פירות

english

כתבות

תאריך: 18 אוקטובר, 2017
מקור: 
מגזין ויצמן, כרך 12
ד"ר עינת שגב, אשר זכתה בעבר בפרס מחקר מטעם התכנית הלאומית לפרסי מחקר לקידום נשים במדע. היא הצטרפה לאחרונה למחלקה למדעי הצמח והסביבה והיא אחת מארבע חוקרות חדשות אשר קיבלו פרסים מטעם תכנית זו.

ד"ר עינת שגב, אשר זכתה בעבר בפרס מחקר מטעם התכנית הלאומית לפרסי מחקר לקידום נשים במדע. היא הצטרפה לאחרונה למחלקה למדעי הצמח והסביבה והיא אחת מארבע חוקרות חדשות אשר קיבלו פרסים מטעם תכנית זו.

עשר שנים לאחר שיצאה לדרך תכנית מיוחדת ביוזמת מכון ויצמן למדע לקידום מדעניות בישראל, והשפעתה כבר מורגשת.

לפני כ-15, ניכר היה שקיים מחסור במדעניות בקהילה האקדמית בישראל. בעוד ששיעור הנשים באקדמיה בארה"ב גדל לעומת שיעורם של גברים, מדינת ישראל השתרכה מאחור. במספר מוסדות אקדמיים כאן, היוו נשים פחות מעשרה אחוזים מהסגל האקדמאי, וכך היה המצב גם במכון ויצמן.

במכון ויצמן, היה זה דווקא גבר מקרב אנשי הסגל אשר העלה את הנושא לראשונה בפני עמיתיו. "יש לי ארבע בנות והתחלתי לחשוב על מסלולן המקצועי. אז ראיתי את הסטטיסטיקה האומללה", אומר פרופסור יחיעם פריאור, שכיהן בעבר כדיקן הפקולטה לכימיה. מחצית ממקבלי התואר דוקטור במדעים היו נשים - וזהו השיעור במשך שנים - אך מעט מאוד מהן המשיכו לתקופת פוסט-דוקטורט בחו"ל, מסלול שמהווה תנאי סף מקובל לקבלת משרה אקדמית, שמובילה לקביעות במוסדות אקדמיים בארץ. כתוצאה מכך, נשים מעטות הגיעו לדרגת מרצה בכירה.

photo

"ראינו שנוצר פקק, ושהקפיצה לעבודת פוסט-דוקטורט בחו"ל הייתה המפתח לפתרון הבעיה", הוא מציין. "נשים צריכות לדעת שכדאי להילחם על קריירה במדעים, ויש נשים מצוינות בקרב מקבלי התואר דוקטור. נוכחנו לדעת, שהן היו זקוקות לתמריץ כלכלי ולעידוד כדי לעשות את הצעד הזה שלאחריו איכות המצוינות שלהן במדע תדבר בעד עצמה".

לפיכך, הציע פרופ' פריאור להנהלת המכון שתשקול פיתוח של תכנית מיוחדת אשר תציע תמריץ כלכלי לנשים, שיסייע להן להמשיך ללימודי פוסט-דוקטורט בחו"ל. פרופ' דניאל זייפמן, שעמד אז להתחיל את הקדנציה הראשונה שלו כנשיא מכון ויצמן, תמך ברעיון.

פרופ' הדסה דגני, הראשונה לכהן כיועצת הנשיא לקידום נשים ב-2002, אומרת שכאשר נכנסה לתפקיד היא גילתה לצערה שמעט מאוד נשים מצטרפות למכון כמדעניות בכירות - מעמד אשר עשוי להוביל לקביעות. היא הבינה אז שהיא חייבת להתמקד בהרחבת המאגר של נשים המתאימות למשרה כזו. ההזדמנות הגיעה ב-2005, כאשר פרופ' נירית דודוביץ, אשר באותם ימים סיימה את לימודי הדוקטורט שלה במכון, התלבטה אם כדאי לה להמשיך ללימודי פוסט-דוקטורט בחו"ל. בהמלצת פרופ' דגני, החליט המכון לתת לה מענק אשר יאפשר לה לממש את החלום הזה. הפיסיקאית הצעירה סיימה את עבודת הפוסט-דוקטורט שלה ב-2007 והפכה להיות האישה הראשונה בתולדות המכון שהגיעה לדרגת פרופסור בפקולטה לפיסיקה. (פרופ' דגני אף השיגה הארכה של התקופה בת חמש השנים בין הצטרפות למכון לבין קבלה לקביעות עבור נשים אשר ילדו בתקופה זו).

כך נולדה התכנית הלאומית לפרסי מחקר לקידום נשים במדע. מטרת התכנית היא להעניק תמריץ כלכלי נוסף למדעניות מצטיינות להמשך עבודת פוסט-דוקטורט בחו"ל כדי לתת להן את המינוף הדרוש אשר יאפשר להן להתמודד על משרות בכירות באקדמיה הישראלית.

פרופ' זייפמן מעניק עדיפות עליונה לתכנית: "אני מבין שישראל, מדינה קטנה החסרה כמעט כל אוצר טבעי מלבד כישרונות אנושיים, איננה יכולה להרשות לעצמה אבדן כזה של כוח אינטלקטואלי".

התכנית הלאומית, המבוססת על כישורים והפתוחה בפני מחזיקות תואר דוקטור מכל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מציעה מענקים כספיים של ארבעים אלף דולר בממוצע לעשר נשים בכל שנה. כחמישים נשים מגישות מועמדות לתכנית בכל שנה. מי שמתקבלת אינה מחויבת לקבל משרה קבועה במכון או באף מוסד אחר. התכנית מקלה על הקשיים הכלכליים של משפחה עם שתי הכנסות בהן המפרנס השני נאלץ להקפיא את הקריירה שלו, והמשפחה צריכה להישען באופן בלעדי על הכנסתה של האישה מהמענק שלה. מכיוון שמלגת פוסט-דוקטורט היא נמוכה - בדרך כלל, בטווח של 40-50 אלף דולר לשנה - המענק של התכנית הלאומית לפרסי מחקר לקידום נשים במדע מקלה על המעמסה הכלכלית הכרוכה בעלויות של רילוקיישן, מעון לילדים והוצאות מחייה נוספות. לאור העובדה שתקופת הפוסט-דוקטורט מתקיימת במקרים רבים בערים יקרות כגון בוסטון, ניו-יורק, סן פרנסיסקו ולונדון, המענק הוא גורם חיוני המאפשר למשפחה להתקיים.

נוכח המספר הזעום של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, התחרות על משרות בכירות היא קשה מאוד, והמוסדות המגייסים אינם צריכים לחפש מועמדים מעבר למאגר בעלי הדוקטור הישראליים המצטיינים הממשיכים לתקופת פוסט-דוקטורט בצפון אמריקה ואירופה. התכנית הלאומית מבטיחה שנשים תהיינה חלק ממאגר איכותי זה.

photo

התכנית מנוהלת היום על ידי היועצת הנוכחות של נשיא המכון, פרופ' דניאלה גולדפרב

מהמחלקה לפיסיקה כימית וביולוגית. "כל המועמדות מצוינות", היא אומרת, "עלינו רק להחליט מי הבולטות שבהן".

עשר שנים מאז שנפתחה, כולם מכירים בהצלחתה המרשימה של התכנית שניתן למדוד אותה לפי שיעור מקבלות המענק אשר המשיכו למשרות בכירות במוסדות אקדמיים בישראל: כ-69%. עד עתה, 116 נשים השתתפו בתכנית. 62 מהן כבר סיימו אותה, ומתוכן, 51 מנהלות היום מעבדות - 43 במדינת ישראל.

"המענק נותן לנשים הללו יתרון המגביר את יכולתן לבצע את מחקרן ויוצר בשבילן שקט נפשי הדרוש כדי לבצע את הצעד הזה בלי הדאגה שמהלך כזה יהווה סיכון כלכלי גדול. כמו כן, מבטא המענק את העובדה שאנחנו חושבים שכדאי להשקיע בנשים האלה מה שמוסיף לביטחון עצמי", מציינת פרופ' גולדלפרב.

"אי-השוויון במספר המדעניות הוא בעיה לא רק לנשים אלא עבור המדע עצמו", מדגיש פרופ' זייפמן. "המדע חייב להיות רב-תרבותי, ונשים מטביעות את חותמן ומשפרות את עולם המדע הודות לזווית הראייה הייחודית שלהן - ללא זווית ראייה זו, יחסר חלק גדול מהפאזל".

בין ראשי התכנית נמנו פרופ' עדי קמחי (המחלקה לגנטיקה מולקולרית) וכן פרופ' ורדה רוטר (המחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא), אשר מילאה בעבר גם את התפקיד של יועצת הנשיא לקידום נשים.

מיד לאחר השקתה, גייסה התכנית תרומות מרחבי העולם, ומראשיתה ממומנת התכנית כולה על ידי תורמים. שני המקורות העיקריים לתרומות מגיעים מקרן קלור לישראל ולארה"ב וקרן צ'ארלס רבסון מארה"ב, אשר יחד מממנות שמונה נשים לשנה. תורמים פרטיים מקנדה וארה"ב במיוחד גילו נדיבות יוצאות דופן כלפי התוכנית ובכך מקיימות את שאר המענקים.

לא אפליה מתקנת

במכון ויצמן יש לתכנית זו השפעה גדולה. לפני עשור, נשים היוו רק 14% מחברי הפקולטה הפעילים של מכון ויצמן. היום, מגיע שיעורן ל-18%. רק בשנה זו, 5 מתוך 14 אנשי הסגל האקדמי החדשים הם נשים - שיעור שאין לו תקדים. מתוך חמש נשים אלה, ארבע קיבלו את המענק ללימודי פוסט-דוקטורט.

חשוב לציין, כי הגידול בנוכחותן של נשים בעולם המדע איננו תוצאה של אפליה מתקנת, מונח אשר מציין בארה"ב יוזמות המעדיפות אישה על גבר כאשר שני המועמדים בעלי כישורים שווים, אלא הוא תוצאה של ההשפעה הניכרת של מדעניות אלה היוצאות דופן על תחומי החקר שלהן.

"תכנית ההעסקה של מכון ויצמן מעולם לא השתנתה: אנחנו מעסיקים תמיד על בסיס של מצוינות בלבד. אנחנו לא סתם ממלאים תקנים אלא מחפשים את האנשים הטובים ביותר בכל תחום נתון", אומר פרופ' זייפמן. "פירוש הדבר, שאולי נוותר על העסקת מדענים בתחום מסוימים במשך מספר שנים רק כי לא מצאנו מועמדים המתאימים לדרישותינו. מה שעושה תכנית הפוסט-דוקטורט הוא לאפשר לנשים מצוינות להשקיע בקריירה שלהן ולמצב אותן על מישור שוויוני יותר לעומת עמיתיהם הגבריים. במכון ויצמן, אנחנו נהנים ממאגר גדול יותר של כישורים מדהימים".

האתגרים אשר חוקרות אקדמיות חייבות להתמודד איתם הם אוניברסליים אך קיימים מספר היבטים הייחודיים למדינת ישראל. בשל שירות החובה בצה"ל, אקדמאיות ישראליות נוטות לסיים את הדוקטורט בגיל מבוגר יותר מנשים במקומות אחרים בעולם והן מקבלות את התואר בגיל התואם בדרך כלל נישואין ולידה. במשך תקופת ההכשרה של פוסט-דוקטורט, בני הזוג צריכים לעקור את הקריירה שלהם ולחפש תעסוקה חדשה בחו"ל - משימה הרבה יותר קשה מאשר זו של אישה אמריקאית בניו יורק המבקשת מבן-זוגה לעשות רילוקיישן לבוסטון. נשים גם עלולות לעשות חישובים עתידניים: קריירה מדעית דורשת נסיעות רבות לכנסים ולמטרות שיתוף פעולה, וקשה להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל מבודדת גיאוגרפית.

photo

"החברה הישראלית בנויה סביב המשפחה וזה לא תמיד קל לאישה אשר מתחילה ללדת ילדים להחליט לעקור את עצמה ממשפחתה וממערכת התמיכה שלה," מציינת פרופ' גולדברב. פרופ' פריאור מצביע על כך שקיימת "אפליה סמויה נגד מדעניות ויש גם קושי אובייקטיבי בכך שאישה תתפקד הן כמדעניות הן כאם צעירה".

ד"ר רות שרץ-שובל, אשר קיבלה מענק מהתכנית והפכה לחוקרת ראשית במחלקה למדעים ביומולקולריים, היא אם לשלושה ילדים. את הפוסט-דוקטורט עשתה במכון וייטהד למחקר ביו-רפואי של MIT. "מבחינה מעשית", היא נזכרת, "המענק נתן לנו את הסיוע הכלכלי אשר אפשר לנו לשלוח את ילדינו לבתי ספר טובים יותר ולהרשות לעצמנו העסקת מטפלת אשר כיסתה את השעות הנוספות בהן לא יכולתי להיות בבית". בעבודתה הנוכחית ד"ר שרץ-שובל מגלה כיצד תאי סרטן מגייסים תאים נורמליים ומעוותים אותם כדי ליצור סביבה המעודדת התפתחות הגידול וכן ריבוי גרורות.

עם זאת, היא מרגישה שאפשר לעשות יותר. היא משמשת כמנטורית בלתי-פורמלית לדוקטורנטיות במכון ומדגישה באופן עקבי שאסור להן "לתת לחוסר ביטחון עצמי למנוע מהן לפתח קריירה במדע".

יתרון הניסיון

פרופ' שפרירה (שפי) גולדווסר מהמחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית, אשר מלמדת הן במכון וייצמן למדע הן בMIT, מאמינה שרכיב חשוב בעידוד נשים לפתח קריירה במדע הוא חונכות: "מוטלת גם על מדעניות וגם על מדעניות האחריות לשמש חונכים למדעניות מבטיחות".

photo

לדעתה של פרופ' גולדווסר, לתכנית יש השפעה של כדור שלג: "יותר נשים במדע יסתכמו בריבוי מספר המדעניות ואני מאמינה שהדבר הזה קורה גם בתחום שלי". פרופ' גולדווסר, אשר קיבלה את פרס טיורינג ב-2013, היא ממציאה של שיטה אינטראקטיבית להוכחת תיאוריות בלי לגלות ידע נוסף - צעד משמעותי ביצירת נהלים קריפטוגרפיים המכונים הוכחות ידע-אפס. לשיטה זו יש השלכות חשובות להצפנה ולפרטיות בתחום המחשבים - רכיב חיוני בתקשורת כלל-עולמית.

פרופ' מאיה שולדינר מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, שהיא אם לשלושה ילדים, אומרת שהחלק הקשה ביותר במסעה היה ניסיונותיה להתגבר על תחושת האשמה שהיא פוגעת בקריירה שלה במדע בגלל הזמן שהיא משקיעה בבניית משפחה ועל תחושת האשמה שלה שהיא מקריבה חיי משפחה מספקים יותר בגלל השקעתה בקריירה שלה. בסופו של דבר, היא נזכרת, "הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לבחור בין אמהות לקריירה ושעלי למלא את שני התפקידים גם יחד. כששיניתי את הכוונון הפנימי, הרגשתי הרבה יותר טוב".

פרופ' שולדינר היא בין התומכות המובילות של תכנית הפוסט-דוקטורט לנשים אך היא מוסיפה: "צריכים לעשות יותר". היא משתתפת בתכנית בה חוקרות ראשיות משמשות כחונכות לדוקטורנטיות ואשר הוקמה על ידי פרופ' עדי קמחי כאשר שימשה יועצת לנשיא המכון. החונכות והדוקטורנטיות נפגשות פעם בחודש כדי לשוחח על הסוגיות המעשיות והרגשיות הקשורות לזהותן בתור נשים, אימהות (או אימהות בעתיד) ומדעניות. היא סבורה שתכנית החונכות אכן השפיעה על החניכה הראשונה שלה, אשר החליטה להמשיך לתקופת פוסט-דוקטורט בחו"ל.

בשנה שעברה, פרופ' שולדינר, פרופ' מיכל שרון ופרופ' דודוביץ העבירו קורס בנושא השילוב בין אימהות למדע. הקורס היה מיועד לאימהות לעתיד - נשים בהריונן הראשון או נשים השוקלות הקמת משפחה - והוא מתמקד בנושאים כגון ניהול זמן, מיפוי מטרות וצרכים, תדמית נשים עובדות בעיני החברה ודמויות חיקוי. "לדעתי", מסברה פרופ' שולדינר, "ההיבטים החשובים ביותר בקורס היו שיתוף הצעות ורעיונות לגבי מה עזר לנו בזמנים מאתגרים וכן שיחות על הקשיים שהיו לנו בדרך ועל הפתרונות שמצאנו לקשיים אלה".

במהלך תקופת הפוסט-דוקטורט שומרת פרופ' גולדפרב על קשר עם מקבלות המענק; היא עוקבת אחרי התקדמותן ועוזרת להן להשיג משרות נכספות במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

הערכה חיצונית של התכנית ב-2015 גילתה שהיא משיגה את מטרתה העיקרית. סימן נוסף להצלחתה: מאז השקתה, אוניברסיטאות אחרות וכן המועצה להשכלה גבוהה יזמו תכניות דומות. נשים אשר אינן נכנסות לאקדמיה מפתחות קריירה מוצלחת בהיי-טק או בביו-טק, לרוב בישראל, ובכך תורמות למערכת האקולוגית הטכנולוגית-מדעית של ישראל.

מכון ויצמן הוא התורם המוביל של מקבלות מענקים: 58 מדעניות נשלחו על ידי המכון להשתתף בתכניות הכשרה בחו"ל. מתוך הנשים אשר סיימו את הפוסט-דוקטורט בחו"ל, מכון ויצמן גייס 11 למשרות בכירות. כמו כן, ראה המכון גידול משמעותי ועקבי במספר המרצות הבכירות בארבע עשרה שנה האחרונות. בחמש השנים האחרונות, נשים מהוות 28% מתוך אנשי הסגל האקדמיים החדשים במכון.

"זוהי תכנית חשובה מאוד. המועמדות הן בחזית עולם המדע. לכן הרבה מהן חוזרות לאקדמיה ומגויסות למשרות בארץ", מציינת פרופ' בת-שבע כרם מהמחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר יושבת בוועדת המיון.

בשנה שעברה, הוכנס רכיב נוסף לתכנית: תכנית פוסט-דוקטורט משולבת ויצמן-חו"ל, אשר מציעה גמישות לנשים אשר החליטו שתקופת פוסט-דוקטורט מלאה בחו"ל איננה אפשרית. פרופ' שולדינר היא תומכת נלהבת באפשרות החדשה הזו: "היא מונעת פספוס של נשים חכמות מאוד אשר יש להן סיבות טובות לא להשתתף בפוסט-דוקטורט מלא שכולו בחו"ל. אסור לנו לאבד נשים כאלה. התכנית החדשה כבר מימנה שתי נשים, הודות לנדיבותה של אלן מרלו מניו יורק, אשר משמשת כיו"ר ועדת ידידי המכון בארה"ב ואשר מובילה את יוזמת "נשים למדע" של הוועדה.

תומכינו העיקריים

photo

מאז 2009 מימנה קרן צ'ררלס רבסון את מענקיהן של שלוש מדעניות כל שנה – בסך הכל 25 נשים עד היום. "בעוד התכנית הותאמה לצרכיהן של נשים ישראליות, הסוגיות שהיא מטפלת בהן משותפות למדעניות ברחבי העולם", אומרת ג'ולי סנדור, נשיאת קרן צ'ארלס רבוסון. "אנחנו משוכנעים שכל מוסד מחקר איכותי המעוניין לשמור על אנשי סגל מוכשרים ועל הסרת המחסומים בפני קידומן של נשים במדע יכול להתאים את התכנית החדשנית הזאת לצרכיו".

"בכל שנה, באסיפה ובארוחת הערב החגיגית של העמיתים הביורפואיים של קרן צ'ראלס רווסון, נפגשים אנשי הסגל של הקרן עם שלושת עמיתי ויצמן-רבסון הנמצאים בשנה הראשונה של תכנית הפוסט-דוקטורט שלהם ומחדשים את היכרותנו עם העמיתים הנמצאים בשנה השנייה שלהם. המשותף לכל הנשים בתכנית הוא לא רק העובדה שהן מדעניות מצטיינות העובדות בתכניות פוסט-דוקטורט במוסדות המובילים בארה"ב, אלא תכונות אופי אופייניות. למשל, כשהן מדברות על המחקר שלהן, הן מבטאות התרגשות ותקווה אשר מדבקת אפילו את המאזינים הכי רחוקים ממדע ולמרות הדרישות התובעניות של עבודת הפוסט, הן שומרות על חיי המשפחה שלהן בקפדנות רבה".

photo

הארוחה החגיגית מהווה הזדמנות נהדרת למקבלות המענק להיפגש ולעסוק בנטוורקינג. "אנחנו מקווים שהן יעמיקו את הקשרים האלה בזמן שהותן בארה"ב וגם אחרי שובן ארצה", מוסיפה סנדור.

קרן קלור מממנת את תכנית הפוסט-דוקטורט של חמש שנים כל שנתיים לתקופה של שנתיים.

דיים ויויאן דאפילד, יו"ר קרן קלור בישראל ובבריטניה אומרת: "זוהי תכנית מדהימה והיא אכן משפיעה: ניכרת צמיחה ברורה במספר המדעניות במכון ויצמן".

פרופ' יחיעם פריאור נתמך על ידי המרכז הקנדי על שם מרי וטום בק לחקר מקורות אנרגיה חלופיים, קרן הצדקה על שם ליאונה מ. והרי ב. הלמסלי, ודנה ויוסי הולנדר.

פרופ' נורית דודוביץ נתמכת על ידי מרכז קראון לפוטוטוניקס, פרס המחקר על שם רוזה ואמיליו סגרה, המעבדה על שם ג'יי סמית ולאורה ראפ לחקר בפיסיקה של מערכות מורכבות, קרן המחקר על שם ז'אק ושרלוט וולף, וקרן הצדקה של משפחת וולפסון. פרופ' דודוביץ מחזיקה בקתדרה על-שם רובין שמרס נוישטיין.

פרופ' דניאלה גולדברב נתמכת על ידי קרן משפחת נורמן א. אלכסנדר, קרן הצדקה של פארק אווניו, והעיזבון של דייויד טרנר. פרופ' גולגברב מחזיקה בקתדרה בפיסיקה כימית על-שם אריך קליגר.

פרופ' עדי קמחי מחזיקה בקתדרה בחקר הסרטן על-שם הלנה רובנשטיין.

פרופ' ורדה רוטר נתמכת על ידי הקרן הפרטית על שם תומאס וג'ין אלמזי, פיליפ גארון, קרן הצדקה על שם ליר, וריצ'ארד פראט. פרופ' רוטר מחזיקה בקתדרה בחקר הסרטן על-שם נורמן והלן אשר.

ד"ר רות שרץ-שובל נתמכת על ידי קרן הנאמנות של משפחת קומיסרוף, קרן משפחת אלסי ומרווין דקלבאום, הפרסים על שם פיטר ופאטרישה גרובר, קרן משפחת לאורה גורווין פ'לוג, הילדה נאם, קרן רייזינג טייד, והקרן לחקר הסרטן על שם ד"ר צבי ואמליה שטייגר, ד"ר שרץ-שובל מחזיקה בקתדרה בפיתוח קריירות במדעי החיים על-שם ארנסט וקאת אשר.

פרופ' מאיה שולדינר נתמכת על ידי קרן אדליס, קרן משפחת ברלין, קרן רוטשילד קיסריה, רוברטו ורנאטה רוהמן, ואוניברסיטת מישיגן. פרופ' שולדינר מחזיקה בקתדרה בגנטיקה מולקולרית על-שם ד"ר גיל אומן ומרתה דארלינג.

התוכנית הלאומית לפרסי מחקר לקידום נשים במדע נתמכת על ידי ACWIS, קרן קלור, קרן צ'אלרס ה. רווסון, ד"ר דניאל ס. אנדריאה, קרן משפחת אדוארד פ. אניקסטר, מישל אטלין וארל לוי, קרן בליית ברנדן-מאן, קרן הצדקה על שם מרים וארתור דייאמונד, קרן משפחת דים, אנדריאה קלפטאר פ'אלק, הקרן הפילנתרופית על שם משפחת מוריס פדר, קרן ג'וסף ובסי פיינברג, קרן פלדמן, ד"ר סוניה וד"ר סטיפן פרידמן, העיזבון של סנדרה ל. גולד, ג'אנין גורדון, העיזבון של שרלוט פ. גרייבר, קרן משפחת סידני גרינברג, קארלה האנטר, מריל ג'אפה ואדם הורוויץ', ארלין אימברמן, קרן ג'ייקובסון, ג'ודית אן קפלן, מאגי קפלן, מר ג'יימס פ. קיי ורעייתו, קרן קיטאי בע"מ, סטוארט ופ'רנסי קליין, סיסל קלורמן, ד"ר בסי פ. לורנס, דברה ומארשל ס. לווין, סיר סידני וליידי ליפוורת, תאגיד מאג'לן, סוניה ט. מארשאק, אלן מרלו, סעודת הצהריים שך ידידי מחוז המערב התיכון של הוועדה האמירקאית/נשים למדע, פיירטרי פ'ייננשל ורניי בלימן, קרן משפחת פרלמן, העיזבון של אסתר ראגוסין, קרן אייברהם וסוניה רוכלין, קרן הצדקה על שם אירווינג ודורותי רום, קרן מייק רוזנבלום, קרן משפחת ראולנד וסילביה שייפר, קרן הצדקה על שם הרברט ג'. סליגמן, סאני וגאי שרמן, מריון סילברברג, ד"ר מאקסין פ. סיגנגר, ג'ורי שטרוסברג, ס. דונלד שוסמן, קבוצת TD Bank, רובי ומארטין פוגלפנגר, פ'רדה וייס, וייצמן קנדה, וייצמן בריטניה, קרן פרל ולינסקי מרלו, ושרון צוקרמן.

פרופ' יחיעם פריאור

פרופ' יחיעם פריאור

פרופ' דניאלה גולדפרב

פרופ' דניאלה גולדפרב

ד"ר רות שרץ-שובל

ד"ר רות שרץ-שובל

פרופ' שפי גולדווסר: "מדעניות וגם מדענים אחראים לשמש חונכים למדעניות מבטיחות".

פרופ' שפי גולדווסר: "מדעניות וגם מדענים אחראים לשמש חונכים למדעניות מבטיחות".

פרופ' ישראל בר-יוסף וג'ולי סנדור

פרופ' ישראל בר-יוסף וג'ולי סנדור

דיים ויויאן דאפילד

דיים ויויאן דאפילד