ספר שיריו

  • זיכרון

    09/15/2002

    האוזן זוכרת את צלילות שיחתנו

    וקולך, ורקע המולת המסעדה

    והיד את תשוקתה ללטף את פניך,

    והעיניים נעצמות לראות

    את יפי שמחתך.

    והפה

    נעצב על שנסגר להגיד,

    אהבה 

  • בנותיים

    בין גוף הלידה

    לגוף ההווה

    וחיפזון נדודיו

    נוכח גוף המוות. שקט

    כמו שמיכת עלי שלכת על

    אדמת סתיו מתקררת.

    כמו עקשות דאגתו של

    מגדלור

    בתום דרך ארץ. במעקה היבשת.