מדעי הרוח והסערה

ד"ר שירה רוה-רובין חוקרת מזג אוויר קיצוני

english

חוקרים חדשים

תאריך: 24 אוקטובר, 2017
מקור: 
2017-2018 מדענים חדשים

מצבים של מזג אוויר קיצוני הם מקור לשאלות מרתקות בעיני מדען אקלים. מה מחולל סערות עוצמתיות? כיצד הן מתעצבות? מהי תרומתן לאקלים הכללי? איך אפשר לנבא את מסלולן ואת השפעתן? שאלות כאלה, מעסיקות את ד"ר שירה רוה-רובין, מדענית חדשה במכון ויצמן למדע.

בזכות אלפי שנים של פעילות אנושית סביבו, אזור הים התיכון הוא המקום המתאים לחקר שינויי אקלים, במיוחד בהיותו רגיש לשינויים כאלה. מזג אוויר קיצוני, הכולל ממטרים כבדים ושיטפונות בסתיו, רוחות וגלים חזקים בחורף וגלי חום ויובש - המלווים בשריפות יער - בקיץ, פוקדים באופן קבוע את אזור הים התיכון וגורמים לנזקים כבדים. על ידי שילוב של מקרי מבחן של סערות הרסניות במיוחד וניתוח ארוך-טווח של נתוני אקלים ומזג אוויר, מקווה ד"ר רוה-רובין לשפר את היכולת לנבא מזג אוויר וכן לפתח מודלים גלובליים של אקלים.

תושבי אזור הים התיכון כל כך רגילים לרוחות העונתיות החזקות של האזור, עד שהעניקו להם שמות ססגוניים במהלך מאות שנים: המיסטרל החזק שמשתולל בדרום צרפת; הטרמונטה שנושב דרך האלפים; הסירוקו החם והיבש הבא מהסהרה, שיכול להגיע למהירות של הוריקן בצפון אפריקה ובדרום אירופה; החמסין החם וטעון-האבק שיכול לכסות את ישראל ואת המזרח התיכון.

במעבדתה שבמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת חוקרת ד"ר רוה-רובין את סוגי מערכות האקלים הללו ואת הדינמיקה שלהן. בשיתוף עם מספר צוותי מחקר בינלאומיים, היא מקימה קבוצה שתעבוד עם מערכות גדולות מאוד של נתונים מטאורולוגיים עולמיים, המשלבות מודלים ותצפיות שנאספו במהלך השנים האחרונות, ותפתח כלי אבחון חדשים להבנת מאפיינים ספציפיים של מערכות מזג אוויר. היא מתמקדת בסופות ציקלון הרסניות במיוחד שמשאירות אחריהן לעתים קרובות שובל של הרס ומעבירות לחות ומזהמים למרחקים גדולים. מטרתה הסופית היא לזהות טוב יותר את הגורמים והמנגנונים הקובעים את המיקום, העוצמה והתדירות של אקלים קיצון, כגון יובש עז, שיטפונות, ממטרים כבדים ומערכות סערה מסוכנות.

"מזג האוויר, האקלים ומחזור המים העולמיים אינם מכירים בגבולות מקומיים, לכן המחקר בתחום זה יתרום, כך אני מקווה, למאמצים המושקעים ברחבי העולם בהבנת מזג האוויר לטווח קצר ושינויי אקלים לטווח ארוך", אומרת ד"ר רוה-רובין.

"תמיד אהבתי להרכיב פאזלים, לגלות את החלקים ולראות את התמונה שנוצרת", היא אומרת. "אני אוהבת גם את ההרגשה האינטימית של תגליות קטנות שחושפות משהו מיוחד - רק לי, בהתחלה - לפני שהן עוברות לקהילה ולציבור. אני מרגישה בת מזל שאני יכולה לחקור בעיות שניתן לראותן ולהרגישן ביומיום שלנו ושאגיע אולי לתובנות שיכולות לעזור לאנשים בחייהם".