דפנה מוריה"מבט לעומק"בניין המינהלה על-שם סטון, קומת הכניסה1
דפנה מוריה בוחנת את המציאות באמצעות חתכי עומק, שכל אחד מהם חושף היבט עלום אחר של הסביבה שבה אנו חיים. ההיררכיה של העומקים, או הגבהים, מזכירה את מודל המציאות שלנו: עולמם של היצורים החיים, לרבות האדם, שונה תכלית השינוי מעולמם של חלקיקי אבק ומולקולות גז שמרכיבים את האטמוספירה, ואלה שונים מעולמם של יצורים מיקרוסקופיים ותאים חיים שמרכיבים רקמות. בעומק רב יותר מתקבלת תמונה אחרת, של מולקולות שמקיימות את תהליכי החיים בתאים. מי שיכול למקד מבט עוד יותר עמוק, יראה את האטומים שמרכיבים את המולקולות, וגם מכאן, אפשר להעמיק ולצלול פנימה, אל עומק האטומים עצמם.
חתכי עומק דומים אפשר לכוון וליצורגם בעולמם של המחשבות, התחושות והרגשות. דפנה מוריה מתחילה את תהליך היצירה שלה בהפרדה הזאת, בין חתכי העומק השונים של המציאות – החומרית או הנפשית. אבל מיד לאחר מכן היא מכווצת את הפרשי העומק, ומאחדת את תמונות המציאות השונות לכלל תמונה אחת שלמה, שמתארת ומסכמת את כל ההתרחשות, הפנימית או החיצונית, החומרית או הנפשית.
התוצאה המתקבלת היא תמונה של סערה קיומית דינמית, שמרכיבים שונים בה נאבקים ללא הרף על מקומם. בציור, כמו במציאות, כל גורם שואף להתרבות, להשתלט על יותר משאבים, לבצר ולממש את יתרונותיו, ואז, לגדול ו"לחיות לנצח". כל גורם בציור של מוריה נאבק בדרכו שלו, בצבע שלו, בתנועתיות שלו, בקצב שלו. וכך, התמונה שאנחנו רואים היא, למעשה, הקפאה של מצב מסוים במאבק האבולוציוני הדינמי בין הגורמים השונים, המאכלסים את שכבות העומק השונות. אלא שלמעשה, המציאות – החומרית או הנפשית – כבר התקדמה, והותירה אותנו, הצופים, במסע הפרטי, הפנימי שלנו.
