דינמו לדוקטורט
תוכנית אריאן דה רוטשילד מקדמת נשים מצטיינות במדע
Students
כדי לקדם את הקריירה של מדעניות מצטיינות בישראל ממגוון אוכלוסיות, השיקה קרן אדמונד דה רוטשילד לפני כעשור את תוכנית אריאן דה רוטשילד לתלמידות דוקטורט. תוכנית המלגות הלאומית הגיעה למכון ויצמן למדע לפני שנתיים, והיא כבר נושאת פירות. עד היום נבחרו לתוכנית שבע תלמידות דוקטורט ממכון ויצמן.
תלמידות הדוקטורט נבחרות ממאגר מועמדות שמציעים דיקני חמשת מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, וועדת היגוי בוחרת ארבע סטודנטיות מכל מוסד. נשים אלה מקבלות את מלוא שכר הלימוד, מלגת קיום ותוכנית העשרה משותפת לכל המוסדות, הכוללת מפגשי רישות עסקי, סדנאות פיתוח מקצועי והרצאות וכן מעניקה סביבה נוחה ותומכת לשיחה על האתגרים העומדים בפני נשים המשלבות קריירה מדעית ואימהות. הן מקבלות גם מימון להצגת המחקרים שלהן בכנסים בינלאומיים.
הבחירה בסטודנטיות מבוססת על הצטיינות אקדמית ועל גורמים נוספים כגון זיהוי מועמדות בתחומים מדעיים שבהם ייצוג הנשים נמוך יחסית, ניסיון מנהיגותי ופעילות בקהילה ובחברה בישראל. דגש מיוחד מושם על בחירת נשים ממגזרים שבדרך כלל אינם מיוצגים כראוי בתחום המדעים, כגון נשים חרדיות, עולות חדשות, נשים ערביות ומקבוצות אתניות אחרות, נשים מהפריפריה ואימהות צעירות. מהמשתתפות בתוכניות מצפים להחזיר לקהילה ולהתנדב בפעילויות חינוכיות במהלך לימודיהן.
"תוכנית אריאן דה רוטשילד לתלמידות דוקטורט היא תוכנית הדגל של קרן אדמונד דה רוטשילד", אומרת ורדית גילאור המנהלת את התוכנית בקרן. "הנשים המבריקות האלה הן החלוצות החדשות של המאה ה-21. חשוב להן לקדם גילויים חדשים במדע ולתמוך בקהילות מוחלשות בעבודתן ההתנדבותית. התוכנית היא היחידה בישראל הקרויה על שם הברונית אריאן דה רוטשילד והיא רכיב מרכזי בחזון שלה לתמוך בנשים בכל רחבי העולם ולחזק אותן. מטרתנו היא ליצור מערכת תמיכה ולטפח עתודה נשית שתוכל לאייש בבוא היום תפקידים משמעותיים באקדמיה ובחברה הישראלית".
פנינו אל מספר זוכות ממכון ויצמן בבקשה לשתף בסיפוריהן:
יעל גרופר גדלה בדימונה, שהיה, לדבריה, "מקום מעולה ללמוד על המגוון האנושי בחברה הישראלית ולהבנת החשיבות שלו". בהיותה נערה, הדריכה בהנהגת הצופים ואחרי סיום התיכון, יצאה לשנת שירות בירושלים מטעם הצופים. בצבא פיקדה על קורס בקרת טיסה בחיל האוויר ומיד לאחר מכן התחילה ללמד עברית באולפן. כשלמדה לתואר הראשון באוניברסיטת בן-גוריון, השתתפה בתוכנית השגרירים של קרן רוטשילד, במסגרתה התנדבה בקהילה והקימה בית קפה שכונתי עם דיירי השכונה.
"אף על פי שתמיד הייתי מאוד מעורבת בפעילות קהילתית וגם לימדתי, כבר כשהייתי נערה היה לי ברור שאני רוצה להיות מדענית. התאהבתי במדעים בבית הספר היסודי, כשהמורה הסבירה את העקרונות הבסיסיים של הפיסיקה", היא אומרת.
את המחקר שלה לדוקטורט היא עושה במעבדתו של פרופ' יעקב אברמסון במחלקה לאימונולוגיה. היא מנסה להבין איך מחלות אוטואימוניות מתפתחות ואיך אפשר לנצל את התופעה הזאת לטיפול אימונותרפי בסרטן. לצורך זה היא מנסה לבודד "נוגדנים עצמיים" מחולים במחלות אוטואימוניות. נוגדנים אלה יודעים לזהות חלבונים המוצגים על תאי מלנומה, לכן המטרה היא לפתח טיפולים חדשים למלנומה, תוך שימוש שישתמשו בנוגדנים האלה שכבר "תוכננו" על ידי הטבע עצמו.
***
הסטודנטית רוזלי ליפש גדלה במשפחה חרדית בכפר חב"ד. "למרות שלימודים מדעיים וטכנולוגיים לא נפוצים אצלנו בקהילה, בחרתי בקריירה המעניינת הזאת", היא אומרת. את התואר הראשון שלה עשתה במכללה הדתית מכון לב ולאחר מכן נרשמה למכון ויצמן ללימודי ההמשך. היא במסלול הישיר לדוקטורט במעבדתו של ד"ר שראל פליישמן במחלקה למדעים ביומולקולריים ומפתחת שיטות חדשות לעיצוב חלבונים.
עם הישגיה האחרונים נמנה הפיתוח של שיטות לתכנון אנזימים יעילים לפירוק שאריות פסולת צמחית לסוכרים ואנזימים לפירוק של גזי עצבים. כעת, היא נעזרת בלמידה חישובית ובשיטות נוספות כדי לעצב חלבונים יעילים וסלקטיביים.
"יש מעט נשים חרדיות במכון ויצמן, ולכן ההתאקלמות היתה מאתגרת לי, כמו גם לסובבים אותי במכון", היא אומרת. "כיום, אני מנסה לעזור לנשים צעירות מהקהילה שלי לעשות את צעדיהן הראשונים בעולם המדע עם פחות חששות ויותר ביטחון משהיו לי כשהתחלתי״.
***
לשחמט ולחיידקים יש מאפיין משותף – הם כל הזמן במצב של הגנה והתקפה, ומחקר החיידקים ומשחק השחמט הם פעילויות אינטלקטואליות שמעסיקות את עדי מילמן כל הזמן. מילמן עשתה את התואר השני שלה במעבדתו של פרופ' רותם שורק מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית והמשיכה שם גם לדוקטורט. המחקר שלה עוסק במערכת החיסון של החיידקים. היא גרה בקיבוץ נען הקרוב ומתנדבת בבית ספר לבנות בלוד, שם היא מלמדת שחמט במסגרת ארגון שנקרא "צעירים לומדים שחמט". "דרך השחמט אני מנסה לפתח את החשיבה האנליטית שלהן ולעזור להן לפתח משמעת ולשאוף למצוינות", אומרת עדי, שהיא אם בעצמה.
החיידקים והבקטריופאג'ים התוקפים אותם מפעילים אלה על אלה לחץ אבולוציוני עצום. כדי לשרוד, החיידקים חייבים לפתח כל הזמן הגנות חדשות נגד פאג'ים, והפאג'ים חייבים להתגבר על ההגנות האלה. כך שהם במירוץ חימוש מתמשך. ידועות כמה מערכות הגנה נגד פאג'ים, אבל ממצאים חדשים מרמזים על כך שיש בגנומים של חיידקים הרבה מערכות הגנה חדשות נגד פאג'ים שעדיין לא התגלו. במסגרת המחקר שלה לדוקטורט היא מפתחת אלגוריתמים לגילוי מערכות הגנה חדשות נגד פאג'ים. עכשיו היא מזהה קבוצה חדשה של מערכות עמידות לפאג'ים, כדי להבין את "מערכת החיסון" השלמה של החיידקים ואת הגורמים המשפיעים על מירוץ החימוש המתמשך בין הפאג'ים והחיידקים.
***
אצל גיל גופר הכל התחיל באולימפיאדה למתמטיקה לנוער. היא הייתה בת 13 כשהגיעה לקמפוס כדי להשתתף בתחרות הארצית השנתית שנחשבת ליוקרתית מאוד, ו"התאהבה במכון ויצמן", כדבריה. היא גדלה בחיפה והתאמנה באגרוף תאילנדי. אחרי התיכון, יצאה לשנת שירות בבית ספר שדה חצבה ובצבא שירתה ביחידת המודיעין היוקרתית 8200. כשהשתחררה, נסעה להתנדב בקמבודיה, ולאחר מכן התחילה ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בן-גוריון.
המחקר שלה במעבדתו של פרופ' צחיק גלנדר מהמחלקה למתמטיקה עוסק בסימטריה של אובייקטים, וזה, היא אומרת, כמו "להתבונן ביופי של העולם". היא מתנדבת בתוכנית של מכון דוידסון שנקראת "ראשונות במדע", המעודדת ,תלמידי ללמוד מתמטיקה, מדעים, טכנולוגיה והנדסה (STEM), ובעמותת חתני נובל למצוינות בחינוך, המטמיעה מצוינות מדעית בבתי הספר. היא גם חברה בפורום הנשים במחלקה שלה.
***
"מתמטיקה והוראה היו תמיד שתי האהבות הגדולות שלי", אומרת גיל שוורץ שלומדת אצל פרופ' אברהם הרכבי וד"ר רוני קרסנטי בקבוצת הוראת המתמטיקה במחלקה להוראת המדעים. גיל גדלה בקיבוץ עין החורש והיא הראשונה במשפחתה שפנתה ללימודים אקדמיים. כשסיימה את התואר השני במתמטיקה באוניברסיטת בן-גוריון, היא מצאה את מה שהיא קוראת לו "המקום המושלם בשבילי" – המחלקה שבה היא לומדת, המאפשרת לה לשלב את הידע שלה במתמטיקה עם הניסיון שלה בהוראה ולהוביל מחקר שמטרתו להשפיע על לימודי המתמטיקה בישראל.
המחקר שלה בודק איך מורים מנוסים למתמטיקה הופכים להיות מנחי מורים, אשר מטרתם לטפח למידה בקרב מורים אחרים למתמטיקה. מחקר זה עשוי להניב תרומה תיאורטית – בתיאור התפתחות הרפרטואר המקצועי של המנחים, וגם להשפיע באופן מעשי – בעזרת הצבעה על עקרונות חשובים בהכשרת מנחים, ועל הדרכים בהן יש לתמוך בהם כדי לסייע בהטמעה רחבה של תכניות חינוכיות שונות.
גיל מכהנת בוועדת ההיגוי של תוכנית אריאן דה רוטשילד ומלווה אישה צעירה הלומדת מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב ובאה מרקע שיש לו תת-ייצוג בתחום הזה, במסגרת התוכנית "אקדמיה לחיים" של קרן רוטשילד.
***
מיכל שביט נולדה בטג'יקיסטן ועלתה לארץ עם משפחתה כשהייתה בת שלוש. היא גדלה בקרני שומרון ומגיל צעיר התעניינה במתמטיקה. כשהייתה בת 13, התקבלה לתוכנית של אוניברסיטת בר אילן לנוער ואף למדה כמה קורסים אוניברסיטאיים. בצבא היא שירתה בחיל האוויר חמש שנים כקצינה ובמילואים המשיכה לעסוק בתכנון ושליטה של פעילות אווירית.
בהמשך, סיימה שביט תואר ראשון במתמטיקה בטכניון, שם למדה גם ארכיטקטורה במסגרת תוכנית המצוינים של הטכניון, גם היא במימון קרן רוטשילד. "התוכנית עיצבה את אופיי ואת דרך החשיבה שלי כחוקרת מתחילה, ואני אסירת תודה על כך", היא אומרת. היא התנדבה בעמותת "אלומה" העוזרת לתיכוניסטיות שעלו מרוסיה לבדן, להתכונן לגיוס לצה"ל.
את התואר השני בפיסיקת חלקיקים היא קיבלה ממכון ויצמן, ועכשיו היא עושה דוקטורט בהידרודינמיקה – חקר זרימת הנוזלים – במעבדתו של פרופ' גריגורי פלקוביץ מהמחלקה לפיסיקה של חומרים מורכבים.
***
עדן יפרח משלימה את הדוקטורט שלה במעבדתה של פרופ' מאיה שולדינר במחלקה לגנטיקה מולקולרית ומתמקדת באזור מיוחד בתא שנקרא פֶּרוֹקסיזום, בו מתקיימים כמה מסלולים מטבוליים חשובים, כולל פירוק שומנים ופירוק חומרים מחמצנים הרעילים לתא. היא גילתה קרוב ל-40 חלבונים חדשים בפרוקסיזום, והגדילה משמעותית את מספר חלבוני הפרוקסיזום הידועים, שעמד על כ-65.
"אני מקווה שהעבודה הזאת תשלים פערי ידע על הרשת המסועפת של מסלולים מטבוליים בפרוקסיזום, ותהיה בסיס לאבחון וטיפול בחולים הסובלים ממחלות מטבוליות פרוקסיזומליות קשות", היא אומרת.
עדן גדלה ביישוב הקהילתי מסד בגליל התחתון. היא למדה בבית הספר החקלאי "כדורי" ושם התנסתה לראשונה במחקר סביבתי. "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון – הרגשתי את האתגר ורציתי להצליח", היא נזכרת. בתיכון היא זכתה בפרס המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך לעבודת חקר מצטיינת. "אני זוכרת שחשבתי שזה חלום להיות חוקר: משלמים לך בשביל לחשוב ובשביל לעזור לאחרים. מדהים!" בצבא שירתה כמדריכת טיולים בבית ספר שדה שדה בוקר, שם גם עזרה לתלמידי תיכון בעבודות חקר אקולוגיות על המדבר.
את התואר הראשון היא קיבלה מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ואת השני - ממכון ויצמן. בשנה שעברה היא עבדה עם "מכון דוידסון" בתוכנית "מדע פעיל" בשיתוף פעולה עם תוכנית ממשלתית לקידום ההשכלה בקרב בני נוער שנשרו מבית הספר. התוכנית מחזקת את ההערכה העצמית באמצעות לימודי מדעים. כיום, עדן מכהנת בוועדת ההיגוי של תוכנית אריאן דה רוטשילד, המארגנת מפגשים ופעילויות העשרה למשתתפות התוכנית. בנוסף, היא גם אם לילדה בת שנתיים ומצפה לעוד אחת שבדרך.
"אחד המניעים שלי לחקור מחלות מטבוליות מבוסס על חוויה אישית", עדן אומרת. "כשאחותי הייתה בת 14 אובחנה אצלה מחלה מטבולית נדירה. היא השתדלה לנהל חיים רגילים ככל האפשר, על אף שהתעוורה והייתה מוגבלת פיזית. היא נפטרה לפני חמש שנים בגיל 28. המורשת החיובית שלה היא ההשראה שלי לחקור ולפתור שאלות ביולוגיות שאולי יעזרו לאנשים אחרים יום אחד".