"קשר עין - לראות את "מה שיש"
בניין הפיסיקה על-שם עדנה וק. ב. וייסמן, בניין על-שם נחמיה ונעמי כהן

English

Eye Contact

Seeing “what’s there”

Open week days: Sunday to Wednesdays, 09:00 – 16:00 Closed on Thursdays and weekends

 

Lia Addadi, Alon Olearchik, Dan Oron, Valeriy Ayzenberg, Eliahu Eric Bucobza, Hadar Burstein, Erez Biton, Ronen Basri, Gidi Gov, Yehonatan Geffen, Steve Weiner, Eduardo Zatara, Shai Zilberman, Shlomi Hatuka, Orit Ishay, Idit Levavi Gabai, Suren Manvelyan, Etty Spindel, Benjamin Palmer, Yehuda Poliker, Gilit Fisher, Tal Peleg, Dorit Feldman

In the rivalry between the image and the written word, or between vision, hearing and the other senses, the victor is clear. We say: “I’ll believe it when I see it.” Eyewitnesses are the more reliable than those who testify based on “hearsay” (and testimony based, for example on smell, taste or touch is all but non-existent). The danger of the subjugation the other senses to sight in human experience caused Plato to state that artists, who create images, were not to be part of the ideal state. Ludwig Feuerbach (1804-1872) cautioned against the preference for the image over the thing itself, the copy over the original, the display over the actual, the mirror image over the solid presence.

Despite all these warnings, our sense of vision has never been more central, even reaching monopolistic levels when it comes to our interaction with the world. Jean Baudrillard (1929-2007) described how the “visual society” is based on symbols and images we have created, and these have replaced reality with simulation of reality, or “hyperreality.”

The domination of the image, the “trustworthy” scene, diminishes and atrophies our imagination, our “third eye;” and in doing so, it weakens our ability to see other facets or more nuanced aspects of the “thing” we see before our eyes. It seems that the sharper the physical vision, the more it flattens and smoothes the image of reality that we process for ourselves when we perceive with our eyes. Seeing and speaking are two different kinds of acts in our minds, and we symbolize them in different ways, so when we say the “book was better than the movie,” it is because we inherently experience them differently.

This suggests that certain failures of vision – even blindness – can slow sensory overload and enable perception, or the formation of a clearer picture of reality. Stevie Wonder put it best: “Just because a man lacks the use of his eyes doesn't mean he lacks vision.”

The technologies that were originally designed to broaden our visual input are likely to enslave our viewpoint and limit it. With the “vision machines” as Paul Virilio called them, “the industrial proliferation of visual and audiovisual prostheses and unrestrained use of instantaneous-transmission equipment from earliest childhood onwards, we now routinely see the encoding of increasingly elaborate mental images together with a steady decline in retention rates and recall.”

This exhibit featuring the work of scientists and artists, proposes a view that encourages us to examine the mechanisms by which we see the world, and the ways in which we decipher and decode the input of our senses.

Curator: Yivsam Azgad

The Edna and K.B. Weissman Building of Physical Sciences and the Nehemiah and Naomi Cohen building, Faculty of Physics

Weizmann Institute of Science, Rehovot

Scientists meet Artists

(*Speeches in Hebrew)

 

תערוכה רב-תחומית זו, אשר בה משתתפים מדענים ואמנים, מַפנה מבט בוחן אל המנגנונים שבאמצעותם אנו רואים את העולם, ואל הדרכים שבהן אנחנו מפענחים ומפרשים את המידע החזותי.

משתתפים: ואלרי אייזנברג, אליהו אריק בוקובזה, הדר בורשטיין, ארז ביטון, אדוארדו זטארה, שי זילברמן, שלומי חתוכה, אורית ישי, עידית לבבי גבאי, סורן מנבליאן, אטי ספינדל, בנג'מין פאלמר, גילית פישר, טל פלג, דורית פלדמן, ואתם גם כמה מדענים ומוסיקאים.

דומה שהמאבק בין הדימוי לבין המלה, בין הראייה לבין השמיעה והחושים האחרים ("האחים הקטנים"), הוכרע זה כבר. אנחנו אומרים "נאמין, כאשר נראה את זה". עדות ראייה נתפסת, בהקשרים שונים, כאמינה ובעלת תוקף רב יותר בהשוואה לעדות שמיעה (שלא לדבר על עדויות המבוססות על ריח, טעם או מישוש). סכנת ההשתלטות של הראייה על החוויה האנושית היא שגרמה לאפלטון לקבוע שהאמנים, יוצרי הדימויים, אינם רצויים בעיר האידיאלית. לודויג פוירבך (1804-1872) הזהיר מפני העדפת הדימוי על פני הדבר, מתן בכורה להעתק על פני המקור, הוקרת הייצוג לעומת הממשות, והעדפת המראית על פני היישות.

אבל חרף כל האזהרות, חוש הראייה המשיך לצבור כוח, בדרכו לביסוס מה שאפשר אולי לתאר כמעין מונופול תפיסתי עריץ. כך, למשל, תיאר ז'אן בודריאר (1929- 2007) כיצד החברה שיצרנו, זו המבוססת על סמלים ודימויים, החליפה את המציאות בהדמיה של המציאות, או ב"היפר-מציאות".

השתלטות הדימוי, מראית העין ה"משכנעת", בולמת ומעכבת לא אחת את הדמיון, את "עיני הרוח", ואגב כך היא מצמצמת את יכולתנו לראות היבטים מקבילים, מורכבים יותר, של "הדבר" שאנו רואים בעינינו. הנה כי כן, ככל שהראייה הפיסית חדה יותר, היא משטחת ומרדדת את תמונת המציאות שאנו מעבדים על-פי הקלט החושי המגיע מהעין. המימוש הפשוט ביותר של הקביעה הידועה – "להראות את" ו"לדבר על" הם שני סוגים שונים של תהליכי סימון – מתבטא בקלישאה ש"הספר טוב מהסרט".

מכל אלה עולה, לכאורה, שכשל ראייתי מסוים, ואפילו עיוורון, עשויים לבלום את ההמולה החושית, ולאפשר ראייה, או בנייה, של תמונת מציאות צלולה יותר. היטיב לבטא זאת סטיבי וונדר: "אדם אינו מאבד את ראייתו רק מפני שאיבד את עיניו".

מנגד, טכנולוגיות שנועדו במקורן להרחיב את הקלט החזותי שלנו עשויות לשעבד את תפיסתנו ולעשותה נחותה. "מכונות הראייה", כפי שקרא להן פול ויריליו, "יוצרות עיוורון עצום-ממדים שיהפוך לצורה האחרונה של התיעוש – תיעוש של היעדר מבט".

תערוכה רב-תחומית זו, אשר בה משתתפים מדענים ואמנים, מַפנה מבט בוחן אל המנגנונים שבאמצעותם אנו רואים את העולם, ואל הדרכים שבהן אנחנו מפענחים ומפרשים את הקלט החושי.

פתוח לציבור, ללא תשלום, בימים א' – ד' בשעות 09:00 – 16:00. בימי ה' ובסופי שבוע – סגור.

 

אוצר: יבשם עזגד

פתיחת התערוכה