מדע, אמנות, ומה שביניהם

"קשר עין - לראות את "מה שיש"
בניין הפיסיקה על-שם עדנה וק. ב. וייסמן, בניין על-שם נחמיה ונעמי כהן
0

תערוכה רב-תחומית זו, אשר בה משתתפים מדענים ואמנים, מַפנה מבט בוחן אל המנגנונים שבאמצעותם אנו רואים את העולם, ואל הדרכים שבהן אנחנו מפענחים ומפרשים את המידע החזותי.

משתתפים: ואלרי אייזנברג, אליהו אריק בוקובזה, הדר בורשטיין, ארז ביטון, אדוארדו זטארה, שי זילברמן, שלומי חתוכה, אורית ישי, עידית לבבי גבאי, סורן מנבליאן, אטי ספינדל, בנג'מין פאלמר, גילית פישר, טל פלג, דורית פלדמן, ואתם גם כמה מדענים ומוסיקאים.

דומה שהמאבק בין הדימוי לבין המלה, בין הראייה לבין השמיעה והחושים האחרים ("האחים הקטנים"), הוכרע זה כבר. אנחנו אומרים "נאמין, כאשר נראה את זה". עדות ראייה נתפסת, בהקשרים שונים, כאמינה ובעלת תוקף רב יותר בהשוואה לעדות שמיעה (שלא לדבר על עדויות המבוססות על ריח, טעם או מישוש). סכנת ההשתלטות של הראייה על החוויה האנושית היא שגרמה לאפלטון לקבוע שהאמנים, יוצרי הדימויים, אינם רצויים בעיר האידיאלית. לודויג פוירבך (1804-1872) הזהיר מפני העדפת הדימוי על פני הדבר, מתן בכורה להעתק על פני המקור, הוקרת הייצוג לעומת הממשות, והעדפת המראית על פני היישות.

אבל חרף כל האזהרות, חוש הראייה המשיך לצבור כוח, בדרכו לביסוס מה שאפשר אולי לתאר כמעין מונופול תפיסתי עריץ. כך, למשל, תיאר ז'אן בודריאר (1929- 2007) כיצד החברה שיצרנו, זו המבוססת על סמלים ודימויים, החליפה את המציאות בהדמיה של המציאות, או ב"היפר-מציאות".

השתלטות הדימוי, מראית העין ה"משכנעת", בולמת ומעכבת לא אחת את הדמיון, את "עיני הרוח", ואגב כך היא מצמצמת את יכולתנו לראות היבטים מקבילים, מורכבים יותר, של "הדבר" שאנו רואים בעינינו. הנה כי כן, ככל שהראייה הפיסית חדה יותר, היא משטחת ומרדדת את תמונת המציאות שאנו מעבדים על-פי הקלט החושי המגיע מהעין. המימוש הפשוט ביותר של הקביעה הידועה – "להראות את" ו"לדבר על" הם שני סוגים שונים של תהליכי סימון – מתבטא בקלישאה ש"הספר טוב מהסרט".

מכל אלה עולה, לכאורה, שכשל ראייתי מסוים, ואפילו עיוורון, עשויים לבלום את ההמולה החושית, ולאפשר ראייה, או בנייה, של תמונת מציאות צלולה יותר. היטיב לבטא זאת סטיבי וונדר: "אדם אינו מאבד את ראייתו רק מפני שאיבד את עיניו".

מנגד, טכנולוגיות שנועדו במקורן להרחיב את הקלט החזותי שלנו עשויות לשעבד את תפיסתנו ולעשותה נחותה. "מכונות הראייה", כפי שקרא להן פול ויריליו, "יוצרות עיוורון עצום-ממדים שיהפוך לצורה האחרונה של התיעוש – תיעוש של היעדר מבט".

תערוכה רב-תחומית זו, אשר בה משתתפים מדענים ואמנים, מַפנה מבט בוחן אל המנגנונים שבאמצעותם אנו רואים את העולם, ואל הדרכים שבהן אנחנו מפענחים ומפרשים את הקלט החושי.

פתוח לציבור, ללא תשלום, בימים א' - ד' בשעות 09:00 - 16:00. בימי ה' ובסופי שבוע - סגור.

 

אוצר: יבשם עזגד

פתיחת התערוכה