ליאת סגל

"Art ex Machina"

מרכז הכנסים על-שם דויד לופאטי, מכון ויצמן למדע

1

מה בדיוק קורה במרווח התקשורתי בין אדם למכונה? האם השהות המשותפת באותה סביבה, והפעולות שלעתים מכוונות לאותה מטרה, מטשטשות לעתים את הגבולות ביניהם? ליאת סגל בוחנת את השאלות האלה במערכת לא שגרתית: שרשרת הייצור של מעשה אמנות, שבקצה האחד שלה ניצב אמן אנושי המעלה רעיונות במוחו, ואילו בקצה האחר פועלת מכונה שמוציאה את הרעיונות האלה לפועל, כמעט ללא מגע יד אדם, ועקרונית, יכולה לעשות זאת גם ללא נוכחותו הפיסית.

השאלה מה מעמדה של יצירת אמנות שנוצרת בדרך זו תלויה, לא מעט, לפי סגל, בשאלה מה בדיוק קורה, או קרה, או יכול לקרות, במרווח שבין שני הקצוות האלה, או, אם רוצים, בחוליות הביניים של "פס הייצור".

סגל, בעלת תואר שני במדעי המחשב ובביולוגיה, תואר שני בניתוח מידע ומערכות מורכבות, ובוגרת התוכנית הבין-תחומית למצטיינים של אוניברסיטת תל-אביב, עבדה בעבר במעבדות המרכז לחדשנות של "מייקרוסופט" ובמספר חברות הזנק. היא לימדה ב"בצלאל" ובאוניברסיטה העברית. "אני רואה את העולם כאוספים של נתונים, ייצוגיים מתמטיים, או, למשל, דרך העדשה של מודלים ביולוגיים", היא אומרת. "הטכנולוגיה – מכניקה, אלקטרוניקה, תוכנה, וכימיה - בין אם חדישה או מסורתית, היא חומר הגלם שלי. אני מתכננת ובונה מערכות טכנולוגיות על פי תכונותיהן הבסיסיות, ואז מציבה אותן בהקשרים אחרים וקובעת להן מטרות חדשות ואינטימיות שאין להן שום קשר לתועלת או לשימושיות במובנם המקורי".

מדובר במכונות שבנויות נדבך על גבי נדבך: מבנה מכני שמבצע תנועות ופעולות פיסיות; מערכת פיקוד ובקרה אלקטרונית, שמקבלת הוראות ממערכת ממוחשבת שכוללת תוכנה – אותה כותבת סגל בעצמה – ובסיסי נתונים שנבחרים במיוחד לכל מטלה בנפרד.

סגל: "חשוב לי לבנות את המכונות בעצמי. אני מרגישה שהבחירות הטכניות שאני עושה משפיעות על היצירה הסופית בדיוק כמו שמשיכת המכחול של צייר משפיע על הציור שהוא יוצר. אבל אני גם משאירה מקום לאקראיות במעברים בין החוליות השונות בשרשרת היצירה – באינטראקציה בין האדם המפעיל לבין המערכת המכנית, או בדרך שבה המכונה מבצעת את ההנחיות בתהליך הייצור הפיסי של התוצאה הסופית. במובן מסוים, ברגע שהשלמתי את מערכת ההוראות והמערכת החלה לפעול, אני עצמי הופכת למעין צופה פאסיבית בתהליך היצירה, ללא יכולת להתערבות או השפעה עליו".

עבודותיה של סגל הוצגו במוזיאון ישראל בירושלים, במספר מוזיאונים בגרמניה, במוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית בפילדלפיה, ארה"ב, בפסטיבל האור באמסטרדם, ועוד. בחלק מתערוכות אלה הוצג תהליך היצירה כולו, כמעין מיצג פרפורמטיבי כשהאמנית מתפקדת בו כמעין כוריאוגרפית או במאית.

זו אינה מכונת כתיבה

המונח הטכני "זו אינה מכונת כתיבה" מזכיר, אולי, את "זו אינה מקטרת" של רנה מגריט, אחד מהביטויים הבסיסיים בהתפתחות האמנות הקונספטואלית; אבל בהקשר של יצירתה של סגל, חשוב לדעת שהביטוי הזה הוא גם קוד שגיאה במערכות ההפעלה המוקדמות של יוניקס, שם הוא מציין קלט או פלט לא חוקי. בניגוד לאלגוריתם ש"נתקע" לנוכח הביטוי "לא חוקי" במעין סמטא ללא מוצא; צופה אנושי עשוי לחפש דפוסים ומשמעויות אלטרנטיביים בתוך קלט לא חוקי, למשל, ייצוג או קוד חזותי.

במרכז העבודה "זו אינה מכונת כתיבה", שאחדות מתוצאותיה מוצגות בתערוכה זו במרכז הכנסים הבין-לאומי על-שם דוד לופאטי במכון ויצמן למדע, פועלת מכונת ציור גדולה, שתכננה, תכנתה ובנתה סגל. המכונה מממשת קודים חזותיים שיוצאים לדרכם אל הנייר כקודים מילוליים, שעוברים לממד דיגיטלי ומתורגמים לפעולות מכניות שמתבטאות בתנועה במרחב ובמשיכות מכחול קליגרפיות. התוצאה – על גבי גיליון נייר שהונח בבסיס המכונה - היא ביטוי גרפי חזותי של המלה הנאמרת, או הכתובה, דבר שאפשר לראותו כמעין הצפנה חזותית של מידע מילולי. "התמונות המקודדות המתקבלות אינן ניתנות לקריאה לצופה האנושי", מבהירה סגל, "אך הן מכילות את כל המידע הטקסטואלי ש'תורגם' לרישומי הדיו על הנייר שעליו עוברת המכונה".

המקורות המילוליים שמהווים את נקודות המוצא לפעולותיה של המכונה המציירת ("לא מכונת כתיבה"), נוצרים באמצעות מחולל חדשות מזוייפות, תוכנה היוצרת שילובים ומניפולציות של טקסטים מרחבי רשת האינרנט לכדי אמירות "מזויפות", שנאלצות, בהמשך, בדרכן אל היישום המכני-קליגרפי, לעבור משוכות נוספות כמו רעשים במערכות האלקטרוניות והמכניות, ועוד.

עבודה זו נוצרה במסגרת תכנית שהות אמן של סגל באקסלרטור Plug-N-Play של תאגיד העיתונות אקסל שפרינגר, בשיתוף עם מעבדת האמנות של גלריה אייגן, בברלין, בשנת 2016.

רשמקול צלחות

העבודה "'רשמקול צלחות" שאחדות מתוצאותיה מוצגות בתערוכה זו במכון ויצמן למדע, היא, בראש ובראשונה, מעין מחווה של העידן דיגיטלי לעולם האנלוגי הישן. בעבודה, שנוצרה בשיתוף פעולה עם הקרמיקאי רועי מעין, מתבצעת המרה והצגה של אותות קול (דיבור, מוסיקה או הקלטות ממקורות שונים), לייצוג חזותי פיסי. צלחות קרמיקה מוכנות משמשות כמדיום להקלטת ותיעוד של מידע קולי. מכונת ציור שלא בכדי מזכירה פטיפון ישן, ממירה צלילי דיבור לרישום חלזוני-נפתח של גלי הקול על-גבי הצלחת. במובן מסוים, העבודה הזאת מתקשרת מעל לפער הזמן עם רעיונותיו של המוסיקאי והצייר לואיג'י רוסולו, מראשוני הפוטוריסטים, שביקש להעביר צלילים לשפת הציור. עירוב חושי הראייה והשמיעה נועד לבטא, בתפיסתו של רוסולו, את המאפיין הבולט של החיים המודרניים – מכונות היוצרות רעש ומאפשרות מקביליות.

מקור הצלילים המתורגמים ומתועדים בעבודה זו, הם, בין היתר, אנשים שונים שניאותו "לדבר אל המכונה". עבודה זו הוצגה – גם היא כמעין מיצג שכלל את כל שלבי היצירה, עד לתוצאה המוגמרת - בשבוע העיצוב בירושלים (2018), בביאנלה לקרמיקה של קלוז, רומניה, ובביאנלה לקרמיקה במרכז רוטקו בלטביה.

מכונת האוריגינלים - ארבע העונות

עבודה זו, המייצגת את יצירתה המוקדמת של סגל, נוצרה באמצעות מכונת ציור שנבנתה במקור כדי ליצור ציורים בסגנון האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי ("מכונת האוריגינלים"). מערכת המחשב משתמשת במידע הלקוח מכלי סטטיסטי של מנוע החיפוש 'גוגל' ('גוגל טרנדס'), המשמש לניתוח שכיחויות חיפוש של ביטויים לאורך זמן. רשומות המידע המספרי משמשות כקלט למכונת הציור ומשפיעות על תנועת המנוע ומשאבות הצבע. הבד, ואתו מכונת הציור, הונחו במנח אנכי, כך שטיפות הצבע שהוזלפו נוזלות מטה, וכל נקודה הופכת, עם הזמן, לקו צבע דק.

התוצאה תואמת את הערכים הבסיסיים של האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי, שדגל בשחרור האמן מערכים אסתטיים מסורתיים, תוך קידוש הביטוי האישי והספונטני. סגל, לקחה כאן את הצהרת הכוונות הזאת צעד נוסף קדימה, כשהיא שואלת אם הזכות לביטוי אישי ספונטני נתונה לא רק לאדם, אלא גם למכונה שהיא עצמה יצירת האדם, או אולי לשילובים בין אדם למכונה.

אוצר: יבשם עזגד