כלת פרס ויצמן לנשים ומדע
פרס ויצמן לנשים ומדע יוענק השנה בפעם ה- 12. כלת הפרס היא מדענית המחשב האמריקאית פרופ' ברברה ליסקוב, שבעבודתה תרמה רבות לעיצוב מערכות מחשב ושפות מחשב מודרניות. פרופ' ליסקוב, מהמחלקה להנדסת חשמל ומדעי המחשב במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), תוסיף החודש פרס זה לרשימה ארוכה ומכובדת של פרסים, וביניהם מדליית ג'ון פון נוימן ופרס טיורינג, הנחשב לפרס נובל של מדעי המחשב.
סגן נשיא לפיתוח משאבים במכון ויצמן למדע, פרופ' ישראל בר-יוסף, העניק לה את הפרס בטקס שייערך במכון ב- 5 לאפריל. מטרת הפרס, המלווה במענק מחקר בסך 25 אלף דולר, הוא לקדם נשים בעולם המדע, לטפח מודלים חזקים לחיקוי ולדרבן את הדור הבא של המדעניות.
"הפרס הוא כבוד עבורי, אני שמחה להיות כאן ונהנית מישראל מאוד" אמרה פרופ' ליסקוב.
רעיונותיה של פרופ' ליסקוב נמצאים בבסיס שפות תכנות מודרניות כגון ג'אווה (Java), בהן התהליך אותו כינתה ליסקוב "פישוט" המסתיר פרטים מסוימים ומציג אך ורק את המאפיינים החיוניים של האובייקט.
הקריירה שלה החלה עם לידת מדעי המחשב, בשנות ה- 60 של המאה העשרים. מאז הובילה עבודתה לפריצות דרך משמעותיות בתחום מערכות ההפעלה, שפות תכנות, מערכות מבוזרות ומתודולוגיית תכנות. מחקריה הציבו סטנדרטים לבהירות, שימושיות ואמינות של תכנות. כאישה הראשונה בפקולטה למדעי המחשב ב- MIT ואחת הנשים הראשונות להשלים דוקטורט בתחומה בארה"ב, זוכה פרופ' ליסקוב בפרס ויצמן לנשים ומדע, המוענק אחת לשנתיים, כמדענית יוצאת דופן שתרמה רבות לקהילה המדעית, וכמודל לחיקוי המספקת השראה ומוטיבציה לדור הבא של מדעניות צעירות.
ב- 1961, לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון, היא קיבלה מכתב דחייה רשמי מבית הספר ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פרינסטון, בו נטען כי אינו מקבל סטודנטיות ממין נקבה. היא לא אמרה נואש והחלה לעבוד כמתכננת בארגון ללא מטרות רווח בשם מיטרה (Mitre), שם גילתה לראשונה כי היא מומחית מבטן ומלידה בתחום זה, שהיה חדשני בזמנו. לאחר תקופה קצרה בה היתה מעורבת במחקר של אוניברסיטת הרוורד שהתמקד בנסיון לגרום למחשבים להבין משפטים באנגלית באופן אוטומטי, יצאה פרופ' ליסקוב לאוניברסיטת סטנפורד להשתתף בתכנית החדשה ללימודי דוקטורט במדעי המחשב. עבודת הגמר שלה לתואר דוקטור (PhD) ב- 1968 כללה תוכנת מחשב המנבאת תוצאות של משחקי שחמט.
בזמנו, התעניינה פרופ' ליסקוב ביסודות של עיצוב מערכות מחשב, מערכות הפעלה ושפות תכנות. לאחר שסיימה את לימודיה ושבה למיטרה, יצרה פרופ' ליסקוב את מערכת ההפעלה וונוס (Venus) – מערכת אינטראקטיבית שיתופית וזולה שאפשרה למספר אנשים לעשות שימוש באותו מחשב קטן בו-זמנית. בזכות הישג זה, הפכה פרופ' ליסקוב לחברת סגל במעבדת מדעי המחשב של MIT בשנת 1972. בשלבים המוקדמים ב- MIT, התמקדה פרופ' ליסקוב בחקר מערכות הפעלה יותר אמינות – תוכנות ארגון קלות לכתיבה, עריכה ותחזוקה. היא גילתה מספר שיטות לבנות תוכנות ב"גושים" (chunks) דיסקרטיים כך שניתן יהיה לשלוט על שינויים במערכת והפכה את רעיונותיה לישימים עבור מתכנתים באמצעות שפת התכנות CLU אותה יצרה. שפה זו הייתה אבן היסוד של תכנות מונחה-עצמים (object-oriented programming), אחת הגישות העיקריות בשימוש כיום.
בשנות ה- 80 של המאה העשרים, החלה פרופ' ליסקוב להתמקד בתמיכה ביישומי אינטרנט. הפרוטוקול אותו פיתחה מאפשר למערכת מבוזרות לספוג נזק בלי להתקלקל, ובכך פרצה את הדרך לארכיטקטורה הגלובלית של שרתי מדף זולים של חברות כמו Google. היא הייתה שותפה בפיתוח מושג חדש בשם עקרון ההחלפה של ליסקוב, והיא מובילה כיום את קבוצת המתודולוגיה בתכנות של MIT הפועלת להגן על מחשבים משגיאות תוכנה והתקפות זדוניות. קבוצת המחקר שלה פיתחה בעבר שיטות המאפשרות למערכות מחשב לפעול כראוי גם כאשר רכיביהן אינם אמינים. מחקרה הנוכחי מתרכז בהגנה על מידע במקרים בהם יש חדירה ברורה למערכת. כיום מתמקד המחקר של פרופ' ליסקוב בשפות תכנות, מחשבים מרובי-ליבות, וחישוב מבוזר.
