מורים שואלים

פלנקטון ניתן לראות בעזרת בינוקולר או מיקרוסקופ אור פשוט. טווח ההגדלה האפשרי בבינוקולר (בדרך כלל פי 10-50) הוא מוגבל יותר מטווח ההגדלה במיקרוסקופ (בדרך כלל פי 40-1000) ולכן תוכלו להשתמש בבינוקולר לצפייה בפלנקטון גדולים יחסית. כיום ניתן לרכוש במחיר סביר גם מיקרוסקופ דיגיטלי שמתחבר לטלפון חכם. מומלץ להשקיע ברכישת מיקרוסקופ, שכן החוויה של צפייה ביצורים חיים היא משמעותית ומרגשת, ואינה יכולה להיות מוחלפת במצגת או סרטונים. לצורך התבוננות בדגימת פלנקטון אפשר להשתמש בזכוכית נושאת חלקה ופשוטה, ולמקם טיפת מים במרכז (אין צורך בזכוכית מכסה). קיימות גם זכוכיות נושאות עם שקע היכול להכיל נפח גדול יותר של מים (כ-1 מ"ל). סוג זה מומלץ לדוגמאות בהן ריכוז הפלנקטון נמוך, כי הוא מאפשר שקיעה של התאים והצטברותם בתחתית השקע. אפשר גם לצפות בפלנקטון שוחים בצורה טובה יותר ב"בריכה" שנוצרת בשקע. כמו כן, אם הדגימה מרוכזת, תוכלו להשתמש בצלחת פטרי פשוטה. לצורך כימות של פלנקטון מומלץ להשתמש בצלחת בוגרוב, שיש בה תעלה המקלה על סריקת הדוגמא.
 

יש שלוש דרכים עיקריות:

1. רכישת תרבית מחברות המספקות תרביות למחקר (אפשר לרכוש מינים של מים מתוקים או מי ים). לחלופין, אפשר לנסות ולבקש מעט תרבית ממעבדות (לדוגמא, במוסדות מחקר כגון מכון ויצמן למדע וחקר ימים ואגמים לישראל) אשר מגדלים מינים של פלנקטון שיכולים לשרוד בתנאי מעבדה. תוכלו ליצור קשר עם ראש המעבדה ולבקש דגימה לצרכי הוראה. היתרון של אפשרות זאת הוא שהתרביות מכילות ריכוז גבוה של תאים ממין ידוע, ושאפשר גם להתייעץ עם החוקרים על תנאי הגידול המיטביים למין שתקבלו.  
2. דיגום ואיסוף של אוכלוסיות טבעיות בים. הרפתקה שכזו אפשרית במסגרת שיתוף פעולה עם מספר מכוני מחקר בארץ שעושים דיגומים כאלו באופן שגרתי. נסו ליצור קשר עם מוסדות אלו, השתתפות בשיט ודיגום פלנקטון מקצועי יהיו חוויה בלתי נשכחת עבור התלמידים 
3. איסוף עצמאי של מי ים, או של מים מתוקים מאגם או שלולית חורף (שם הריכוז של התאים גבוה יותר). את אוכלוסיית הפיטופלנקטון הטבעית מעשירים על ידי הוספת נוטריינטים. כך תעודדו את המגוון הטבעי של תאי הפיטופלנקטון בסביבה, וקשה יותר לצפות מה תקבלו. אספו מים משכבת המים העליונה במקום שיש בו מעט זרימה.

בהתאם לבחירתכם, תזדקקו למים מתוקים או למי ים למהילת התרבית. יש לסנן, להרתיח ולצנן את המים מראש, כדי למנוע התרבות של חיידקים במהלך הניסוי.

תוכלו לרכוש דשן ייעודי לאצות (תערובת המכילה את כל הנוטריינטים הדרושים) או לחלופין להזמין תמיסות נוטריינטים מספקים של חומרים למעבדות (חנקן וזרחן הם הנוטריינטים העיקריים הדרושים לגידול). אם תבחרו בתמיסות, חשוב לדעת כי הן מרוכזות, וזוהי גם הזדמנות לתרגל עם התלמידים חישובי מיהול, כדי לקבוע את הנפח המדויק שיש להוסיף למכלי הניסוי כדי להגיע לריכוז הסופי הרצוי.

בתוך שבוע עד שבועיים, המים צפויים להפוך לירוקים, סימן להתפתחות "פריחת פיטופלנקטון" במבחנה. הגבלת זמינות הנוטריינטים או עוצמת התאורה תגביל את גידול הפיטופלנקטון, והמים יישארו שקופים, או פחות ירוקים. אפשר לעקוב מדי יום, ואף לצלם את צבע המים, לתעד את מידת העכירות ומשקעים שנוצרים במהלך הניסוי. אפשר לצפות במיקרוסקופ לאורך ימי הניסוי ולתעד את התאים השונים. אפשרות נוספת היא למדוד את ריכוז התאים באמצעות המוציטומטר (תא זכוכית לספירת תאים) ומיקרוסקופ. זהו תרגיל מאתגר, ומטרתו יצירת עקומת גידול של תאי הפיטופלנקטון לאורך תקופת הניסוי.