פרופ' עמוס דה-שליט (1926-1969)
מורשתו של פרופ' עמוס דה-שליט ז"ל, מבחירי המדענים של ישראל, שעמד בראש המחלקות לפיסיקה גרעינית ולהוראת המדעים במכון ויצמן למדע ברחובות, וכיהן כמנהלו הכללי, משמשת עד עצם היום כמקור השראה לממשיכי דרכו המדעית והחינוכית במכון ויצמן ובמדינת ישראל.
פרופ' דה-שליט נמנה על חבורה קטנה של צעירים ילידי הארץ, אשר לאחר מלחמת השחרור הקדישו עצמם ללימודי הפיסיקה ולהוראתה, וזכו למוניטין בקנה מידה בינלאומי.
עמוס נולד בירושלים בשנת 1926, סיים את גימנסיה "בלפור" בתל-אביב, וקיבל את התואר מוסמך למדעים באוניברסיטה העברית בירושלים, ב- 1949, ואת התואר דוקטור לפילוסופיה במכון הטכנולוגי הפדראלי בשוויץ (ETH), ב-1951. בשנים 1949-1947 שרת בחמ"ד (חיל המדע של צה"ל).
בשנות החמישים הראשונות השתלם באוניברסיטת פרינסטון, במכון הטכנולוגי של מסצו'סטס (MIT) ובמכון לחקר האטום שבסקליי, צרפת.
בשנת 1954 התמנה לראש המחלקה החדשה לפיסיקה גרעינית (כיום המחלקה לפיסיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה) במכון ויצמן, שבבנייתה וביסודה נטל חלק נכבד. במשך עשר שנים כיהן בתפקיד זה. עיצב, ביסס והרחיב את המחלקה, שהיא כיום אחת המחלקות המרכזיות במכון ומן הידועות בעולם כולו. במקביל לתפקיד זה כיהן כיועץ מדעי למשרד הביטחון.
פרופ' דה-שליט שימש גם כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים (1961-1956), ובאוניברסיטת סטאנפורד ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (1961-1960). ב-1963 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
בשנת 1961 נתמנה למנהלו המדעי של המכון ובתפקיד זה שימש שנתיים. לאחר מכן כיהן שנתיים ( 1968-1966) בתפקיד המנהל הכללי של המכון.
בשנת 1965 זכה יחד עם פרופ' יגאל תלמי יבדל"א, בפרס ישראל למדעים מדויקים על מחקר בנושא: "מודל הקליפות בפיסיקה גרעינית" ועל ספרם המשותף בנושא זה.
ב-1969 נתמנה כחבר כבוד של האקדמיה האמריקאית למדעים.
ב-1964 נתמנה ליו"ר הועדה לקידום הוראת מדעי הטבע והמתמטיקה, תחום שמילא חלק נכבד מזמנו בשנים האחרונות לחייו. בנושא זה השקיע עבודה רבה וחזון. הוא שקד על שינויים בשיטות ההוראה ובתכניות הלימודים בתחום מדעי הטבע והמתמטיקה בבתי הספר התיכוניים. ב-1968 הקים את המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן ועמד בראשה.
עבודותיו המדעיות של פרופ' דה-שליט זכו למוניטין בין חוקרי האטום ברחבי העולם. הוא היה בין הדמויות המרכזיות בכינוסים ובקונגרסים רבים ושונים, ובשנה האחרונה לחייו נמנה עם מארגני ומכיני ועידת רחובות החמישית, על מדע וחינוך בארצות מתפתחות.
מותו, בגיל 43, הישרה אבל כבד על כל מוקיריו ומכריו במכון ויצמן, בארץ ובחו"ל.
"האמנות של היום היא הסביבה של אתמול, ממש כשם שמדע הטבע של היום הוא הסביבה של מחר. את שניהם צריכים הילדים ללמוד כדי שתובטח המשכיותו של הגזע האנושי וכדי שתתפתח בהם יראת-כבוד כלפי מקומו עלי אדמות."
מתוך הרצאת הפתיחה של עמוס דה-שליט שהוקראה בשמו
בועידת רחובות החמישית למדע וחינוך בארצות מתפתחות, אוגוסט 1969
"פרק חייו הקצר היה קרן אור בתולדות ישראל"
אבא אבן, ספטמבר 1969