תאריך:
11.3.24
שני
שעה: 19:30

קפה עם פינה | לי ינור

"It looks very chaotic but somehow makes sense - אומרת לי פינה בחדר החזרות, בו היא רוקדת ומשחזרת חלקים מהסולו שלה במופע "Danzon". הריקוד נקטע מידי פעם, ומאפשר לצלם שתיקות אינטימיות, שיחות וצחוק של הקלה. את הכוריאוגרפית פינה באוש פגשתי בפעם הראשונה בקפה MISTRAL בפריז ב 1993. הדיאלוג בינינו המשיך מזה 12 שנה ומכאן גם הרעיון לסרט "קפה עם פינה". זהו סרט דוקומנטרי מנקודת מבט אישית ואינטימית על פינה ועולמה. ראשיתו של הסרט בפריז ב 2002, המקום בו נפגשנו לראשונה, והמשכו בוופרטל גרמניה ב 2005, עיר הבית של פינה ולהקתה.

דבר מה שהוא בין חלום לזיכרון מוביל את ההתפתחות האסוציאטיבית של הסרט. המצלמה נודדת בין בית הקפה, מזרקות פריז, חדרי חזרות, ארובות תעשייתיות, פסי רכבת, חלקות יער אינסופיות, ו"ריקודי" דובי קוטב מתחת למים, המשתלבים לתוך קטעי ריקוד מהיצירות: 

"Agua" , ו "Rough-Cut". פנימי, עמוק, חוויתי - כוריאוגרפיה של state of mind " (לי ינור)

 

"קפה עם פינה" הוא לא סרט עלילתי ולא תיעודי, אלא הרהור על התיעוד, על הזיכרון, על החוויה. הוא המחשה קרובה ביותר לשרשרת אסוציאציות, המציפה את הצופה ביופי ובתחושה חזקה מאוד של חגיגת חיים. בתוך כל אלה אפשר למצוא מה שאפשר להגדיר אופטימיות מפוכחת, שהיא מצרך נדיר. 

נקודת המוצא של הסרט היא ההיכרות בין האמנית לי ינור לבין פינה באוש - אחת האמניות הגדולות של 40 השנים האחרונות במחול הנושק לתיאטרון ולאמנות חזותית. ינור (אורחת בתוכנית 'שהות אמן' במכון ויצמן  ב-2023)  יצרה את הסרט ב-2006 , מנקודת מבט אישית ואינטימית על פינה ועולמה, בין בית הקפה, מזרקות פריז, חדרי חזרות, ארובות תעשייתיות, פסי רכבת, חלקות יער אינסופיות, ו"ריקודי" דובי קוטב מתחת למים, המשתלבים לתוך קטעי ריקוד מיצירות,  פנימי, עמוק, חוויתי, שכל רגע בו יכול להיות מוקפא וממוסגר כדימוי בעל תוקף . הוא מסתיים בצילומי שחור-לבן של באוש ומותיר את הצופה עם תובנה חדשה על כוחה של תנועה כדרך למגע עם הנפש, עם האני הפנימי ביותר. 

גרמניה 2006 | 52 דקות |אנגלית כתוביות לאנגלית 

נוספים אירועים

אירועים נוספים

תאריך:
25.5
שני
שעה: 20:00

אשליה | לדעת לא לדעת. שיחה עם פרופ' שאולי לב-רן

מפגש שני מתוך סדרת שיחות עם חוקרים שכתבו מאמרים על היבטים של אשליה בתחומי המחקר שלהם, שפורסמו בשנתון 'שירת המדע' היוצא לאור במקביל לתחרות לעידוד כתיבה בין מדענים על שם עֹפר לידר במכון ויצמן למדע, בעריכתו של עידן בריר,  מתרגם שירה ופרוזה מפורטוגלית, מערבית, מאנגלית ומטורקית. 


"תחת דרישת המדע לדיוק, בקשת החברה להכרעות, תנועות לאומניות ופוליטיקה של זהויות, במקום שבו מדיה מקצינה עמדות והשפה הופכת רזה ורוויית סימני קריאה, מתקיים רנסנס שקט של הכלת הספק. דרך ערעור על הוודאות וטשטוש הגבולות בין "הזיה" לבין "מציאות", הרנסנס הפסיכדלי מזכיר את ערכה של התמיהה, של התהייה ובייחוד של ההסכמה לשהות באי־ידיעה" (פרופ' שאולי לב-רן)


שימוש בחומרים פסיכואקטיביים - סמי הזייה, פטריות הזייה וחומרים נוספים - חזר לעולם המדע והטיפול הרפואי בשנים האחרונות, במה שמכונה "הרנסנס הפסיכדלי". המדע מכיר בתכונות המרפאות של החומרים הפסיכדליים אך לא תמיד מוכן לקבל את האופי הלא מוגדר והבלתי ניתן לכימות של הטיפול עצמו. פרופ' שאולי לב-רן בשיחה עם עידן בריר, על הזיות ומציאות בתקופת הרנסנס הפסיכדלי, הן כתופעה תרבותית מבוססת ובעלת היסטוריה והן כהתעוררות ניכרת - גם אם עדיין לא מספקת - במחקר ובטיפול.


פרופ' שאולי לב-רן  – פסיכיאטר ומומחה בטיפול בהתמכרויות, חוקר בתחום השפעות פסיכיאטריות של חומרים פסיכואקטיביים, פרופסור חבר בחוג לפסיכיאטריה, בית הספר לרפואה, הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב, חוקר עמית במרכז לבריאות הנפש והתמכרויות בטורונטו קנדה, מייסד-שותף ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות.
 

בחסות מרכז ברגינסקי לממשק בין מדע ורוח.

המפגשים בסדרה:
יום שני |  16.2  מסעות אל העבר כמקסם שווא  שיחה עם פרופ' אבנר וישניצר
יום שני | 29.6  אפקט הפלצבו  שיחה עם פרופ' אסיה רולס

 

קרא עוד קרא עוד