תאריך:
11.3.24
שני
שעה: 19:30

קפה עם פינה | לי ינור

"It looks very chaotic but somehow makes sense - אומרת לי פינה בחדר החזרות, בו היא רוקדת ומשחזרת חלקים מהסולו שלה במופע "Danzon". הריקוד נקטע מידי פעם, ומאפשר לצלם שתיקות אינטימיות, שיחות וצחוק של הקלה. את הכוריאוגרפית פינה באוש פגשתי בפעם הראשונה בקפה MISTRAL בפריז ב 1993. הדיאלוג בינינו המשיך מזה 12 שנה ומכאן גם הרעיון לסרט "קפה עם פינה". זהו סרט דוקומנטרי מנקודת מבט אישית ואינטימית על פינה ועולמה. ראשיתו של הסרט בפריז ב 2002, המקום בו נפגשנו לראשונה, והמשכו בוופרטל גרמניה ב 2005, עיר הבית של פינה ולהקתה.

דבר מה שהוא בין חלום לזיכרון מוביל את ההתפתחות האסוציאטיבית של הסרט. המצלמה נודדת בין בית הקפה, מזרקות פריז, חדרי חזרות, ארובות תעשייתיות, פסי רכבת, חלקות יער אינסופיות, ו"ריקודי" דובי קוטב מתחת למים, המשתלבים לתוך קטעי ריקוד מהיצירות: 

"Agua" , ו "Rough-Cut". פנימי, עמוק, חוויתי - כוריאוגרפיה של state of mind " (לי ינור)

 

"קפה עם פינה" הוא לא סרט עלילתי ולא תיעודי, אלא הרהור על התיעוד, על הזיכרון, על החוויה. הוא המחשה קרובה ביותר לשרשרת אסוציאציות, המציפה את הצופה ביופי ובתחושה חזקה מאוד של חגיגת חיים. בתוך כל אלה אפשר למצוא מה שאפשר להגדיר אופטימיות מפוכחת, שהיא מצרך נדיר. 

נקודת המוצא של הסרט היא ההיכרות בין האמנית לי ינור לבין פינה באוש - אחת האמניות הגדולות של 40 השנים האחרונות במחול הנושק לתיאטרון ולאמנות חזותית. ינור (אורחת בתוכנית 'שהות אמן' במכון ויצמן  ב-2023)  יצרה את הסרט ב-2006 , מנקודת מבט אישית ואינטימית על פינה ועולמה, בין בית הקפה, מזרקות פריז, חדרי חזרות, ארובות תעשייתיות, פסי רכבת, חלקות יער אינסופיות, ו"ריקודי" דובי קוטב מתחת למים, המשתלבים לתוך קטעי ריקוד מיצירות,  פנימי, עמוק, חוויתי, שכל רגע בו יכול להיות מוקפא וממוסגר כדימוי בעל תוקף . הוא מסתיים בצילומי שחור-לבן של באוש ומותיר את הצופה עם תובנה חדשה על כוחה של תנועה כדרך למגע עם הנפש, עם האני הפנימי ביותר. 

גרמניה 2006 | 52 דקות |אנגלית כתוביות לאנגלית 

נוספים אירועים

אירועים נוספים

תאריך:
16.4
חמישי
שעה: 20:00

חמישי - ניר עוז - גן עדן | גיהנום, ירון זילברמן- פרקים 1-3

הקרנה מיוחדת של פרוייקט תיעודי יוצא הדופן של ירון זילברמן ('שעת נעילה'),  12 מתוך 17 פרקים המספרים את סיפורם המטלטל, הטראגי וההירואי של תושבי קיבוץ ניר עוז, אשר מעל לרבע מתושביו נחטפו או נרצחו. מבט אינטימי ועמוק על החוויות הטראומטיות של תושבי הקיבוץ, אך גם על עברו המרתק של הקיבוץ והקשר הקהילתי המיוחד של משפחה אחת גדולה, שעברה טבח מחריד ומנסה למצוא דרך לשרוד להחלים, להשתקם ואף לצמוח, תוך שמירה על כבודם וזכרם של הנפגעים. 
כל פרק מוקדש לסיפור פרטי אחר. 


בשבת, שיחה עם יוצר הסדרה ואנשי ניר עוז.

 

פרק 1: גודל האימה
נתן בהט, שלמה וחנה׳לה מרגלית, ממקימי הקיבוץ, מציגים את שארע ביום הנורא ( 50 דק')


פרק 2: הפצע רוצה להסגר ונפתח
דורין וביג׳יי שהתקין מנעולים והציל חיים, והדס אדר שתמיר בעלה יצא להלחם במאות מחבלים ( 47 דק')


פרק 3: הלוואי והייתי מאמינה בחיי העולם הבא
משפחת פאוקר, אייל וטל ברעד. משפחה אחת - שני ממ״דים במאבק על החיים ( 60 דק')


סה"כ 177  דקות (כולל הפסקה של 10 דקות בין הפרקים)

 

קרא עוד קרא עוד
תאריך:
17.4
שישי
שעה: 11:00

שחר האימפרסיוניזם: פריז,1874 | תערוכות על המסך

האימפרסיוניסטים הם קבוצת האמנות הפופולרית ביותר בתולדות האמנות ורבבות נוהרים לראות ולהשתאות מול יצירות המופת הללו. אך בראשית דרכם הייתה זו קבוצה שולית, חסרת פרוטה, שהחברה והביקורת בזו לה. שנת 1874 מסמנת את רגע המפנה: האימפרסיוניסטים הראשונים, "רעבים לעצמאות", שברו את התבנית ויזמו תערוכה עצמאית מחוץ למסגרות הרשמיות. כך נולד האימפרסיוניזם, ועולם האמנות השתנה לבלי שוב. מה הוביל לתערוכה פורצת הדרך ההיא, לפני כ-150 שנה? מי היו הגאונים שהעזו לשנות בצורה כה רדיקלית ופרובוקטיבית את השימוש במכחול? התערוכה המרהיבה שהוצגה במוזיאון ד'אורסיי מציעה מבט חדש על הסיפור יוצא הדופן הזה - סיפור של תשוקה ומרד. הוא מסופר לא מפי היסטוריונים ואוצרים, אלא במילותיהם של אלה שהיו עדים לשחר האימפרסיוניזם: האמנים עצמם, העיתונות ואנשי פריז של 1874.


בימוי: אלי ריי
בריטניה 2025 | 90 דקות | אנגלית | תרגום לעברית

קרא עוד קרא עוד