להציל את צב הים הירוק

בפרק זה נתמקד בצבי ים ובאינטראקציה שלהם איתנו, בני האדם. צב הים הירוק (Chelonia mydas) נחשב במשך שנים כבעל חיים בסכנת הכחדה, אך לאחרונה, בזכות פעולות הצלה ושיקום אינטנסיביות ומתמשכות, מצבה של האוכלוסייה של מין זה בים התיכון השתפר מעט (Broderick et al., 2024). לפעולות אלו מצטרף מחקר מעמיק, שמטרתו להבין ולשפר את מצבן של האוכלוסיות הטבעיות, ולהבטיח את קיומו של צב הים הירוק בעתיד. אתם מוזמנים לצלול עם התלמידים אל הביולוגיה המרתקת של הזוחל העתיק והעדין הזה, ולהרוויח גם מסר חשוב של שמירת טבע והגנה על חיות הבר. 

מיהם צבי הים, מהו מחזור החיים שלהם, וכיצד הם מושפעים משינוי האקלים?

צבי ים הם זוחלים ימיים אשר התפתחו לפני כ-200 מיליון שנה – כלומר, הם שרדו את הכחדת הדינוזאורים ושגשגו עד ימינו, וכוללים מינים כמו צב הים החום, צב הים הגלדי וצב הים הירוק. הם פויקילותרמיים (כמו שאר הזוחלים), כלומר טמפרטורת גופם מושפעת מטמפרטורת הסביבה. כלומר, צב ים יכול לחיות כ-80-100 שנה ויותר (כתלות במין), במהלכן הוא נודד מאות קילומטרים ברחבי האוקיאנוס בין אזורי שיחור המזון לאזורי הרבייה. מחזור החיים מתחיל בתוך קן החפור בחול על קו החוף (איור 1). לאחר כחודשיים ממועד ההטלה, בדרך כלל באחד מלילות הקיץ, יגיחו האבקועים (צבים צעירים שזה עתה בקעו) מן הקן, יזחלו אל המים ויתחילו לחפש אחר מזון. הם גדלים לממדים מרשימים- אורכם יכול להגיע למטר, ומשקלם לכ- 200 ק"ג. צבי הים חיים כיחידים ונפגשים למטרות רבייה או באקראי באזורי שיחור המזון. צב הים הירוק, שבו נתמקד בפרק זה, מגיע לבגרות מינית בגיל 20-30 שנה, אז ניתן להבדיל בין הזכר והנקבה לפי אורך הזנב- לזכרים יש זנב ארוך יותר המשמש גם כאיבר המין. בישראל, צבי הים נפגשים על מנת להזדווג בחודשים פברואר-יוני, כאשר ההזדווגות מתרחשת בתוך המים. הנקבה עשויה להזדווג עם כמה זכרים ולאגור את הזרע, כך שקן אחד עשוי להכיל צאצאים של זכרים שונים (Ohana et al., 2025). הנקבה תנדוד בדרך כלל אל החוף שהיא עצמה בקעה בו, ושם תטיל. במהלך עונת ההטלה, המתרחשת בישראל בין מאי לאוגוסט, נקבת צב הים הירוק תטיל בדרך כלל שלוש פעמים (כמאה ביצים בכל קן) (Broderick et al., 2024). טמפרטורת החול שבו נחפר הקן משפיעה על התפתחות הזוויג, כאשר טמפרטורה גבוהה  (מעל ל-31°C~) מובילה להתפתחות נקבות, וטמפרטורה נמוכה (מתחת ל-28°C~) תורמת להתפתחות זכרים. אפילו עלייה של מעלה אחת בתוך הקן יכולה לגרום לכך שרב האבקועים יתפתחו לנקבות, ולערער את האיזון בין זכרים לנקבות באוכלוסייה (Laloë et al., 2024). שינויי האקלים בימינו מעמידים בסכנה את המשך הקיום של צב הים ברחבי העולם. התחממות העולמית (כתוצאה מפליטות של גזי חממה לאטמוספרה), המשנה גם את טמפרטורת החול בחופים ומשפיעה על האיזון בין זכרים לנקבות. בנוסף, עליית מפלס הים מאיימת על חופי קינון – המים עלולים להציף את הקינים ולהפחית את שיעורי ההישרדות של האבקועים (Staines et al., 2025). 

נדידת צבי הים נחשבת לאחת הארוכות ביותר בממלכת החי. הם שוחים למרחק של מאות קילומטרים בחיפוש אחר מזון, בני זוג ואתרי קינון. חוקרים מצמידים משדרי GPS על גבם של הצבים, אשר שולחים אותות למעבדות מחקר שמתעדות את מסלולם מידי יום. המעקב אחר הצבים הנודדים עוזר לחוקרים להבין את תפוצתם הגיאוגרפית ודפוסי הנדידה שלהם – מה שיכול לסייע בהגנה על צבי הים מפני הסכנות שמאיימות עליהם במסעותיהם (איור 2). סוגיה נוספת היא כיצד צבי הים מוצאים את אזורי שיחור המזון, הקינון או הרבייה? אחד ההסברים הוא שלצבי הים יש חוש ריח מפותח, וכך הם יכולים לזהות גופי מים וחופים מסוימים על פי הריחות האופייניים להם. זאת ועוד, כאשר הם עולים לפני השטח על מנת לנשום, מיקום השמש מסייע להם להתמצא במהלך נדידתם . בנוסף, צבי ים יכולים ככל הנראה לזהות את הזווית והעוצמה של השדה המגנטי של כדור הארץ, ולהשתמש בו כמו מפה. גם הנדידה של צבי הים מושפעת משינוי האקלים: בעת הנדידה מסתמכים צבי הים על טמפרטורת המים ועוצמת הזרמים. התחממות מי הים משנה את משטרי הזרימה של זרמים עיקריים באוקיאנוס - לדוגמה, מאיטה את זרם המסוע הימי עד צפי לקריסה מוחלטת שלו. מגמה זו עלולה לשבש את דפוסי הנדידה של הצבים ואת מחזור חייהם.

אילו סכנות מאיימות על צבי הים בנדודיהם, ומה המצב הנוכחי של אוכלוסיית הצב הירוק בים תיכון ?

הנדודים חושפים את הצבים למגוון סכנות, וההערכה היא שרק אחד מכל מאה אבקועים יתפתח לצב בוגר. לביצים ולאבקועים יש שלל טורפים כגון שועלים, שחפים ודגי לוקוס. אך האויב המשמעותי ביותר של צבי הים הוא האדם. בנייה באזור החוף (כגון מלונות ומסעדות, נמלים ועוד) עלולה להרוס או לפגוע באתרי קינון, מה שמקשה על הצבות למצוא מקום להטלת ביצים. בנוסף, תאורה מלאכותית מבלבלת את האבקועים וגורמת להם להתרחק מהמים במקום להיכנס אליהם, ובכך מפחיתה את סיכויי ההישרדות שלהם. גורמי תמותה נוספים של צבי ים הם פגיעה מסירות, דייג לא מכוון (לכידה מקרית) והסתבכות ברשתות נטושות, מה שמונע מהם לעלות לפני השטח על מנת לנשום  ומוביל לטביעה ומוות. זאת ועוד - בים הפתוח יש כל כך הרבה אשפה, מרשתות נטושות ועד מיקרופלסטיק, שהם שברי פלסטיק קטנים מ-5 מ"מ. רק 1% מהפלסטיק באוקיינוס צף על פני השטח. רוב הפסולת שוקעת, כאשר 94% מהפלסטיק יגיע בסופו של דבר לקרקעית הים. הפסולת מצטברת בחמישה מוקדים עיקריים בהשפעת זרמי האוקיאנוס: אחד באוקיאנוס ההודי, שניים באוקיאנוס האטלנטי ושניים באוקיאנוס השקט. צבי ים ובעלי חיים נוספים שוחים באזורים אלו, נוטים להתבלבל בין פלסטיק למזון- מה שלרב נגמר בחנק ומוות. בישראל, פסולת פלסטיק נמצאה בקיבות של 100% מצבי הים שנבדקו (כ-520 צבים שנבדקו במרכז הארצי להצלת צבי ים לאורך השנים) (ששון, לוי וסגל, 2022) (איור 3). 

ההסכנות שתיארנו רלוונטיות במיוחד לאוכלוסיית הצב הירוק בים התיכון, אשר מונה כ-450 נקבות מטילות. בחופי ישראל, שבעבר שימשו אתר הטלה לאלפי נקבות, מטילות כיום רק כ-15 נקבות מדי שנה. המצב הזה נגרם, בין השאר, משום שבשנות השלושים של המאה הקודמת (ימי מנדט הבריטי), אלפי צבי ים ירוקים ניצודו מידי שנה באופן שיטתי למסחר בבשרם ובשריון שלהם. כיום, הצב הירוק הוכרז בישראל כחיה מוגנת על פי חוק.  

מיהו צב הים הירוק, ומדוע חשוב להגן עליו?

שמו של צב הים הירוק ניתן לו בזכות השומן הירקרק שלו, בעקבות תזונה עשירה באצות ועשבי ים. הלסת שלהם בעלת צורת מקור משונן,  התולש ביעילות עשב ים מהקרקעית (איור 4). מין זה נפוץ באזורים הממוזגים והטרופיים ברחבי העולם, בעיקר ליד החופים, סביב איים ובמפרצים - כל אותם אזורים שבהם צומח עשב ים  בשפע. באזורים אלו הוא נחשב למין מפתח במערכת האקולוגית, והכחדתו פוגעת במגוון הביולוגי, וביציבות ובבריאות של המערכת האקולוגית כולה. צבים ירוקים הם "גננים", והרעייה האינטנסיבית של עשב ים לא רק מונעת צמיחת יתר ו"השתלטות" שלו אלא גם מגבירה את קצב מיחזור הנוטריינטים בבית הגידול, מה שמועיל למינים אחרים. צב הים הירוק גם מסייע למערכת לספוג פחמן דו-חמצני על ידי רעייה של עשב הים, ולכן הוא תורם להאטה של ההתחממות העולמית. הסכנות שתיארנו כגון דיג, זיהום וההתחממות העולמית, רלוונטיות במיוחד לאוכלוסיית צב הים הירוק. בים התיכון, האוכלוסייה של מין זה מונה כ-450 נקבות מטילות. בחופי ישראל, שבעבר שימשו אתר הטלה לאלפי נקבות, מטילות כיום רק כ-15 נקבות מדי שנה. המצב הזה נגרם, בין השאר, משום שבשנות השלושים של המאה הקודמת (ימי המנדט הבריטי), אלפי צבי ים ירוקים ניצודו מידי שנה באופן שיטתי למסחר בבשרם ובשריון שלהם (Broderick et al., 2024). כיום, הצב הירוק הוכרז בישראל כחיה מוגנת על פי חוק.  

אילו פעולות אפשר לנקוט לשיקום אוכלוסיית הצב הירוק?

נוכח הנזק החמור שגרם האדם לאוכלוסיית צב הים הירוק, חוקרים, פעילי סביבה ואזרחים נוקטים בפעולות להצלה ושיקום של צבי ים, ולמניעת פגיעה בצבים בריאים. חשוב לחשוף את התלמידים לעשייה האופטימית הזו ולהסביר להם שיש מה לעשות כדי לתקן את הנזקים שהאדם גורם לטבע. לדוגמה:

• הצלה ושיקום-  המרכז הארצי להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים (רט"ג), ומרכזים דומים ברחבי העולם, קולטים צבי ים שנפגעו מכלי שיט, רשתות ועוד, מספק להם טיפול רפואי ומשקמים אותם במטרה לשחררם חזרה אל הים (איור 5). 
• העתקת קינים – בעונת ההטלה, רט"ג ואזרחים מתנדבים סורקים את חופי הארץ מידי בוקר לאיתור עקבות של צבי ים, איתור קינים והעתקתם לחוות מגודרות ומוגנות בשמורות טבע. על החוות שומרים מתנדבים ("שמרצבים") אשר, בעת הבקיעה, מלווים את האבקועים בבטחה אל הים. בנוסף, ריכוז הקינים בשמורות טבע חופיות צפוי להשפיע בטווח הארוך על הנקבות המטילות שיחזרו להטיל בחופים אלו, שכן נקבות צפויות להטיל בחוף בו בקעו (איור 6).
• מחקר וגרעין רבייה – מעקב אחר מסלולי הנדידה של צבי הים באמצעות משדרים (איור 2) מסייע להבין לאילו בתי גידול הם נודדים, מהם הנתיבים בהם נודדים צבי הים הלוך ושוב מחופי הקינון - וכך לזהות ולאפיין אזורים רגישים וחיוניים לצבים. בנוסף, מחקרים גנטיים (לדוגמא, פענוח הגנום) של צב הים הירוק שופכים אור על השונות הביולוגית של מין זה בים תיכון. דגימות ה-DNA שמשמשות את החוקרים נלקחות מדמים של נקבות העולות להטיל על החוף, מעוברים מתים בקנים ומצבי ים שנמצאים במרכז הארצי להצלה. החוקרים מנסים למפות קרבה משפחתית בין הצבים וגם להעריך את מספר הנקבות שמקננות בחופי ישראל (Ohana et al., 2025). זאת ועוד, המחקר הגנטי היווה גם בסיס להקמה של גרעין רבייה מוצלח לפני כ-25 שנה במרכז הארצי להצלת צבי ים (איור 6). הצבים בגרעין הרבייה תורמים רבות לשיקום אוכלוסיית צב הים הירוק: כשהם מגיעים לבגרות הם מתרבים ביניהם ומטילים ביצים. הביצים מועברות לחוות הדגרה, וכשהצאצאים בוקעים מהן, הם חוזרים אל הים. 
• שמורות טבע ימיות - בישראל יש כ-10 שמורות טבע ימיות מוכרזות בים התיכון ובמפרץ אילת. זהו הכלי המרכזי להגנה על הטבע הימי. לאחרונה, אימצו מדינות העולם ובהן ישראל, במסגרת אמנת המגוון הביולוגי, יעד שאפתני להגנה על 30% משטחי הים עד שנת 2030. 30% מהשטח הימי הוא השטח המוערך על ידי מדענים כמספק על מנת לאפשר שיקום של בתי גידול ימיים ושל המערכות האקולוגיות בתחומו, אשר יתמכו, בסופו של דבר, גם בשטחים שאינם מוגנים. במילים אחרות - כדי להגן על החיים בים אין צורך לסגור את הים בפני פעילות אנושית, אלא להגן על אזורים מסוימים בעלי חשיבות מיוחדת למגוון הביולוגי (לדוגמא, בתי גידול בהם מתפתחים שלבים צעירים, כגון שוניות אלמוגים, או אזורי הטלה של צבי ים וכרישים) בהיקף של כשליש מסך השטח הימי.

לסיכום, עוד יש מה להציל ויש הרבה מה לעשות! צפו בתיעוד של צבי הים בישראל לאורך מחזור חייהם בסרטון של רשות הטבע והגנים: