אירועים

העבודה הראשונה בשנה זו המוצגת במעבדה לאמנות ושירה דיגיטלית, על קיר הזכוכית במבואה של אודיטוריום מיכאל סלע היא של אמנית הוידאו והמיצב ומדענית המחשב, נטע מוזס. מוזס חיה ויוצרת בירושלים. בוגרת התוכנית המשלבת תואר במדעי המחשב באונ' העברית ותואר במחלקה לאמנויות המסך, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2020). 
בימים אילו נמצאת בשהות אמן ארוכת טווח בסדנאות האמנים בירושלים ועובדת באונ' תל אביב במעבדה לחקר המוח החוקרת קבלת החלטות.

עבודותיה כוללות מיצבי ומיצגי וידאו, סרטים קצרים, סדנאות והרצאות לקהל הרחב. השתתפה בתערוכות ופסטיבלי קולנוע ברחבי הארץ והעולם, סרטה הקצר “How To Be Alone” זכה בתחרות לקולנוע נסיוני בפסטיבל הקולנוע בירושלים (2021). זוכת מלגת CLEVER למנהיגות יצירתית מהאיחוד האירופאי ומלגת הצטיינות בלימודי וידאו-ארט מקרן התרבות אמריקה-ישראל. תערוכת היחיד שלה "דמעות הופכות לגשם" הוצגה השנה בגלריה של סדנאות האמנים בירושלים.
השקת העבודה כוללת צפייה משותפת ושיחה בין האמנית לאוצֵר הפרויקט - המשורר אלכס בן-ארי. 
אורך המפגש כ-45 דקות. 

הכניסה חופשית 

Hackuarium
מעבדה קטנה לאמנות ושירה 
מאחורי קיר הזכוכית השחור הגדול המתנשא בקצה המבואה של אולם סלע חבוי צמד מסכים המשמש להקרנת הודעות על כנסים, אירועים וכדומה. המסכים בלתי נראים עד אשר הם נדלקים ואז מה שמוקרן עליהם נדמה כמרחף באוויר. אשליה בתוך אשליה. מקום שמזמין לא רק אמירות נחרצות בדמות הודעות על לוחות זמנים אלא גם שאלות על הפלא של הדיגיטלי והיחסים שלו עם החומרי. זה המבט שהוליד את ההאקווריום כחלל קטן לאמנות עכשווית. 
'האקינג' הוא מונח מעולם התכנות שממנו שואל ההאקווריום את הרישא של שמו. זה מונח שמתאר שימוש במערכת לצרכים שלהם היא לא נועדה במקור. השימוש הנפוץ בו בימינו שמור בדרך כלל לפעולות בלתי חוקיות כמו פריצה למאגרי מידע או השחתה של אתרי אינטרנט מוסדיים, אבל במקורו ובמהותו זהו מונח משנות הששים של המאה הקודמת שחוגג את חירות המבט והמחשבה ואת הסקרנות והיצירתיות האנושית. דבר אינו רק מה שהוא; מאפרה היא גם מעצור פוטנציאלי לדלת, מיקרוגל שמשחקים קצת בחיבוריו הפנימיים נעשה לתותח לייזר, קיר זכוכית שחור בדרך אל השירותים יכול להפוך לחלל לאמנות.
איזו אמנות מזמין אל תוכו ההאקווריום? אמנות ששואלת שאלות אודות עצמה ואודות היחסים בינה לבין העולם החומרי. דימוי על מסך הוא ישות דיגיטלית וככזו לכאורה משוחררת במידה רבה מחוקי העולם הפיסיקלי. היא ניתנת למשל להעברה במהירות עצומה ממקום למקום או אפילו להתקיים במקומות רבים בעת ובעונה אחת. יחד עם זאת, היא גם מוקרנת על מסך, אובייקט פיסי שיש לו גבולות מוגדרים, או במקרה של ההאקווריום על צמד מסכים שיש ביניהם שלושים ושישה סנטימטרים של חלל ריק. ההאקווריום מוקדש לעבודות אמנות  וטקסט שמודעות למרווח הזה, לאתגר שהוא מציב, לשאלות שהוא פותח. עבודות שמוכנות לבוא אתו במגע, לפתוח את עצמן ולהפוך את המרווח הזה לחלק מהן.

אוצר: אלכס בן ארי