פרטי המחלה MPS3

MPS3 הינה אחת מתוך משפחה של מחלות אגירה בהן נפגע מסלול הפירוק של רב סוכר בשם- GAG (גליקוזאמינוגליקן). כתוצאה מהפגיעה במסלול הפירוק הGAG נאגר בתאים וגורם לסימפטומים מרובים. המחלה יכולה להתבטא בצורות מגוונות, בדרגות חומרה שונות ומתקדמת בקצב שונה. בקליניקה מסווגים את המחלה לארבעה תתי סוגים (A, B, C, D) לפי הגן הפגוע. בפועל כלל תתי הסוגים מתבטאים בצורות דומות, בדרך כלל MPS3A מתקדמת בצורה הכי מהירה. ניוון פרוגרסיבי של מערכת העצבים המרכזית, המוביל לנכות שכלית חמורה ורגרסיה התפתחותית, הוא הביטוי הבולט ביותר של מחלת אגירה זו. ייתכנו תסמינים נלווים המאפיינים מחלות אגירה אחרות אך אלו יהיה בחומרה נמוכה באופן יחסי. מראה אופייני לחולים כולל דוליכוצפלי (ראש ארוך וצר) או מקרוצפלי (היקף ראש גדול מהנורמה). בנוסף, החולים מציגים תווי פנים בולטים, מעוגלים ולא מוגדרים כמו גבות בולטות, אף רחב, שפתיים עבות ולשון מוגדלת ואוזניים מוגדלות. בנוסף, לחולים רבים תסמינים של שיעור יתר, גבות מחוברות (synophrys) ועיבוי של שיער הקרקפת. עורם של החולים נוטה להיות עבה ונוקשה. חולים רבים מציגים הפטוספלנומגליה (הגדלה של הכבד והטחול). לעיתים, אגירה של GAG עשויה להתבטא בהגדלה של איברים נוספים. לרב אין הפרעה תפקודית על אף ההגדלה. חולים רבים סובלים מתסמינים נוירולוגיים כמו הגדלה של חדרי המח שמתרחשת משנית לאטרופיה מוחית (תהליך של התכווצות, הידלדלות או נמק של תאי המוח ורקמותיו) וספיגה חוזרת לקויה של נוזל השדרה. חולים מסוימים עשויים לחוות הידרוצפלוס סימפטומטי (עודף נוזל מוחי (CSF) במוח, הגורם ללחץ תוך-גולגולתי מוגבר. תסמינים קליניים יכולים לכלול כאבי ראש, הקאות, ישנוניות, טשטוש ראייה, שינויים בהתנהגות, הפרעות הליכה ובעיות שליטה על סוגרים). פרכוסים, נפוצים בשלבי מחלה מאוחרים יותר ואינם מתייצגים אצל רוב החולים. ניוון עצבי מתקדם יכול לגרום להפרעות הליכה, רפלקסים היפראקטיביים (ערים מהנורמה) או ספסטיות (טונוס שרירים גבוה מהרגיל). לעיתים מתעוררים עיכובים התפתחותיים כבר בגיל שנה, בעיקר קשיי שפה ולעיתים רחוקות יותר גם עיכובים מוטוריים. לאחר השגת אבני דרך התפתחותיות בינקות, מתחילה תקופת רגרסיה ואובדן של מיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות. אצל חולים קשים, הרגרסיה עשויה להתחיל סביב גיל 3-4. אצל חולים קלים הא עשויה להתבטא רק בשלבים מאוחרים יותר. אובדן של מיומנויות שפתיות יכול להתרחש בגיל עשר עד חמש עשרה. בסופו של דבר, ניוון עצבי מוביל לקושי בבליעה, חוסר תנועה וחוסר תגובה. החולים מציגים הפרעות התנהגותיות הכוללות היפראקטיביות ואגרסיות ללא תגובה לטיפולים. ככל שניוון עצבי מתקדם, פוחתים התקפי אגרסיות. חולים עם מחלה שמתקדמת באיטיות מציגים פעמים רבות דמנציה מוקדמת. כמעט לכל החולים בעיות שינה הכוללות אי שקט בזמן שינה והליכה בזמן שינה. בעיות במערכת שריר שלד כוללות נוקשות במפרקים, קיצור של גידים או שרירים (contracture). תסמינים אלו בד"כ באים לידי ביטוי לאחר תקופת רגרסיה התפתחותית ובעיות התנהגות. בנוסף יתכנו סקוליוזיס (עקמומיות של עמוד השדרה מקו האמצע), דיספלזיה בירך (הכדור של ראש עצם הירך לא מתאים כראוי למכתש בעצם אגן. כתוצאה יש חוסר יציבות במפרק), תסמונת התעלה הקרפלית (לחץ על העצב המדיאני המצוי במפרק כף היד, וכתוצאה מכך כאבים, נימול וחולשה בכף היד ובאצבעות). מסת עצם נמוכה וחוסר או חוסר בוויטמין D שכיחים וניתן להבחין בהם כבר בשנות העשרה. מצב זה מגביר סיכון לאוסטאופורוזיס ולשברים. מרבית החולים מפתחים בעיות שמיעה. בנוסף, דלקות אוזניים כרוניות או חוזרות ודלקת באף נפוצות, ולעיתים יש ניקוז לקוי של הסינוסים. בנוסף, יש נטייה לזיהומים תכופים באדנואידים ובשקדים, שיכולים גם להיות מוגדלים. קיימת נטיה לזיהומים חוזרים במערכת הנשימה, בנוסף ייתכנו קשיי נשימה משניים לניוון עצבי או חסימה שדרכי הנשימה כתוצאה מהפרשת יתר של ליחה. דום נשימה בשינה יכול להיות משני להגדלת שקדים או לניוון עצבי. תסמינים במערכת העיכול עשויים לכלו שלשולים או עצירות כרוניים, הרניות מפשעתיות או טבוריות (בקע, מעבר של רקמה מאיברי הבטן ממקומם הטבעי בגוף דרך מחיצת שרירי הבטן). ככל שמחלה מתקדמת, ניוון עצבי מקשה על לעיסה ובליעה, מה שעשוי להוביל לירידה משמעותית במשקל ולדלקת ריאות בשאיפה (דלקת ריאות שנגרמת כשחומר כמו אוכל, נוזלים או תוכן קיבה נשאף לריאות במקום להמשיך לוושט). קיימת אגירה של GAG בשריר הלב ובצינורות היוצאים ממנו והדמיות לב יציגו אבנורמליות אך לרב אין תסמינים לבביים המצריכים התערבות רפואית. חולי MPS3 יכולים לסבול מניוון של עצב הראייה וניוון רשתית המתבטא ברטינופתיה פיגמנטרית (הידרדרות הדרגתית בראיה) ועיוורון לילה, במיוחד בשלבים מאוחרים של המחלה.