פרטי המחלה Mucopolysaccharidosis Type I (MSP1)

מוקופוליסכרידוזיס סוג 1 (MPS1) היא קבוצה של מחלות גנטיות רב-מערכתיות שהמצב הקליני של החולים בהן הולך ומחמיר עם הזמן (מחלות פרוגרסיביות). MPS1 נגרמת מפגם גנטי (וריאנט מחולל מחלה) בגן IDUA, המקודד לאחד האנזימים שמצויים בליזוזום - אברון שתפקידו לפרק מולקולות גדולות בתא לחומרי גלם, כמעין ״מפעל מחזור״ תאי. האנזים IDUA אחראי באופן ספציפי לפרק רב-סוכרים שנקראים גליקוזאמינוגליקנים. כשהאנזים המפרק את אותם רב-סוכרים לא פועל באופן תקין, הם מצטברים בגוף כדרמטן סולפט והפרן סולפט. בשל מנגנון מחלה זה, MPS1 משתייכת לקבוצת מחלות שמכונות ״מחלות אגירה ליזוזומליות״. בעבר נהוג היה לסווג את החולים ב-MPS1 לשלוש תסמונות שונות – תסמונת Hurler, תסמונת Hurler-Scheie ותסמונת Scheie – אך לא נמצאו הבדלים קלים למדידה בבדיקות ביוכימיות בין תסמונות אלו והביטוי הקליני שלהן אצל החולים חופף. הדרך הטובה ביותר לסווג חולי MPS1 היא ללוקים במחלת MPS1 קשה או קלה, וקביעה זו משפיעה על אפשרויות הטיפול הקיימות עבורם. תינוקות עם MPS1 קשה נראים לרוב בריאים בלידה. הביטויים המוקדמים של המחלה הם לרוב לא ספציפיים, וכוללים בקע טבורי או מפשעתי והופעת זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה העליונות לפני גיל שנה. הגיל הממוצע של החולים בעת האבחנה הוא כ-10 חודשים ורובם מאובחנים לפני גיל 18 חודשים. תווי הפנים הגסים המאפיינים את החולים עשויים להפוך לניכרים לאחר גיל שנה. בקרב החולים שכיחה חריגה מבנית בעמוד השדרה על שם ״גיבוס״ (Gibbus deformity), זהו סוג של גבנון (Kyphosis) שמערב את עמוד השדרה התחתון. לעיתים קרובות, מבחינים בשינוי מבני זה כבר במהלך השנה הראשונה לחיים. סימנים שמופיעים באופן עקבי אצל החולים השונים הם צמיחה בלתי תקינה של כל העצמות בגוף שהולכת ומחמירה עם הזמן (dysostosis multiplex) ומחלת מפרקים המערבת את מרבית המפרקים והולכת ומחמירה (progressive arthropathy). עם הגעתם של החולים לגיל שלוש שנים מורגש עיכוב בקצב הצמיחה לגובה. המוגבלות השכלית של החולים עמוקה והולכת ומחמירה, אך ייתכן שבשנה הראשונה לחיים היא עדיין לא תהיה ניכרת. עוד שכיחים בקרב החולים אובדן שמיעה, פגיעה לבבית-ריאתית שהולכת ומחמירה ועכירות קרנית. ללא טיפול, החולים לרוב מתים בעשור הראשון לחיים, בדרך כלל עקב כשל לבבי-ריאתי. אצל חולי MPS1 קלה, המחלה הקלינית מופיעה לרוב בין גיל שלוש לעשר שנים. חומרת המחלה וקצב התקדמותה משתנים ומצויים בטווח שבין סיבוכים חמורים ומסכני חיים המביאים למוות בעשור השני או השלישי לחיים, לבין תוחלת חיים תקינה אך עם מוגבלות בשל פגיעה במפרקים שהולכת ומחמירה ומחלת לב-ריאה. חלק מחולים אלו כלל לא סובלים מפגיעה נוירולוגית וההתפתחות הפסיכו-מוטורית שלהם בילדות המוקדמת תקינה. בכל זאת, הם עלולים לפתח מאוחר יותר בחיים ליקויי למידה והפרעות פסיכיאטריות. אובדן שמיעה, מחלת לב מסתמית, מחלה נשימתית ועכירות קרנית שכיחים בקרב החולים ב-MPS1 קלה. נמצאו הבדלים בשכיחות של ביטויי מחלה מסוימים בין חולים ב-MPS1 קשה וקלה: תווי פנים גסים הופיעו אצל כל החולים הקשים וכ-10% מהחולים הקלים; ענקות ראש (מקרוצפליה), שהיא היקף ראש גדול מהתקין לפי גיל ומין, הופיעה אצל 50% מהחולים הקשים ו-20% מהחולים הקלים; הגדלה של הכבד והטחול הופיעה אצל כל החולים הקשים ו-80% מהחולים הקלים; צמיחה בלתי תקינה של כל העצמות בגוף שהולכת ומחמירה עם הזמן (dysostosis multiplex) אפיינה את כל החולים הקלים והקשים כאחד, וכך גם בעיות בעיניים ובלב; אובדן שמיעה התרחש בכל החולים הקשים ובכמחצית מהחולים הקלים; מחלה של דרכי האוויר העליונות הופיעה בכל החולים הקשים ו-80% מהחולים הקלים; מיימת ראש, שהיא הצטברות עודפי נוזל המוח והשדרה בראש, הופיעה בכ-25% מהחולים הקשים וכ-5% מהקלים; ומוגבלות שכלית הופיעה בכל החולים הקשים ורק ב-1 מכל 10 חולים קלים. אין עדיין מידע מדויק על שיעור החולים הקלים והקשים מקרב חולי MPS1. מידע מתוך הרישום הבין-לאומי למחלת (MPS1 international MPS1 Registry), שהכיל בשנת 2011 891 חולים, הראה כי כ-57% מהם מסווגים כלוקים בתסמונת Hurler (מחלת MPS1 קשה), כ-23.5% סווגו כחולים בתסמונת Hurler-Scheie ועוד כ-10% עם תסמונת Scheie (שני אלו סוגים של MPS1 קלה) ואילו לגבי יתר החולים הסיווג לא היה ידוע לחוקרים או שהם היו במצב ביניים. יש לקחת בחשבון כשבוחנים נתונים אלו כי ייתכן שיש בהם הטייה וכי חסרות הגדרות ברורות לגבי סימני המחלה שמבדילים את תת-התסמונות השונות. כל אחד מהמאפיינים הקליניים של MPS1 קשה תואר בהרחבה בספרות המדעית. MPS1 קשה (תסמונת Hurler) מלווה בשינויים במראה הפיזי ובמראה הפנים. תווי פנים גסים, שנגרמים מאגירת גליקוזאמינוגליקנים (GAGs) ברקמות רכות של הפנים ומגדילה לא תקינה של עצמות הפנים (dysostosis), הופכים לניכרים בשנתיים הראשונות לחיים. עם הזמן השינויים הופכים לברורים יותר וביניהם: התעבות של כנפי האף, השפתיים, תנוכי האוזניים והלשון. עיבוי כיפת הגולגולת (calvarium) גורם אצל החולים לענקות ראש (macrocephaly). לעיתים לחולים יש גולגולת מאורכת ודמוית סירה, מצב שנקרא Scaphocephaly ומוסבר בדרך כלל בכך שחל איחוי מוקדם מהרגיל של התפר הסגיטלי בגולגולת. שיעור יתר בפנים ובגוף (היפרטריכוזיס) מופיע לרוב בסביבות גיל שנתיים ובו בזמן שיער הקרקפת הופך לגס, ישר ועבה. אצל רבים מהחולים ניתן לראות בליטה של הבטן בשל הגדלה של הכבד והטחול שהולכת ומחמירה. על אף שהטחול והכבד עשויים להגיע לממדים עצומים, האגירה של גליקוזאמינוגליקנים שגורמת להם לגדול אינה גורמת בדרך כלל לפגיעה בתפקודם. במערכת השלד, החולים סובלים מצמיחה בלתי תקינה של כל העצמות בגוף שהולכת ומחמירה עם הזמן (dysostosis multiplex). הפגיעה בעצמות במחלת MPS1 קשה מופיעה אצל ילדים בשלב מוקדם. צמיחה בלתי תקינה של העצמות במידה קלה, בייחוד בעצם האגן, כמו גם עיבוי של הצלעות, יכולים להופיע בבדיקות דימות כבר סמוך לאחר הלידה, אך לעיתים ממצאים אלו מסווגים בטעות כנמצאים בטווח הנורמלי עבור גיל צעיר זה. ישנם דיווחים על חריגה מבנית בעמוד השדרה על שם ״גיבוס״ (Gibbus deformity), סוג של גבנון שמערב את עמוד השדרה התחתון, כבר בגיל 6 חודשים, ובדרך כלל היא נעשית ניכרת במהלך עשרת החודשים הראשונים לחיים. המידע מהרישום הבין-לאומי למחלת MPS1 העלה שעד גיל שישה חודשים הגדילה החציונית של חולים עם MPS1 קשה מתחילה לסטות מהמסלול התקין ועד לגיל 4 שנים היא יורדת מתחת לאחוזון 3 (כלומר שלפחות 97% מהילדים באותו גיל גדולים יותר מהילדים החולים). מרכזי התגרמות פגועים בגוף החוליות שבעמוד השדרה של החולים גורמים לכך שהחוליות משוטחות ומתאפיינות בהתבלטות דמוית מקור (beaked vertebrae) – מה שמוביל לעיוות במבנה עמוד השדה. אחד מהסיבוכים הנוספים שעשויים להתרחש אצל החולים הוא עצב צבוט (רדיקולופתיה), מצב שבו לחץ שמופעל על העצב סמוך למקום מוצאו מחוט השדרה. סיבוכים נוספים הם פגיעה אקוטית בחוט השדרה ואי-יציבות במפרק שבין החולייה הצווארית הראשונה לעצם העורף בגולגולת (atlanto-occipital instability). עצמות הבריח של החולים קצרות, מעובות ובעלות צורה לא סדירה. העצמות הארוכות (אלו שבונות את הגפיים) קצרות מהרגיל ובעלות גוף עצם רחב. הברכיים של החולים נוטות לעיוותים מסוג valgus, שהוא מצב שבו הברכיים קרובות אך כפות הרגליים רחוקות (הרגליים בצורת X), ו- varus – ברכיים רחוקות זו מזו וכפות רגליים קרובות (רגליים בצורת O). רבות מהעצמות בגוף גדלות באופן תקין בתהליך שמכונה התגרמות תוך סחוסית (endochondral ossification), ואצל החולים יש עיבוי של לוחיות הגדילה התוך-סחוסיות (Endochondral growth plates) וסידור לא תקין שלהן. בדרך כלל, האגן של החולים לא בנוי באופן תקין. כמו כן, הראשים של עצמות הירך קטנים וישנה זווית גדולה מדי בין צוואר הירך לראש עצם הירך (coxa valga). הפגיעה במחלה בראש עצם הירך ובאצטבולום (מכתש האגן), המרכיבים יחד את מפרק הירך, מובילה לפגיעה שהולכת ומחמירה במפרק ויכולה להביא למוגבלות. מחלת מפרקים שהולכת ומחמירה, המובילה לפגיעה קשה במפרקים מופיעה באופן אוניברסלי כמעט בכל החולים עם MPS1 קשה. לעיתים קרובות, מופיעה אצל החולים נוקשות מפרקים משמעותית ומגבילה תפקודית עד גיל שנתיים. התפתחות לא תקינה של עצמות הגלילים (phalangeal dysostosis) ועיבוי של הרקמה המצפה את פנים המפרקים ומפרישה נוזל סינוביאלי (synovial thickening) מובילה אצל החולים לעיוות מבני של כף היד המכונה ״יד טופר״. תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) ופגיעה במפרקים שבין הגלילים, מובילות לרוב ללקות תפקודית ביד. אצל החולים מפספסים לעיתים קרובות את האבחנה בתסמונת התעלה הקרפלית, שכן היא מופיעה לעיתים קרובות עם מעט סימנים ותסמינים מלבד ניוון ודלדול של השרירים בבסיס האגודל (thenar atrophy). עכירות קרנית מופיעה אצל כל החולים ב-MPS1 והחמרתה עם הזמן עלולה להוביל לפגיעה קשה בראייה. יכולה להופיע גם גלאוקומה פתוחת-זווית, שבה עולה הלחץ התוך עיני בעקבות הפרעה במערכת ניקוז הנוזל התוך-עיני (aqueous humor). נפוץ בקרב החולים ניוון רשתית (החלק בעין שממיר אור למידע עצבי), הגורם לירידה בראייה היקפית ועיוורון לילה. הגעה של החולים למצב של עיוורון יכולה להיגרם משילוב של ניוון רשתית, לחץ על עצב הראייה וניוון שלו ונזק לאזורי קליפת המוח שחשוב לראייה בעקבות מיימת ראש (הידרוצפלוס). פגיעה לבבית זוהתה אצל כל החולים ב-MPS1 קשה. ניתן לזהות את הפגיעה באקו-לב הרבה לפני הופעת הסימנים הקליניים. עיבוי והתקשות הדרגתיים של עלי המסתמים בלב, יכולים להוביל לאי ספיקה או להיצרות של המסתם המיטרלי (בין עלייה שמאל לחדר שמאל) ושל מסתם אבי העורקים (בין חדר שמאל לאבי העורקים). ליקויים אלו עשויים להשפיע המדדים החיוניים של החולה בשלבים המאוחרים של המחלה. אי-ספיקת המסתם המיטרלי היא המחלה המסתמית הנפוצה ביותר אצל חולי MPS1 קשה. ככל שנמשכת ההצטברות של גליקוזאמינוגליקנים בלב בעקבות מחלת האגירה הליזוזומלית של החולים, הם עלולים לסבול ממחלה של שריר הלב (קרדיומיופתיה), מוות פתאומי מהפרעות קצב, מחלת עורקים כליליים וקריסה קרדיווסקולרית. תת-קבוצה קטנה של חולים מתוך החולים ב-MPS1 קשה סובלים מפיברואלסטוזיס של פנים הלב – עיבוי של השכבה הפנימית של הלב, בעקבות הצטברות סיבי קולגן ואלסטין – שמופיע בגיל צעיר והוא קטלני. אובדן שמיעה שכיח בקרב חולי MPS1 קשה ויש מתאם בין התרחשותו לבין מידת חומרת הפגיעות הגופניות האחרות כתוצאה מהמחלה. הוא נובע ממספר גורמים: דלקות תכופות באוזן התיכונה; תפקוד לקוי של צינור השמע (המחבר בין האוזן התיכונה ללוע), שנגרם בעקבות הצטברות גליקוזאמינוגליקנים (GAGs) בלוע; בעיה בהתפתחות עצמות האוזן התיכונה; הצטלקות של עור התוף; ונזק לעצב השמיעה ושיווי המשקל. החולים ב-MPS1 קשה סובלים לעיתים קרובות מאירועים חוזרים של גודש באף והפרשת נזלתית מרובה, מבלי שניתן לזהות בבירור מחלה זיהומית הגורמת לנזלת. הצטברות של GAGs בלוע והגדלה של השקדים והאדנואידים, יכולה לתרום להתפתחות סיבוכים בדרכי הנשימה העליונות, שמופיעים יחד עם היצרות של קנה הנשימה, התעבות של מיתרי הקול, רקמה עודפת בדרכי הנשימה העליונות ולשון מוגדלת. הפגיעה בדרכי הנשימה גורמת לנשימה רועשת (בייחוד בלילה) ולקול עמוק ומחוספס, והיא גם גורם מרכזי לדום נשימה חסימתי בשינה – מצב בו ישנן הפסקות נשימה במהלך השינה בשל חסימת דרכי האוויר. דום נשימה חסימתי בשינה הוא סיבוך שכיח שלMPS1 . מלבד ההשפעות של המחלה ישירות על דרכי האוויר, פגיעה במערכת העצבים יכולה גם כן לתרום להתפתחות דום נשימה בשינה. בקעים מפשעתיים אצל החולים עשויים לחזור לאחר שתוקנו ויש לקחת בחשבון ציפייה זו לעתיד כשמבצעים ניתוח תיקון. בקעים טבוריים אצל החולים בדרך כלל אינם מטופלים, אלא אם כן הם גדולים במיוחד. על אף שאין לכך הסבר ידוע, רבים מהילדים עם MPS1 קשה סובלים מעת לעת מצואה רכה ושלשולים. לעיתים, אלו מופיעים לסירוגין עם תקופות של עצירות קשה. רק בחלק מהמקרים בעיות אלו נעלמות עם הגיל. חולשת שרירים וחוסר פעילות גופנית יכולים להחמיר את ביטויי המחלה במערכת העיכול וכך גם שימוש באנטיביוטיקה שנדרש להתמודדות עם סיבוכים אחרים של המחלה. מיימת ראש (הידרוצפלוס) בלחץ גבוה, כלומר הצטברות נוזל המוח והשדרה בראש שמובילה לעלייה בלחץ התוך גולגולתי, נפוצה בקרב החולים עם MPS1 קשה. הסיבה לכך, היא ספיגה לקויה של נוזל המוח והשדרה (שבעיקר נספג למערכת הוורידית במוח), הגורמת לעלייה בלחץ התוך-גולגולתי ולדחיקה של רקמת המוח תחת הלחץ. בחלק מהמקרים, העלייה בלחץ התוך גולגולתי עלולה לגרום לירידה קוגניטיבית מהירה. לעיתים קשה לזהות את התסמינים למיימת ראש אצל החולים ולעקוב אחר התקדמותה. עדיין לא לגמרי ברור לכמה מההידרדרות הנוירולוגית אצל הילדים החולים אחראית מיימת הראש. למרות שבתחילת החיים ההתפתחות הפסיכו-מוטורית יכולה להיות תקינה, עיכוב התפתחותי בדרך כלל ניכר עד גיל 18 חודשים. מרגע שהעיכוב ההתפתחותי מופיע, ירידה מדידה ביכולת השכלית מתרחשת מדי חודש (חוקרים השתמשו במבחן ביילי להתפתחות תינוקות לביצוע המדידות). בשלב הבא, רוב הילדים חדלים מלהתקדם במסלול ההתפתחות ונשארים באותו מצב למשך מספר שנים, כשלאחר מכן חלה ירידה איטית ביכולות השכליות. בעת המוות (שמתרחש לעיתים קרובות בין גיל 8 ל-10), רוב הילדים סובלים ממוגבלות שכלית קשה. ילדים עם MPS1 קשה מפתחים כישורי שפה מוגבלים בלבד, וזה נגרם ככל הנראה משילוב של שלושה גורמים – עיכוב התפתחותי, אובדן שמיעה ולשון מוגדלת. ילדים עם MPS1 קשה, בניגוד לחולים ב-MPS2 ו-MPS3 מתאפיינים בהתנהגות שלווה ולא תוקפנית, אפילו בשלבים סופיים של המחלה. המאפיינים הקליניים של MPS1 קלה תוארו גם כן בהרחבה בספרות המדעית. כאשר אצל חולה MPS1 ההתפתחות תקינה עד גיל 24 חודשים והפגיעה הגופנית מהמחלה מתונה – למשל הגדלה קלה של הכבד, עכירות קלה של הקרנית, טווח תנועה תקין יחסית של המפרקים והפרעה קלה להתפתחות העצמות שניכרת בצילום – יש לסווגו כחולה ב-MPS1 קלה. מועד הופעת המחלה בילדים משתנה, אך הוא בדרך כלל בין גיל שלוש ל-10 שנים. עם זאת, ייתכן שלאחר הופעת המחלה ביצוע האבחנה יארך זמן. המראה הפיזי של הלוקים במחלה קלה משתנה מאדם לאדם, אך ככלל תווי הפנים הגסים פחות ניכרים מאשר אצל חולים עם MPS1 קשה. המאפיינים הפיזיים יכולים לכלול צוואר קצר, פה רחב ולסת מרובעת. לחולים רמות משתנות של עיכוב גדילה, שיכול להפוך לניכר רק בשלב מאוחר של הילדות. גם מידת ההגדלה של הכבד והטחול אצל החולים ב-MPS1 קלה משתנה בין אחד לשני. הפגיעה בעצמות ובמפרקים היא המקור המשמעותי ביותר לנכות ואי נוחות עבור אנשים עם MPS1 קלה, אשר עשויים לסבול מפגיעה חמורה בעצמות, אך ללא מוגבלות שכלית. הרישום הבין-לאומי למחלת MPS1 העלה כי יותר מ-85% מהחולים הקלים סובלים מהפרעה להתפתחות העצמות (dysostosis), הפוגעת בעיקר בחוליות ובעצם הירך. גבנון (Kyphosis), עקמת (scoliosis) וכאב גב חמור הם נפוצים. החולים עלולים לסבול מהחלקה קדימה של חוליות עמוד השדרה, מצב שנקרא ספונדילוליסטזיס ועלול להוביל ללחץ על חוט השדרה. מחלת מפרקים מתקדמת המשפיעה על כל המפרקים ובסופו של דבר מובילה לאובדן או הגבלה חמורה בטווח התנועה היא אוניברסלית (מזוהה אצל כמעט כל החולים). ל-138 חולים עם MPS1 קלה שנרשמו ברישום הבין-לאומי למחלה הייתה תסמונת התעלה הקרפלית בגיל חציוני של תשע שנים ו-11 חודשים. לעיתים קרובות מזוהה אצל החולים ירידה בתפקוד של כף היד בשל עיוות מבני שלה המכונה ״יד טופר״, תסמונת התעלה הקרפלית ונוקשות של המפרקים בין עצמות הגלילים באצבעות. על אף שתסמונת התעלה הקרפלית שכיחה, לרוב החולים אין את התסמינים המוקדמים שמאפיינים את התסמונת. עכירות קרנית, המופיעה אצל כ-82% מהילדים עם MPS1 קלה, אובחנה אצלם בגיל חציוני של 9.1 שנים. עכירות קרנית יכולה להוביל לפגיעה משמעותית בראייה. החולים עלולים לסבול גם מגלאוקומה, ניוון רשתית וניוון של עצב הראייה. על פי ההערכות, פגיעה לבבית משמעותית מתרחשת אצל כ-88% מהילדים עם מחלת MPS1 קלה והיא מופיעה בגיל חציוני של 11.7 שנים. אצל כמעט כל החולים יהיו סימנים לעיבוי המסתמים בלב בשלב כלשהו של המחלה. הפגיעה הלבבית יכולה להיות מחלה מתקדמת של המסתמים המיטרלי (בין עלייה שמאל לחדר שמאל) והאורטלי (בין חדר שמאל לאבי העורקים) עם אי-ספיקה או היצרות שלהם. עקב כך, יש לעיתים צורך בהחלפת מסתם. פגיעה במסתם אבי העורקים נפוצה יותר אצל ילדים עם MPS1 קלה מאשר אצל אלו עם מחלה קשה. אצל חלק מחולי MPS1 כל מסתמי הלב פגועים. במדגם של 78 חולי MPS1 קלה (Thomas et al 2010), 40% סבלו מפגיעה במסתם יחיד ו-60% מפגיעה בשני מסתמים או יותר. מחלת לב כלילית (מחלה של כלי הדם המספקים את שריר הלב) עשויה גם היא להופיע אצל חולי MPS1 קלה. אובדן שמיעה בדרגת חומרה בינונית עד קשה מתפתח אצל רבים מהחולים ב-MPS1 קלה, בייחוד אצל ילדים עם פגיעה גופנית קשה מהמחלה. ליקוי שמיעה, לרוב בטווח התדרים הגבוהים, נגרם ככל הנראה משילוב של פגיעה בצינור השמע, פגיעה בהתפתחות עצמות האוזן התיכונה ופגיעה בעצב השמיעה ושיווי המשקל. נזלת מופיעה אצל החולים לעיתים קרובות וגם דום נשימה בשינה מאפיין אותם. הוא נגרם ככל הנראה משילוב של מחלה חסימתית בדרכי הנשימה ונזק שהמחלה גורמת למערכת העצבים המרכזית. כ-65% מחולי MPS1 קלה שנרשמו ברישום הבין-לאומי למחלה סבלו מבקע. לרבים מהם היו בקעים מפשעתיים במהלך הינקות, שלעיתים קרובות דרשו ניתוחי תיקון חוזרים. החולים עלולים לסבול ממחלת ריאות שהולכת ומחמירה. מחלה זו יכולה להתבטא בשינוי בערכים הנמדדים בבדיקת תפקודי ריאות ובאופן ספציפי לערכים חריגים של נפח נשיפה מקסימלית (forced vital capacity). סיבוכים נשימתיים ופגיעה לבבית הם בין הגורמים המובילים למוות של החולים בטרם עת. הסיכון למיימת ראש, שנגרמת בשל בעיה בספיגה של נוזל המוח והשדרה בראש (communicating hydrocephalus) וסיבוכיה נמוך יותר ב-MPS1 קלה מאשר בקשה. עם זאת, כאשר מיימת ראש מופיעה עשוי להיות קשה לזהותה. ביטוי נוירולוגי אחר שמופיע אצל החולים ב-MPS1 קלה הוא התפתחות של ציסטות ארכנואידיות (שקי נוזל המתפתחים בקרום הארכנואיד). נראה כי זיהוי סימנים בבדיקות MRI מוח לא תורם באופן משמעותי למעקב אחר המצב הנוירולוגי של החולים. לחץ על חוט השדרה בעקבות היצרות תעלת השדרה (compression of the spinal cord) יכול להוביל לפגיעה בחוט השדרה הצווארי (cervical myelopathy). היצרות תעלת השדרה נגרמת בשל התעבות של קרום הדורה (hypertrophic pachymeningitis cericalis) והיא נפוצה אצל החולים עם MPS1 קלה. יש סיכון לפספס תחילה את האבחנה של פגיעה בחוט השדרה הצווארי, שמתבטאת בשלב הראשון כירידה בפעילות או אי יכולת לסבול אימון גופני. ייתכן אף שפגיעה זו לא תזוהה לפני שיווצר נזק בלתי הפיך. למרות שהם יכולים להתפתח באופן תקין בילדות המוקדמת, ילדים ומבוגרים עם MPS1 קלה עלולים להתמודד עם לקויות למידה ניכרות. במקרה של MPS1 קלה לא נמצא מתאם בין רמת הפגיעה הגופנית (למשל בעצמות) לבין מידת הלקות השכלית. במקרים שבהם יש ירידה ביכולות השכליות, הירידה היא תהליך ממושך יותר מאשר במחלה הקשה, שמתאפיינת במהלך קצר יותר.