פרטי המחלה STXBP1

אנצפלופתיה (פגיעה מוחית) מסוג STXBP1 עם אפילפסיה, מתאפיינת בפגיעה מוחית ואפילפסיה המתרחשות כבר בראשית חייי הילד. פגיעה זו כוללת עיכוב התפתחותי ותפקוד קוגניטיבי לקוי או מוגבלות שכלית. פגיעות אלו קשורות להתרחשותם של פרכוסים עקשניים (עמידים לתרופות) ופעילות אפילפטיפורמית מתמשכת, שהיא פעילות חשמלית מוחית העלולה לגרום פרכוסים. האבחון של אנצפלופתיה מסוג STXBP1 עם אפילפסיה מבוסס על סימנים מעידים לצד בדיקה גנטית מולקולרית, שבה מחפשים וריאנט מחולל מחלה לגן STXBP1 בגנום של הנבדק. וריאנט זה יופיע לרוב בתצורה הטרוזיגוטית, כלומר שלחולים יהיה רק עותק מחולל מחלה אחד של הגן. הסיבה למחלה יכולה להיות וריאנט מחולל מחלה של הגן (83%) מחיקה של גן STXBP1 וגנים הסמוכים לו (12%) או מחיקה בתוך הגן (5%). לכן מרבית הילדים מאובחנים באמצעות בדיקה הכוללת פאנל רב-גני לבדיקת גן STXBP1 וגנים נוספים החשובים לאבחנה המבדלת, לצד בדיקת צ'יפ גנטי (CMA) המאפשרת לאתר מחיקת גנים רציפה של STXBP1 וגנים הסמוכים לו. חשוב לבחון את האפשרות של STXBP1 במיוחד בילדים המציגים שילוב של מאפיינים אפילפטיים, התקפים אפילפטיים מסוגים שונים, תסמונות אפילפסיה שונות ו/או סימנים נוספים שיפורטו כעת. את המחלה מאפיינת התפתחות אפילפסיה בגיל צעיר, שכן חציון מועד הופעת האפילפסיה בקרב חולי STXBP1 עומד על שישה שבועות (והטווח הכולל בין יום אחד ל-13 שנים). מאפיינים אפילפטיים נוספים יזוהו באמצעות תוצאות בדיקת EEG המעידות על פעילות אפילפטית מוקדית (בחלק מהמוח), פעילות חשמלית מסוג burst suppression המתאפיינת בגלים חדים ולאחריהן הפוגות הכוללות כמה שניות של גלים חלשים, או דפוסי פעילות חשמלית אחרים כמו היפסאריתמיה וגלי מוח המכונים spike-and-slow. מספר סוגי פרכוסים עשויים להופיע בחולי STXBP1, ביניהם: עוויתות ינקותיות; התקפים כלליים מסוג טוני-קלוני, טוני בלבד או קלוני בלבד; התקפים מיוקלוניים; התקפים א-טוניים; התקפי ניתוק וכן התקפים מוקדיים. לצד סימנים אלו, חשוב לבדוק את האפשרות של STXBP1 בילדים עם תסמונות אפילפטיות אחרות: תסמונת אוטהרה, תסמונת וסט, אנצפלופתיה אפילפטית מיוקלונית המתפתחת בשלב מוקדם של החיים, תסמונת לנוקס-גסטו, תסמונת דרווה שלא נגרמה על ידי מוטציה בגן SCN1A ופנוטיפ (ביטוי אופייני) של תסמונת רט שלא נגרם בידי מוטציה בגן MECP2 או בגן CDKL5. סימנים נוספים שעשויים להופיע לצד האפילפסיה ולעורר צורך לבחון את האפשרות של STXBP1 הינם: מוגבלות שכלית בינונית עד עמוקה; הפרעות התנהגות כולל הספקטרום האוטיסטי; טונוס שרירים לא תקין - ספסטיות, מצב של טונוס שרירים גבוה או היפוטוניה, שהינה מצב של טונוס שרירים נמוך; והפרעות תנועה כולל אטקסיה (חוסר-קואורדינציה), הפרעות הכוללות תנועות לא רצוניות כמו דיסטוניה ודיסקינזיה, רעד וכוריאוטוזיס. כמו כן דווחו קשיי האכלה של ילדים הסובלים מהמחלה. הורים בארץ מדווחים כי מרבית הילדים אינם הולכים או מסוגלים לשבת בכוחות עצמם. מרביתם אינם מדברים ומתקשרים באמצעות סימנים ותקשורת חלופית.

יש לבצע תחילה הערכה נוירולוגית, ייעוץ אפילפסיה וייעוץ גנטי, שלאחריהם ניתן לטפל בביטויי המחלה. על מנת להתמודד עם עיכוב התפתחותי, תפקוד קוגניטיבי לקוי או מוגבלות שכלית, ניתן להיעזר בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור (קלינאות תקשורת). הורים בישראל מדווחים גם כי הם נעזרים בקלינאות תקשורת העושה שימוש בלוחות תקשורת ומערכות מיקוד מבט, תרפיה במוסיקה, רכיבה טיפולית, הידרותרפיה ועוד. מבוצע טיפול סימפטומטי בהתקפי האפילפסיה באמצעות תרופות אנטי-אפילפטיות (ASMs). הנפוצות ביותר הן פנוברביטל, חומצה ולפרואית וויגאבטרין, אך נעשה שימוש גם בקלובאזאם, זוניסמיד, למוטריג'ין ואוקסקרבמזפין. יותר מ-20% מהחולים מקבלים שתי תרופות אנטי-אפילפטיות במקביל וכ-25% מהחולים לא הגיבו לטיפול בתרופות אנטי-אפילפטיות.

אנצפלופתיה מסוג STXBP1 מורשת באופן אוטוזומלי דומיננטי. עם זאת, מרבית המקרים הידועים הם אירוע בודד במשפחה ומקורם במוטציה דה נובו (מוטציה חדשה שנוצרה אצל החולה). ידועים מקרים נדירים בהם ירשו ילדים חולים וריאנט מחולל מחלה של STXBP1 מהורה אסימפטומטי, שיש לו פסיפס גנטי (מוזאיקה) הכולל וריאנט זה. הורים לילד החולה במחלה שנראית כאירוע בודד במשפחה, מבצעים בדיקה גנטית מולקולרית. אם בתאי הדם הלבנים של ההורים לא נמצא הווריאנט מחולל המחלה בבדיקה, מקור המוטציה של החולה הוא ככל הנראה דה נובו. אפשרות נוספת היא כאמור מוזאיקה בתאי המין של ההורים או כזו שקיימת גם בתאים סומטיים (תאי הגוף שאינם תאי המין) וגם בתאי המין של ההורים. יש לבחון אפשרות זו במיוחד במשפחות עם הורים בריאים ויותר מילד אחד חולה.