נתונים נוספים
אבחנה
זוהו עד כה יותר מ-80 סוגים גנטיים שונים של מחלת HSP. תחילה כינו את סוגי המחלה לפי המיקומים ברצף הדנ״א של הפגמים הגנטיים, כאשר כל מיקום נקרא (spastic paraplegia) SPG ומוספר בהתאם לסדר גילוי המיקומים. עם התקדמות חקר המחלה, עוברים להתייחס לסוגי המחלה לפי שמות הגנים הגורמים להם. כמו כן, ניתן לסווג את סוגי המחלה לקבוצות לפי צורות התורשה: אוטוזומלית דומיננטית - מקרים שבהם מספיק פגם באחד משני העותקים של גן מסוים כדי לגרום מחלה; אוטוזומלית רצסיבית – מקרים שבהם פגם בשני עותקים של גן מסוים גורם למחלה; תורשה בתאחיזה לכרומוזום X – מקרים שבהם הווריאנט מחולל המחלה הוא בגן שמצוי על כרומזום המין ;X ותורשה מיטוכונדריאלית - מקרים שבהם הווריאנט מחולל המחלה הוא בקוד הגנטי של אברוני ייצור האנרגיה בתא (המיטוכונדריה).
HSP אוטוזומלית דומיננטית היא הנפוצה ביותר וגורמת ל-75%-80% מהמקרים. מתוך חולים אלו, הסוג SPG4 שהוא מחלה הנגרמת מווריאנט מחולל מחלה בגן SPAST, הוא הנפוץ ביותר ואחראי לכ-40% מהמקרים. בסוג זה, המחלה לא מורכבת בדרך כלל ומתפרצת בגיל משתנה מהינקות ועד לעשור השביעי לחיים. מאפייני SPG4 כוללים הידרדרות קוגניטיבית ודמנציה, לצד אמיוטרופיה בשרירים הדיסטליים (שרחוקים ממרכז הגוף) שמופיעה רק בחלק מהמקרים וברמות חומרה משתנות. אמיוטרופיה היא איבוד של נפח שרירים שהולך ומחמיר וקשור לחולשה של אותם שרירים. למרות האמור, בחלק מהמקרים ישנו ביטוי מורכב של מחלת HSP שכולל אטקסיה (חוסר שיווי משקל).
הסוג SPG3A שנגרם על ידי וריאנט מחולל מחלה בגן ATL1 הוא השני בשכיחותו בקבוצת המחלות האוטוזומליות דומיננטיות והוא אחראי ל-10%-15% ממקרים אלו. כאשר מדובר במחלת HSP שמתפרצת בגיל צעיר ועוברת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית, אז פגם בגן ATL1 הוא הגורם השכיח ביותר ואחראי ליותר מ-75% מהמקרים. גם בסוג זה המחלה לרוב לא מורכבת. המחלה מתפרצת מהינקות עד הילדות ורק לעתים נדירות בבגרות. למחלה מהלך סטטי וההתקדמות עם הזמן יכולה להיות מינימלית, כך שהיא יכולה להידמות לשיתוק מוחין ספסטי של הרגליים. עם זאת, דווחו מקרים שבהם נגרמה מווריאנט בגן ATL1 מחלה מורכבת עם נוירופתיה פריפרית, שהיא פגיעה במערכת העצבים ההיקפית, או כשל של מערכת העצבים האוטונומית (האחראית לוויסות פעילויות לא מודעות בגוף).
הסוג SPG30 הנגרם בשל וריאנט מחולל מחלה בגן KIF1A והסוג SPG31 הנגרם מווריאנט מחולל מחלה בגן REEP1, שכיחים יחסית ואחראים כל אחד לכ-5% מהמקרים של מחלה אוטוזומלית דומיננטית. הסוג SPG30 מתאפיין בהתפרצות מגיל צעיר ועד לגיל בגרות ולחלק מהחולים יש מוגבלות שכלית קלה. במקרים נדירים ישנו ניוון (אטרופיה) של עצב הראייה ואפילפסיה. הסוג SPG31 מתאפיין במחלה לא מורכבת שמתפרצת בין העשור השני לשביעי לחיים ויכולה לעתים להתבטא בצורה קלה של אמיוטרופיה (איבוד מתקדם של נפח שריר). סוגים נוספים של מחלה דומיננטית, שבהם המחלה מתפרצת בעיקר בגיל מבוגר, הם נדירים יחסית וכל אחד מהם אחראי בדרך כלל ל-1% או פחות מהמקרים.
HSP אוטוזומלית רצסיבית גורמת ל-25%-30% מהמקרים של HSP. רשימת הווריאנטים בגנים שונים שגורמים לה גדלה כל הזמן וחלק מהם מופיעים רק במשפחה אחת או חולה אחד. תדירות המחלה האוטוזומלית רצסיבית מוגברת באוכלוסיות שבהן שכיחים נישואי קרובים. אחד הסוגים הנפוצים של HSP אוטוזומלית רצסיבית הוא SPG5A שנגרם מווריאנט מחולל מחלה בגן CYP7B1 ואחראי ל-7.3% מכלל המקרים האלו ול-3% מהפעמים שמחלת HSP לא מורכבת מופיעה כמקרה מבודד (ולא כצבר של מקרים, למשל כמה חולים במשפחה). מחלה מסוג זה עשויה להופיע בחולים שונים בצורה מורכבת או לא מורכבת ולהתפרץ בין גיל צעיר לבגרות. היא מתאפיינת באטקסיה (חוסר שיווי משקל), פולינוירופתיה (מחלה מפושטת של מערכת העצבים ההיקפית), סימנים אקסטרא-פירמידליים (פגיעה במערכת המשתתפת בדיוק, מהירות ובקרת תנועה וכן בקואורדינציה) שכוללים תנועות לא רצוניות כמו רעד וכן עדות לפגיעה בחומר הלבן (leukodystrophy) בבדיקת MRI של מערכת העצבים המרכזית.
SPG7 שנגרמת מווריאנט מחולל מחלה בגן SPG7 אחראית לכ-5% מהמקרים של HSP אוטוזומלית רצסיבית. גם מחלה מסוג זה עשויה להופיע בחולים שונים בצורה מורכבת או לא מורכבת ולהתפרץ בין גיל צעיר לבגרות. המחלה מתאפיינת בדיסארטריה (חוסר דיוק בהגייה שפוגע במובנות הדיבור), אטקסיה וניוון (אטרופיה) של עצב הראייה. כמו כן, מאפיינת אותה Supranuclear Palsy, מחלת ניוון מוחי שדומה בביטוי הקליני שלה לפרקינסון (איטיות תנועה, נוקשות שרירים, רעד במנוחה ועוד), אך נבדלת ממנה בכך שהתהליך מהיר יותר והפגיעה המוחית נרחבת כבר בשלבים המוקדמים של המחלה. לחולי HSP מסוג זה יש ליקויים במיטוכונדריה שניתן לזהות בביופסיה של שריר שלד.
SPG11 שנגרמת מווריאנט מחולל מחלה בגן SPG11 אחראית ל-3%-5% מהמקרים של HSP אוטוזומלית רצסיבית. המחלה מתפרצת בילדות או אצל מבוגרים צעירים והיא מורכבת. מחלה מסוג SPG11 אחראית ל-75% מכל המקרים של HSP שבהם בדיקת דימות מוצאת סימנים להידקקות או היעדר כפיס המוח וישנו עיכוב התפתחותי. חולים ב-SPG11 מתאפיינים גם בניוון (אטרופיה) של העצב האופטי, אטקסיה, סימנים פסאודו-בולברים (בעיקר פרצי בכי וצחוק בלתי נשלטים וגם קשיים בהגייה ובבליעה), פולינוירופתיה ותסמיני פרקינסון שמשתפרים בתגובה למתן התרופה ״לבודופה״.
SPG49 שנגרמת מווריאנט מחולל מחלה בגן TECPR2 היא מחלת HSP מורכבת שעוברת בתורשה אוטוזומלית רצסיבית ושכיחה אצל יהודים ממוצא בוכרה. זוהי מחלה נוירו-דגנרטיבית קשה המופיעה בילדות המוקדמת ומלווה בסימנים דיסמורפיים (שינויים מבניים) בפנים, היפוטוניה (מתח שרירים נמוך), עיכוב התפתחותי קשה, היקף ראש קטן (מיקרוצפליה) ולעיתים פרכוסים. כשהמחלה מתקדמת מופיעים ספסטיות, נוקשות שרירים, חוסר רפלקסים, בעיות בהליכה או יציבה, דלקות חוזרות במערכת הנשימה ובעיות אכילה או בליעה. החולים מתאפיינים גם בפגיעה בתפקוד מערכת העצבים האוטונומית (אחראית לפעילויות לא רצוניות של הגוף), שעלולה לגרום להפסקות נשימה מסכנות חיים. בבדיקת MRI מוח ניתן לזהות אצלם שינויים מבניים. לאור חומרת המחלה ושכיחותה, משרד הבריאות בישראל ממליץ לבצע לפני ההיריון בדיקת נשאות לגילוי זוגות בסיכון, כאשר מוצאם של שני בני הזוג הוא בוכרה.
HSP בתאחיזה לכרומוזום X וכן HSP שנגרם מפגם בדנ״א המיטוכונדריאלי, הן הצורות הגנטיות הנדירות ביותר של המחלה האחראיות לפחות מ-1%-2% מהחולים. בתורשה בתאחיזה ל-X ישנו פגם גנטי בגן המצוי בכרומוזום X. לנקבות יש שני עותקים של כרומזום X ולזכרים ישנו עותק אחד של כרומזום X ועותק אחד של כרומזום המין האחר - Y. אם לזכר יש פגם גנטי בכרומוזום X היחיד שלו הוא יהיה חולה. נקבות עם פגם באחד משני עותקי כרומזום X יכולות להיות בריאות או חולות בהתאם למאפיינים הספציפיים של המחלה. מחלה מיטוכונדריאלית היא מחלה שבה הפגם הגנטי הוא בדנ״א המעגלי המצוי באברונים המייצרים אנרגיה בתאים ונקראים מיטוכונדריה. מידע גנטי זה עובר בתורשה מדור לדור רק מהאם לצאצאיה. ישנם סוגים של HSP שיכולים להיות מורשים גם בתצורה אוטוזומליות דומיננטית וגם אוטוזומליות רצסיבית, כמו ALDH18A, SPG7 (בעיקר תורשה רצסיבית ולעתים נדירות דומיננטית), ATL1 (בעיקר תורשה דומיננטית ולעתים נדירות מאוד רצסיבית) ויתכן שגם SPG11.
האבחנה של HSP מתבצעת באמצעות היסטוריה רפואית, בדיקה פיזיקלית, בדיקות מעבדה, היסטוריה משפחתית ובדיקות גנטיות מולקולריות לזיהוי וריאנטים מחוללי מחלה בגנים שקשורים למחלה. בדיקת MRI של מערכת העצבים המרכזית יכולה לסייע בזיהוי סימנים של פגיעה נוירולוגית. מומלץ לאסוף את ההיסטוריה המשפחתית של שלושה דורות ולנסות לזהות קרובי משפחה חולים. זיהוי של מאפיינים רלוונטיים אצל קרובי משפחה יכול להתבצע בבדיקה רפואית של קרובי המשפחה או עיון בתיק הרפואי שלהם, שיכול לכלול בדיקות דימות, בדיקות ביופסיה, תוצאות בדיקות נוירולוגיות ותוצאות בדיקות גנטיות מולקולריות.
אבחנה סופית של HSP מסוג מסוים מושגת באמצעות בדיקה גנטית מולקולרית. גישות שונות לביצוע בדיקה זו כוללות בדיקות ממוקדות (בדיקה הממוקדת בגן יחיד או פאנל רב-גני) ואפיון גנומי מקיף. בדיקה ממוקדת דורשת מהקלינאי לשער תחילה מהם הגנים שבסבירות גבוהה מעורבים במחלה ואין זה נדרש באפיון גנומי מקיף. אפיון גנומי מקיף נעשה על ידי ריצוף אקסום (WES) או ריצוף גנום (WGS). ריצוף אקסום הוא השיטה בשימוש נרחב יותר מבין השתיים, במסגרתה מרצפים את כל חלקי הקוד הגנטי המקודדים לחלבונים. אם ריצוף אקסום לא מזהה את הסיבה הגנטית למחלה ניתן להשתמש בבדיקת צ׳יפ אקסום. בדיקת צ׳יפ אקסום (exome array) היא בדיקה שנועדה לאתר מצבים שבהם יש אצל הנבדק שינויים במספר העותקים – חוסר או עודף – של מקטעים גנטיים הידועים כקשורים למחלה. באמצעות מספר רב של גלאים הבדיקה מאפשרת לסרוק במקביל מספר רב של גנים המעורבים במחלה ולזהות את הסיבה למחלה גם כאשר הביטויים הקליניים ותוצאות הבדיקות האחרות של החולה אינם ספציפיים.
בדיקה ממוקדת יכולה להיעשות כסדרה של בדיקות הממוקדות בגן יחיד, כאשר הממצאים הקליניים ו/או ההיסטוריה המשפחתית מצביעים על גן מסוים או קבוצה קטנה של גנים. בבדיקה ממוקדת בגן יחיד ניתן לבצע ריצוף שלו, על מנת לזהות כמה סוגים של פגמים גנטיים: מקרים שבהם החלפת בסיס אחד בדנ"א הובילה להחלפת חומצת אמינו ברצף של החלבון (missense), מקרים שבהם החלפת בסיס אחד בדנ"א הובילה ליצירת קודון עצירה באמצע הגן - מה שגורם להפסקת תרגום החלבון בטרם הושלם (nonsense), שינויים בגן הפוגעים בעיבוד של מולקולת הרנ"א המשועתקת מהגן (splice site variants) וכן מחיקות ותוספות קטנות ברצף הגן. יש לשים לב כי כתלות בשיטת הריצוף, ייתכן שלא יזוהו מחיקות של מקטע מקודד שלם מתוך הגן (אקסון יחיד), של כמה מקטעים מקודדים (כמה אקסונים) או מחיקות או הכפלות של הגן כולו. אם הריצוף לא מזהה את הפגם הגנטי, ניתן לבצע אנליזת מחיקות והכפלות על מנת לזהות מחיקות גדולות של אקסון שלם מתוך הגן או מחיקה או הכפלה של הגן כולו.
אפשרות נוספת היא פאנל רב-גני, שהוא פאנל בדיקה הכולל מספר גנים המצויים באבחנה המבדלת בהתאם לתמונה הקלינית של המחלה. יש לבדיקה זו שני יתרונות בולטים. ראשית, יש סבירות גבוהה שהיא אכן תזהה את הגורם הגנטי למחלה מבין המחלות המתאימות לסימנים. שנית, בניגוד לאפיון גנומי מקיף שמאתר אלפי שינויים הקיימים בדנ"א של כל אדם, בפאנל של מספר גנים נבחרים יש פחות ממצאים שמשמעותם לא מובנת או לא מסבירה את המחלה. השיטות שבהן נעשה שימוש בפאנל רב-גני כוללות ריצוף, אנליזת מחיקות או הכפלות של הגנים הנבדקים ו/או בדיקות נוספות שאינן כוללות ריצוף.
טיפול בשוטף
אין עדיין טיפול שמונע או מחזיר לאחור את הניוון של תאי עצב ב-HSP, אך ניתן להקל על התסמינים, לשפר שיווי משקל, כוח ומהירות תנועה. על נוירולוג או רופא מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום לבצע הערכה קלינית של החולים מדי שנה או בתדירות שונה בהתאם לצורך. מטרת ההערכה לעקוב אחר התקדמות המחלה ולהתאים אסטרטגיות טיפול שמטרתן לשמור על יכולת הליכה מיטבית והפחתת תסמיני מחלה אחרים.
המלצות הטיפול הקיימות ב-HSP כוללות משטר יומי של טיפולי פיזיותרפיה, שמטרתו לשפר כושר לבבי, שימור וחיזוק הכוח בשרירים, ההליכה והפחתת ספסטיות. כמו כן, מומלץ על ריפוי בעיסוק, שכולל מכשירי עזר להליכה וסד שיקומי לקרסול ולרגל (AFO) בהתאם לצורך. הטיפול כולל תרופות להפחתת הספסטיות כמו בקלופן (במתן דרך הפה או ישירות לתעלת השדרה), טיזנידין, דנטרולן וזריקות של רעלן הבוטולינום (כמו בוטוקס ואחרות). ניתן לטפל בדחיפות במתן שתן בחולי HSP באמצעות התרופות אוקסיבוטינין, סוליפנצין, מירבגרון ובאמצעות זריקות בוטוקס לשלפוחית השתן.
סיכון גנטי לבני משפחה
הסיכון לבני משפחתו של חולה HSP תלוי בצורת התורשה של המחלה. במחלה אוטוזומלית דומיננטית, מספיק פגם באחד משני העותקים של גן מסוים כדי לגרום מחלה. למרבית החולים עם HSP אוטוזומלית דומיננטית יש הורה חולה שהוריש להם את הווריאנט מחולל המחלה. עם זאת, לעיתים החולה הוא מקרה ראשון במשפחה בעקבות וריאנט מחולל מחלה חדש (דה-נובו) שהוא לא ירש מהוריו. כאשר חולה הוא מקרה ראשון במשפחה מומלץ לבצע בדיקה גנטית מולקולרית של ההורים, על מנת לוודא שאכן אינם נושאים את הווריאנט.
אם בדיקת ההורים לא מאתרת את הווריאנט, הופעת וריאנט חדש במשפחה היא לא ההסבר היחיד. ייתכן שהחולה ירש את הווריאנט מהורה שיש לו מוזאיקה בתאי הנבט. במצב של מוזאיקה (פסיפס גנטי) קיימות בגופו של אדם שתי אוכלוסיות תאים או יותר הנבדלות במטען הגנטי שלהן. הפסיפס הגנטי אצל ההורה נוצר מכך שלאחר ההפריה ובעת ההתפתחות העוברית של אותו הורה התרחש שינוי גנטי, שגרם להופעת הוריאנט מחולל המחלה רק בחלק מתאי גופו של ההורה. במצב בו המוזאיקה היא בתאי הנבט של ההורה - התאים מהם מתפתחים תאי הזרע בזכר והביציות בנקבה - עלול להיוולד לו ילד חולה שנוצר מהפריה של תא מין שנושא את הוריאנט מחולל המחלה. יש לשים לב שבדיקת דנ"א של תאי הדם הלבנים בהורה לא בהכרח תזהה מקרים של מוזאיקה שכן התאים הנדגמים לא בהכרח יהיו חלק מאוכלוסיית התאים הפגועים. דווח על מוזאיקה בתאי הנבט במחלה מסוג SPG4 הקשורה לגן SPAST. השכיחות של מוזאיקה זו היא ככל הנראה קטנה מאוד, אך אין מידע חד משמעי.
הסיכון לאחים של חולה תלוי במצב הגנטי של ההורים. אם לאחד ההורים יש עותק אחד של וריאנט הגורם ל-HSP אוטוזומלית דומיננטית, הסיכון של כל צאצא לחלות הוא 50%. יש שונות רבה בגיל התפרצות המחלה ובמידת המוגבלות שהיא גורמת, בין חולים עם וריאנטים שונים, חולים עם אותו וריאנט ואפילו בין חולים באותה משפחה. כאשר לא מוצאים את הווריאנט מחולל המחלה בתאי הדם הלבנים של ההורים, הסיכון לאחים של חולה גבוה מבאוכלוסייה הכללית בשל האפשרות של מוזאיקה בתאי הנבט של ההורים, אך עדיין נמוך מ-1%.
במחלה אוטוזומלית רצסיבית, רק פגם בשני עותקים של גן מסוים גורם למחלה. מניחים שההורים של חולה ב-HSP מסוג זה שניהם נשאים הטרוזיגוטים, כלומר נושאים עותק אחד פגום של הגן גורם המחלה ועותק שני תקין. נשאים הטרוזיגוטים ל-HSP אוטוזומלית רצסיבית הם אסימפטומטיים בדרך כלל. יוצא הדופן הידוע היחיד הוא במחלה מסוג SPG7 שעוברת בדרך כלל בתורשה אוטוזומלית רצסיבית, אך יכולה להיות גם דומיננטית ולגרום למחלה כאשר יש לאדם עותק אחד בלבד של וריאנט מחולל מחלה. לילדים של הורים נשאים הטרוזיגוטים יש סיכון של 25% לרשת שני עותקים של הווריאנט מחולל המחלה ולהיות חולים, 50% סיכון להיות נשאים הטרוזיגוטים ו-25% סיכוי לקבל בתורשה שני עותקים תקינים. כאשר בזוג הורים אחד ההורים חולה ב-HSP אוטוזומלית רצסיבית ולהורה השני יש שני עותקים תקינים של הגן, כל אחד מהצאצאים יהיה נשא הטרוזיגוט. אם הורה לחולה הוא נשא הטרוזיגוט, אז כל אחד מהאחים של ההורה בסיכון של 50% להיות גם נשא הטרוזיגוט.
במחלה העוברת בתורשה בתאחיזה לכרומוזום X, הווריאנט מחולל המחלה הוא בגן שמצוי על כרומוזום המין X. כל זכר יורש עותק אחד של כרומוזום X מאימו וכרומוזום Y מאביו וכל נקבה יורשת עותק אחד של כרומוזום X מהאם ועותק שני של כרומזום X מהאב. אם לזכר יש פגם גנטי בכרומוזום X היחיד שקיבל מאימו הוא יחלה. מניחים שאביו של חולה זכר אינו חולה בעצמו, אין לו וריאנט מחולל מחלה בכרומוזום X ואין המלצה לבדוק אותו.
נקבות עם פגם באחד משני עותקי כרומוזום X יכולות להיות בריאות או חולות ואם הן חולות, ישנה קשת של רמות חומרה אפשריות. מקרים של נשאיות הטרוזיגוטיות עם ביטויים קליניים מתועדים בייחוד במחלה מסוג SPG2, אז נשאיות מראות שיתוק קל של הגפיים התחתונות ומחלה שמתפרצת בשלב מאוחר בחיים. בניגוד לאב של חולה זכר, אב של חולה נקבה עלול לשאת את הוריאנט. אם אב נושא את הווריאנט הוא יוריש אותו לכל בנותיו וכלל לא לבניו.
אם במשפחה יש יותר מחולה זכר אחד עם HSP בתאחיזה לכרומוזום X, כלומר שהמחלה עוברת בתורשה במשפחה, אז מניחים שכל אם לחולה היא נשאית הטרוזיגוטית של ווריאנט מחולל המחלה (נשאית של עותק אחד אותו הורישה לבנה). עם זאת, במקרה שלאישה יש שני בנים חולים או יותר ולא ניתן לזהות את הווריאנט מחולל המחלה בדנ״א של תאי הדם הלבנים שלה, ההסבר הסביר ביותר הוא שיש לה מוזאיקה בתאי הנבט. דווחו מקרים של מוזאיקה סומטית (בתאי הגוף) ומוזאיקה בתאי הנבט של האם (מהם מתפתחות הביציות) במחלת HSP מסוג SPG1 שנגרמת על ידי וריאנט בגן L1CAM.
אם במשפחה יש זכר אחד חולה, אימו יכולה להיות נשאית הטרוזיגוטית או לחלופין ייתכן שמדובר בוריאנט חדש (דה-נובו) שלא עבר במשפחה קודם. אם זכר חולה כתוצאה מוריאנט דה-נובו, אימו לא נשאית. נקבה יכולה לרשת וריאנט מחולל מחלה מאימה, מאביה או שמדובר בווריאנט חדש במשפחה (דה נובו). כדי להבדיל בין האפשרויות השונות מומלץ לבצע הערכה קלינית של ההורים ולבחון את ההיסטוריה הרפואית של המשפחה המורחבת.
הסיכון לאחים של חולה ב-HSP בתאחיזה ל-X תלוי במצב הגנטי של ההורים. אם האם של חולה, זכר או נקבה, היא נשאית הטרוזיגוטית, שלה עותק אחד פגום של גן הקשור למחלה ועותק שני תקין, הסיכון להוריש את העותק הפגום בכל הריון הוא 50%. גם במחלה בתאחיזה ל-X, כאשר לא מוצאים את הווריאנט מחולל המחלה בתאי הדם הלבנים של ההורים, הסיכון לאחים של חולה גבוהה מבאוכלוסייה הכללית בשל האפשרות של מוזאיקה בתאי הנבט של ההורים, אך עדיין נמוכה מ-1%. בתוך אותה משפחה גיל ההתפרצות של המחלה, השאלה האם אדם שיורש את הפגם הגנטי מפתח מחלה (חדירות) ומידת המוגבלות שמתלווה למחלה, משתנות מאדם לאדם.
כל הילדים יורשים את הקוד הגנטי של אברון המיטוכונדריה שלהם מהאם ולכן תורשה מיטוכונדריאלית מכונה תורשה אימהית. הגן המיטוכונדריאלי MT-ATP6 נמצא כגורם למחלת HSP. בעוד אב של חולה עם וריאנט מחולל מחלה זה לא בסיכון להיות חולה בעצמו, אימו של חולה נושאת בדרך כלל את הווריאנט מחולל המחלה ועשויה להיות חולה או בריאה. לחלופין, ייתכן שהאם אינה נשאית ומדובר בווריאנט חדש במשפחה (דה-נובו) שהופיע בדנ״א המיטוכונדריאלי של החולה. אם האם נמצאה כנשאית של וריאנט מחולל מיטוכונדריאלי, כל הילדים שלה יירשו אותו והם עלולים להיות חולים או בריאים. האחים של אם שנושאת את הווריאנט מצויים בסיכון בעצמם.
הייעוץ הגנטי לחולים עם HSP הוא מורכב. חולים שיש להם את כל הסימנים והתסמינים של המחלה, אך ללא קרובי משפחה נוספים חולים, יכולים גם להיות מאובחנים במחלת PLS (שהיא מושפעת מגורמים סביבתיים ובעיקרה לא מחלה גנטית). ייעוץ זהיר חשוב גם מכיוון שבעוד מחלת HSP אוטוזומלית רצסיבית מתאפיינת בסיכון נמוך יחסית לצאצאים, ישנן גם אפשרויות תורשה נוספות שפורטו עם סיכונים שונים לצאצאים. אחד האתגרים הוא שהמחלה מתאפיינת לעתים בחדירות חלקית, מצב בו רק אחוז מסוים מתוך נשאי הווריאנט מחולל המחלה בגן סובלים מביטוי קליני של המחלה ואילו היתר בריאים.
הזמן האופטימלי לפנייה לייעוץ גנטי לקביעת הסיכון הגנטי ודיון בזמינות של בדיקות גנטיות טרום לידה או טרום השרשה, הוא לפני ההיריון. ראוי להציע ייעוץ גנטי, כולל דיון בסיכונים לצאצאים והאפשרויות הקיימות להעמדת צאצאים, למבוגרים צעירים שהם חולים, נשאים או בסיכון להיות חולים או נשאים. בייעוץ הגנטי דנים באפשרויות הקיימות ביניהן ביצוע בדיקות טרום לידה וכן אבחון גנטי טרום השרשה. עם זאת, לא ניתן לחזות מראש את חומרת המחלה של ילד שיוולד עם המחלה בשל המגוון הקיים בתסמונת. אבחון גנטי טרום השרשה (PGD) הוא שיטה המאפשרת אבחון גנטי של טרום-עובר בתהליך של הפריה חוץ גופית, על מנת לאפשר לידות של תינוקות בריאים במשפחות שקיים בהן סיכון גבוה להורשת מחלה גנטית קשה לתינוק. בשל הסבירות ששיטות הבדיקה והבנת הגנים, מנגנוני המחלה והמחלות ישתפרו בעתיד, יש לשקול שמירת דגימת דנ״א בבנק דנ״א עבור נבדקים שהבדיקות הקיימות לא אישרו את האבחון שלהם.
