פרק 9 - עולם

מה ניתן לומר על העולם מתוך הדיון הנוכחי? כמו שהזהרתי בפתיח, לא הרבה. מכיוון שתהליכי התפישה שלנו, גם האישי וגם הקבוצתי (מדעי), מקבלים תוקף מעצם עקביותם העצמית וללא השוואה לגורם שאינו תלוי בנו (האנושות), הרי שמשמעות מסקנתם לגבי העולם "כשלעצמו" מוגבלת. לצורך הדגמה, בואו נבחן תהליכים דומים אצל יצורים אחרים. קחו את הזבוב שמסתובב לידכן כרגע – האם הוא יחלק את העולם לאותם אובייקטים שאתן מסכימות על קיומם? סביר שלא. למעשה, ברור שלא שכן אין לו את אותם קולטנים חושיים שיש לכן ולא את מעגלי התפישה העצבית שיש לכן. העולם שהוא תופש שונה מהעולם שאתן תופשות. עדיין, "העולם הזבובי" עקבי לגבי כל הזבובים. עקביותו כנראה לא פחותה ולא עולה על זו של עולמנו. מכאן שיש כאן מכלול עצום של עולמות. כל יצור בורא עולם עקבי סביבו. יצורים דומים בונים עולמות דומים (אם כי לא זהים!) ולגביהם השאלה המדעית – של תקיפות העקביות התפישתית בקבוצה כולה – רלוונטית. אבל בין הקבוצות אין לשאלה זו כל בסיס. ולכן, אין כל משמעות לשאלת מהותם של "הדברים כשלעצמם".

שאלה מעניינת עולה בהקשר זה בנוגע לקיומם ואי קיומם של עצמים. לעתים קרובות אנחנו מדווחים לעצמנו ולאחרים על אי קיומו של עצם מסוים, או עצם מסוג מסוים. למשל, נאמר לעתים שהמפתח איננו או שאין מחשב בחדר. האם זו תפישה? והאם ניתן לתקף אותה מדעית? האם אנחנו תופשים שהמפתח איננו? הדיון בספרון זה מוביל למסקנה שלא – אין אנחנו תופשים שמשהו איננו, אנחנו מסיקים זאת. אין לנו קולטנים חושיים ל"אין". העולם התפישתי הוא עולם של ישויות (תצורה של "יש"). ה"אין" מגיע מעולם המושגים. ייתכן אף שמעולם מושגים שהוא ייחודי לאדם; על פי זה, פירוש המשפט מקהלת "ומותר האדם מן הבהמה אין" איננו שאין מותר, אלא שהמותר הוא היכולת לתפוש אין (והמשך המשפט, "כי הכל הבל" צריך להתפרש כפירוש הרמב"ן, קרי, כל החמר בעולם עשוי ממשהו שדומה להבל הפה – פירוש שמתאים בעיקרון לחלופיות החומר והאנרגיה על פי איינשטיין ולמהות החומר על פי תורת הקוונטים). על כן, בחלוקה שעשינו כאן, ניתן לטעון ש"אין" הוא מונח מדעי. חלוקה זו גם מתיישבת עם המשמעות השונה של שלילה לוגית ושלילה אנלוגית. בעוד ששלילה אנלוגית מייצגת שינוי כיוון (למשל תנועה ימינה במקום שמאלה), שלילה לוגית מייצגת בדרך כלל איון של עצם. שלילה כזאת אפשרית רק בעולם המושגי, לא בזה התפישתי. ואכן, העולם המושגי, שהוא הבסיס לשפה (היומיומית והמדעית), הוא עולם לוגי. עקביות, אמרתי כבר?