עוברים במצבי לחץ נמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעת אכילה כפייתית בגיל ההתבגרות

בעוד שהסימפטומים של הפרעת אכילה כפייתית (binge eating disorder) מופיעים לרוב בגיל ההתבגרות, מחקר חדש טוען כי שורשי המחלה מתפתחים כבר ברחם, כתוצאה מלחץ (Stress) שבו הייתה נתונה האם במהלך ההיריון. המחקר בוצע על-ידי צוות של מדעני מוח ממכון ויצמן למדע בניצוחו של פרופ' אלון חן מהמחלקה לנוירוביולוגיה. אנשים הסובלים מהפרעת אכילה כפייתית מתאפיינים באובדן שליטה על היקף האכילה שלהם, ללא הטיהור המאפיין בולימיה נרבוזה.

במחקר, שפורסם בכתב-העת Cell Metabolism, הדגימו פרופ' חן וד"ר מריאנה שרדר (עמיתת פוסט-דוקטורט במעבדתו) כי סממנים של הפרעת אכילה כפייתית בקרב בני נוער עשויים להיות קשורים ללחץ ומתח אותם חוו אימהותיהם במהלך ההיריון. זאת בשל  שינוי פעילותם של גנים מסוימים בהיפותלמוס –  אזור במוח האחראי על בקרה של המערכות הנוירולוגיות של "הילחם או ברח" (fight or flight) וכן "תנוח ותעכל" (rest-and-digest). החדשות הטובות הן שהחוקרים הצליחו גם למצוא דרך למנוע את התפתחותה של ההפרעה – חרף הלחץ העוברי – באמצעות משטר תזונה מתאים בגיל ההתבגרות.

כשהאם בלחץ - העובר נכנס למגננה

המוח שלנו יודע מה לעשות כשאנחנו נמצאים בסכנה. ההיפותלמוס ואזורים אחרים במוח משחררים חומר שגורם לנוירומודולציה (אפנון עצבי, שהוא תהליך של שינוי עצבי) ואשר מכונה 'גורם משחרר קורטיקוטרופין' (Corticotropin-Releasing Factor, או CRF). חומר זה גורם להפרשתו של ההורמון קורטיזול, שמשפיע על תגובותיו של הגוף למצבי לחץ; הוא גם מגביר את מידת הפחד והחרדה שלנו וגורם לנו לעבור למצב של מגננה. כאשר אישה הרה נמצאת במצב של לחץ, רמות ה-CRF שלה עולות. השפעת רמות ה-CRF משפיעות לא רק עליה, אלא גם על העובר שלה, בכך שהן משדרות לו שהעולם החיצוני אינו בטוח. זוהי תופעה המכונה 'תקשורת תוך-רחמית'.

התוצאה היא, שלטווח הארוך, מסרי האזהרה שהעובר מקבל בתוך הרחם מובילים לרמת סיכון מוגברת ללקות בהפרעת אכילה כפייתית בגיל ההתבגרות.  כדי לבחון קשר זה, העלו פרופ' חן וחברי צוותו באופן מלאכותי את רמות ה-CRF בעכברות הרות ולאחר מכן עקבו אחר העכברים שנולדו להן עד שהגיעו לגיל ההתבגרות. עכברים צעירים אלו זכו לדיאטה עתירת-קלוריות למשך פרקי זמן קצרים מאוד – משטר תזונה הידוע בנטייתו לעורר אכילה כפייתית. הממצאים היו ברורים: גורי עכברים שנולדו לאימהות שנחשפו ללחץ במהלך ההיריון נטו לפתח תסמינים של הפרעת אכילה כפייתית לאחר משטר תזונה לא סדיר ועתיר קלוריות.

יותר מכך, החוקרים מצאו כי חשיפה של עוברים לרמות גבוהות של CRF אצל האם הובילה לשינויים אפיגנטיים – כלומר, שינויים ב-DNA שמושפעים ממידת הפעילות של גן מסוים (בניגוד לשינויים בקוד הגנטי עצמו). ספציפית, איתרו החוקרים בהיפותלמוס של העוברים ירידה דרמטית במידת המתילציה – תהליך בו קבוצת מתיל חוברת למקטע DNA.

"הממצאים מצביעים על כך שחשיפה של עוברים לרמות גבוהות של CRF אצל האם במהלך ההיריון מובילה לשינויים במתילציה ובתפקוד של ההיפותלמוס, ובכך לנטייה מוגברת להפרעות אכילה בעתיד", אומר פרופ' חן.

הוא מוסיף, כי לממצאים אלו יש פוטנציאל משמעותי לטיפול בהפרעת אכילה כפייתית. אם תת-מתילציה בהיפותלמוס תורמת לסיכון מוגבר לפיתוח של הפרעת אכילה כפייתית, הרי שהפתרון עשוי להיות טמון בהעלאה של מינון קבוצות המתיל במזון.
פרופ' חן וצוותו לקחו קבוצה של גורים בסיכון, הנהיגו להם משטר תזונתי שמספק להם את כמות קבוצות המתיל הרצויה ובכך הצליחו להפחית את מידת ההשפעה של הלחץ במהלך ההיריון. לאחר הדיאטה, אותם עכברים בסיכון שנחשפו לאותו אתגר תזונתי – האכלה לא סדירה ועתירת קלוריות – לא פיתחו הפרעת אכילה שאותה פיתחה הקבוצה הקודמת.

Prof. Alon Chen’s research is supported by the Carl and Micaela Einhorn-Dominic Center for Brain Research, which he heads; the Nella and Leon Benoziyo Center for Neurosciences, which he heads; the Norman and Helen Asher Center for Brain Imaging, which he heads; the Perlman Family Foundation, Founded by Louis L. and Anita M. Perlman; the Irving Bieber,  M.D. and Toby Bieber, M.D. Memorial Research Fund; the Adelis Foundation; the Appleton Family Trust; Mr. and Mrs. Bruno Licht, Brazil; the European Research Council; and the Ruhman Family Laboratory for Research in the Neurobiology of Stress

 

 

Prof. Alon Chen