מחקר חדש מסביר כיצד המוח מתמודד עם לחצים חברתיים

שני מחקרים חדשים שיצאו ממעבדתו של פרופ' אלון חן, ראש המחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, מראים כיצד היכולת להתמודד עם מצבי דחק (Stress) מובנית בתוך המוח האנושי. כפי שדווח לאחרונה בכתב העת Nature Neuroscience, קבוצתו של פרופ' חן הדגימה כי אצל בני אדם, היכולת ליצור קשרים חברתיים עשויה להיות טבועה במבנה המוח של אנשים יותר "חברתיים". זאת, הודות למנגנון השולט על יכולתו של האדם להתמודד עם אתגרים חברתיים.

המנגנון האמור מבוסס על מולקולה קטנה, המשמשת לתקשורת בין תאים, בשם Urocortin-3 ועל קולטן בפני השטח של תאי העצב (נוירונים), הנקשר למולקולה זו. ד"ר יאיר שמש וד"ר אורן פורקוש, ממעבדתו של פרופ' חן, מצאו כי רמות משתנות של מולקולה זו עשויות לקבוע את מידת הנכונות שלנו לעזוב את חיקה המנחם של הקבוצה החברתית הקבועה שלנו וליצור קשרים חדשים. החוקרים תכננו מעין "מבוך חברתי" עבור עכברים שאפשר להם לבחור האם לתקשר עם עכברים המוכרים להם, עם עכברים זרים או להימנע מקשרים חברתיים כליל. הם גם עיצבו אזור ציבורי מיוחד במבוך, בו ניתן לעקוב אחר תקשורת קבוצתית באמצעות מצלמות וידאו.

פרופ' חן וחברי צוותו מצאו כי עכברים בעלי רמות גבוהות של Urocortin-3 במוח נטו ליצור קשרים יזומים עם עכברים לא מוכרים. אך כאשר חסמו החוקרים את הקולטן הרלוונטי, העכברים נטו להישאר בקבוצות המוכרות שלהם ולהימנע מתקשורת עם זרים. מנגנון זה של ויסות לחצים, טוענים החוקרים, יכול לשמש להישרדות אבולוציונית, שכן הוא מדרבן תקשורת עם קבוצות "אמינות" ומעודד משנה זהירות כאשר נתקלים בפולשים.

פרופ' חן סבור כי מה שנכון לעכברים עשוי להיות תקף גם לבני אדם: "הואיל ומערכת מקבילה פועלת במוח האנושי, הממצאים שלנו מעלים אפשרות כי אותו מנגנון עשוי לווסת גם התמודדות עם לחצים חברתיים בבני אנוש", אומר פרופ' חן. "שיבושים במנגנון זה עלולים להיות אחראיים לחרדה חברתית וכן להפרעות התנהגותיות חמורות יותר".

סטרס ומזון – האם הקשר ביניהם טבוע במוח הנשי?

מחקר חדש נוסף, הקושר בין דחק להבניה במוח, מצביע על סטטיסטיקה מדאיגה: רק כעשרה אחוזים מהסובלים מהפרעות אכילה, כגון אנורקסיה או בולימיה, הם זכרים. ובעוד שרבים מפנים אצבע מאשימה כלפי מסרים חברתיים היוצרים את הקשר בין רזון ומקובלות חברתית, ההטיה הברורה הזו לרעת המין הנשי עשויה להיות קשורה – לפחות בחלקה – להבדלים בין המוח הגברי והנשי.

המחקר, אשר פורסם ב-Cell Metabolism על-ידי ד"ר יעל קופרמן, עמיתת מחקר במחלקה לשירותים וטרינריים, מצביע על הבדל קריטי באופן שבו מוחות של גברים ונשים מתמודדים עם מצבי דחק. ד"ר קופרמן והסטודנטית מאירה ווייס החלו את המחקר לפני מספר שנים, כאשר קופרמן הייתה עדיין דוקטורנטית במעבדתו של פרופ' חן. הן גילו כי כמחצית מהנוירונים המעורבים בגירוי התיאבון כוללים קולטן בשם CRFR1 האמון על העברת תחושת הסטרס של הגוף. כדי לחקור את תפקידו הספציפי של הקולטן, יצרו החוקרות עכבר מהונדס גנטית שהקולטן שבו הוסר רק מהנוירונים האמונים על גירוי התיאבון. החוקרות עקבו אחר העכברים הללו ותגובותיהם למצבי דחק, לרבות מצבים של מניעת מזון. כאשר העכברים נחשפו לגירוי מלחיץ, הנקבות מחוסרות הקולטן הפגינו תגובה דרמטית – רמות הגלוקוז המיוצרות בכבדים שלהן צנחו משמעותית – בעוד העכברים הזכרים לא הושפעו מהסיטואציה.

ממצאים אלו מראים כי זכרים ונקבות מפעילים תגובות מטבוליות שונות למצבי לחץ. ממצא זה עשוי להסביר מדוע נשים נוטות יותר להפרעות אכילה מאשר גברים – ממצא אשר עשוי להוביל לדרכי טיפול חדשות בהפרעות אכילה.

Prof. Alon Chen is funded by the Adelis Foundation, the Appleton Family Trust, Irving Bieber, M.D. and Toby Bieber, M.D. Memorial Research Fund, the Henry Chanoch Krenter Institute for Biomedical Imaging and Genomics, Mr. and Mrs. Bruno Licht, Brazil, Irving I Moskowitz Foundation, The Perlman Family Foundation, Founded by Louis L. and Anita M. Perlman, the Ruhman Family Laboratory for Research in the Neurobiology of Stress.

Dr. Kuperman is funded by the Sarah and Rolando Uziel Laboratory for Metabolic Phenotyping and is the incumbent of the Sarah and Rolando Uziel Research Associate Chair.

 

פרופ" אלון חן