תובנות חדשות אודות ההיבטים הנוירוביולוגיים של חרדה

אצל אנשים הסובלים מחרדה, הנטייה לרגשיות-יתר של תגובות לחוויות רגילות מוכרת היטב, אך המנגנונים האחראיים לה אינם ברורים דיים. מחקר שנערך לאחרונה על-ידי פרופ' רוני פז מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן שופך אור על הבסיס הביולוגי לחרדה.

המחקר החדש, שפורסם בחודש מארס בכתב העת Current Biology, מראה כי אצל אנשים שאובחנו כסובלים מהפרעת חרדה, קיימת יכולת הבחנה לקויה בין גירוי ניטרלי "בטוח" – צליל במקרה זה – לבין גירוי שנקשר להפסד כסף, דבר שהפך אותו למלחיץ. במילים אחרות, אנשים חרדתיים מפגינים תופעה התנהגותית הקרויה "הכללת יתר" של גירויים חיצוניים. יתרה מזאת, פרופ' פז ועמיתיו הראו כי הבדלים אלו שוקפו בפעילותם של אזורים מסוימים במוח על-ידי דימות תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI).

החוקרים אימנו נבדקים שאובחנו כסובלים מהפרעת חרדה כללית לקַשֵר שלושה צלילים שונים עם אחת משלוש תוצאות: הפסד כספי, רווח כספי או אי-תוצאה. בשלב השני הוצג לנבדקים צליל חדש והם נשאלו האם זהו אחד מהצלילים ששמעו בזמן האימון. תשובה נכונה זכתה לתגמול כספי.

האסטרטגיה הטובה ביותר במקרה זה הינה להקפיד שלא לזהות בטעות צליל חדש כאחד מהצלילים שנשמעו בתקופת האימון – כלומר, להימנע מהכללתו. אך אנשים חרדתיים נטו יותר מנבדקים בקבוצת הביקורת לחשוב שהצליל החדש היה אחד מאלו ששמעו כבר – ובפרט לקשור את הצליל לחוויה של רווח או הפסד. נשללו סיבות הקשורות להבדלים ביכולות השמיעה או הלמידה של הנבחנים כהסבר להבדלים בין הקבוצות ביכולת לזהות את הצלילים. המחקר הראה כי המשתתפים החרדתיים פשוט תפסו את הצלילים שנקשרו לחוויה רגשית בצורה שונה.

"הראינו כי בחולים הסובלים מהפרעת חרדה, חוויה רגשית מעוררת פלסטיות במעגלים העצביים במוח אשר נמשכת לאחר תום ההתנסות עצמה", אומר פרופ' פז. "שינויים פלסטיים אלו מתרחשים במעגלים עיקריים, ואלו מתווכים לאחר מכן את התגובה לגירויים חדשים. התוצאה היא פגיעה ביכולת להבחין בין חוויית הגירוי המקורי וזו של גירוי חדש ודומה. כתוצאה מכך, חולים חרדתיים מגיבים באופן רגשי גם לגירוי החדש ומפגינים תסמינים של חרדה במצבים לא רלוונטיים. הם לא יכולים לשלוט בתגובה זו: זוהי חוסר יכולת תפיסתית להבחין בין הגירויים".

המחקר הינו תולדה של שיתוף פעולה של פרופ' פז עם ד"ר דוד ישראלי, ראש המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי קפלן ברחובות המסונף לאוניברסיטה העברית. המחקר בוצע בפועל על-ידי ד"ר אופיר לאופר, שהיה דוקטורנט במעבדתו של פרופ' פז בעת המחקר.

הדמיות fMRI של המוח בנבדקים החרדתיים ובקבוצת הביקורת הראו הבדלים בפעילותם של אזורי מוח מסוימים. הבדלים אלו נמצאו בעיקר באמיגדלה, הקשורה לפחד וחרדה, כמו גם באזורים האחראים על קליטה חושית במוח. תוצאות אלו מחזקות את הרעיון כי חוויות רגשיות מעוררות שינויים ארוכי-טווח בייצוג החושי במוחם של חולים הסובלים מהפרעת חרדה.

הממצאים עשויים להסביר מדוע אנשים מסוימים נוטים יותר לחרדות מאחרים. הפלסטיות במוח שמובילה להתפתחות חרדה אינה דבר רע כשלעצמו, מסביר פרופ' פז. "תכונות חרדתיות יכולות להיות נורמליות לחלוטין, ואף נראה כי הן הועילו למין האנושי במהלך התפתחותו האבולוציונית. אך אירוע רגשי, אפילו שולי, יכול לעורר שינויים במוח שעשויים להוביל לחרדה של ממש", הוא אומר. ההבנה של תהליכי התפיסה החושית בחולים חרדתיים עשויה להוביל לטיפול טוב יותר בהפרעה.

 

This work was supported by I-CORE; ISF; the EP7 Human Brain Project; and Minerva-Foundation grants. Prof. Rony Paz’s research is supported by the Adelis Foundation; the Sylvia Schaefer Alzheimer's Research Fund; the Irving and Dorothy Rom Family Discovery Endowment Fund; Pascal and Ilana Mantoux, Israel \ France; the Minna-James-Heineman Stiftung; and Gary and Kary Leff, Calabasas, CA

 

 

חרדה