מדע, אמנות, ומה שביניהם

תערוכות עבר

האמנות העכשווית, המושגית, ממש כמו המדע, יוצאת לדרכה מגרעין פנימי, מרעיון שנובט בדעתם של היוצרים, האמנים או המדענים. בהמשך מתחולל תהליך של זיקוק, בידוד, וניסוי. הדיוק והעקביות הם ערכים מרכזיים בשני עולמות אלה, שנראה שלא רק שאינם רחוקים כל-כך זה מזה, אלא למעשה יש ביניהם שילוב רעיוני לא מבוטל.

מכון ויצמן למדע, כארגון עולמי מוביל במדע, רואה באמנות פעילות משלימה, המאפשרת למדענים ולאמנים כאחד להתבונן בעולם בעת ובעונה אחת מגובה רב יותר - ובאופן בוחן ומדויק יותר. במילים אחרות, הסינרגיה המתחוללת לעיתים בין שני התחומים – ובין שתי נקודות מבט אלה - עשויה לאפשר למדענים ולאמנים כאחד להגיע להישגים משמעותיים יותר במסע המתמשך להבנת העולם ומקומנו בתוכו.

על בסיס התפיסה הזאת, מוצגות בשנים האחרונות, בחללי עבודה שונים במכון ויצמן למדע, תערוכות אמנות - ובעיקר אמנות ישראלית עכשווית.

האם העולם מסודר? רובנו מקווים שהתשובה על השאלה הפשוטה לכאורה הזאת, היא חיובית. אם העולם מסודר, אנחנו יכולים להתבונן בתמונת ההווה ולנחש, או להעריך, מה צופן העתיד. לכן, כשאנחנו מזהים סדר (למשל, סימטריה, או אפילו שבירה מסוימת של סימטריה המהדהדת את הסימטריה), אנחנו יכולים לשער למה אפשר לצפות מעבר לפינה...
כל אדם כותב, או עורך, או קורא, מכל עדה, עם, מדינה, תרבות, מיגדר, גיל, צבע והשקפת עולם; כל אדם באשר הוא, ראוי שיעמוד נדהם למראה הפלא הזה: סימנים עלומים המשורטטים על נייר, חקוקים באבן, מגולפים בעץ, מוטבעים בחימר או חרוצים בחול; סימנים בכל השפות, אותיות שמתחברות למילים ולמשפטים שנושאים משמעות, מייצגים...
נטליה זורבובה מביאה אל קדמת הבמה, לכאורה, את "מה שיש". ציור פיגורטיבי משוכלל ומיומן, המבוסס על התבוננות באנשים, במצבים. זו המציאות כפי שהיא נראית במבט ראשון, ממוקד וחודר. לכאורה, זורבובה עוצרת את המבט – ואת המכחול - בגבולות החיצוניים של הגוף, של המבנים, העצים. אבל התעכבות בוחנת על ה"מצבים" שעל הבד...
מבנים גיאומטריים המצויים במעין שיווי משקל עדין – או לא רחוק ממנו – מאכלסים את יצירותיו של זוהדי קאדרי בשנים האחרונות. הקווים הישרים, משטחי הצבע המדויקים יוצרים תחושה של "סדר טוב", של יכולת לחזות את הבאות, של מערכת כללים ידועה ובטוחה, שאם רק נלמד אותה וניישם אותה כראוי, נבטיח לעצמנו "חיים טובים"....
מסע אישי, פיסי ומטפיסי, עומד במוקד יצירותיה של מיכל סרודיו אילן המוצגות בתערוכה זו. הדרך, והתובנות שעולות לאורכה, היא המוטיב המרכזי בעבודותיה. מיכל מצלמת רגעים שתופסים את תשומת ליבה בקומפוזיציות שכמו מייצרות התהוות בלתי אפשרית או בלתי רגילה של המרחב, במרחב הצילומי הזה היא בוחנת את המציאות והאמינות...
המבול לפנינו בכו ככל שתוכלו. זה המסר הזועם ששיגר אלינו – "מן העתיד" - בני אפרת. אפרת, מחלוצי האמנות המושגית בישראל, למד על מגמת התחממות האקלים, בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בעת שהציג תערוכה ב-MIT, ופגש שם מדענים שחשפו אותו לתופעה. העובדה שהציבור, בישראל, בארה"ב ובאירופה לא הבחין באסון המתקרב, ולא...
דפנה מוריה בוחנת את המציאות באמצעות חתכי עומק, שכל אחד מהם חושף היבט עלום אחר של הסביבה שבה אנו חיים. ההיררכיה של העומקים, או הגבהים, מזכירה את מודל המציאות שלנו: עולמם של היצורים החיים, לרבות האדם, שונה תכלית השינוי מעולמם של חלקיקי אבק ומולקולות גז שמרכיבים את האטמוספירה, ואלה שונים מעולמם של...
בימים שבהם אנשים רבים מתעדים את חייהם וחולקים את חוויותיהם עם כל מי שמעוניין בזה, ברשתות החברתיות; קשה אולי לזכור, אבל בעבר הלא כל כך רחוק, נהגנו לשלוח לבני משפחתנו, ולחברינו, גלויות צבעוניות ממקומות שבהם ביקרנו. ובעבר הרחוק, ציירים קדמונים חלקו עם הבאים אחריהם את חוויותיהם באמצעות ציורים על...
מיכאל דרוקס
אין דבר שאנחנו רוצים יותר מאשר לדעת מה יהיה בעתיד. מה יהיה מחר. מה יהיה הצעד הבא של "המערכת" שעוטפת אותנו, שבתוכה אנחנו חיים. אנחנו (מדענים, אמנים, אנשים באשר הם) שואפים להבין את חוקי המשחק של העולם. הבנה כזאת עשויה לאפשר לנו להתכונן כראוי למחר. מיכאל דרוקס מנסה, בצניעות, להציע לנו בסדרת הציורים...
שי זילברמן
שי זילברמן / "ירח אלול, בעקבות ליליין",  2018 דיוקן עצמי זה הוצג לראשונה בתערוכה: "גברים מתבוננים במים", שהוצגה בסדנאות האמנים בתל-אביב בשנת 2018. המקורות שעליהם התבססו רוב הדימויים בתערוכה, העידו על עולם חומרי הולך ונכחד, ואשר שרידי הזמן ניכרים בו. ויטראז' הזכוכית שיצר שי זילברמן הוא דיוקן עצמי של...
מאיה סמירה
  רעש הוא, בדרך כלל, אות לא רצוי, שמתחרה באות המידע הרצוי. מדובר במאבק מתמיד שמתחולל בסביבתנו הטבעית, ובמערכות טכנולוגיות שונות. פעם גובר המידע הרצוי, פעם הרעש. רעש מחולל לעתים רחש או זמזום במערכת שמע, "שלג" על מסך המכ"ם, או מעין "שברים מהירים ודינמיים" במצלמה דיגיטלית. שטף המידע שמסתער עלינו ללא...
אי דוד דיוקן עצמי
משיכות מכחול בעידן הדיגיטלי - ליאת גרייבר ו- e-David מציגים תערוכה חדשה במכון ויצמן למדע, ובוחנים יחד את גבולות היצירה, בין אדם למכונה. e-David  הוא רובוט מצייר, שפיתוחו נמשך במסגרת שיתוף פעולה בין האמנית ליאת גרייבר לצוות מחקר בראשות פרופ' אוליבר דויסן מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קונסטץ,...
Elements
בשנת 1996 שלח הפיסיקאי אלן סוקאל (Alan Sokal), מאוניברסיטת ניו-יורק, מאמר לכתב-העת המדעי Social Text היוצא לאור באוניברסיטת דיוק, ומתמקד בחקר התרבות. הכותרת: "מרחיבים את הגבולות: לקראת הרמנויטיקה טרנספורמטיבית של כבידה קוונטית". המאמר עבר את מחסום העריכה – ופורסם. זמן לא רב לאחר מכן הודיע סוקאל...
אביבה שמר (ילידת ישראל, 1942), ניסתה לעשות את מעשה האמנות שלה מעמדת האמן המתייסר, המבטא כאב, ביקורת ויאוש. היא הצליחה להביא על עצמה לא מעט סבל, אבל לא הייתה שלמה עם התוצאות. ואז, לאחר הגות והעמקה בתורות שונות, היא נזכרה במורשת סבה הגדול, נתנאל מנדל שוורץ מצפת, שנודע בכינוי "שמח תשמח". היא זנחה את...
יהושע גריפית מצייר יפה, יפה מכדי להיות מציאותי, טוב מכדי להיות אמת. ההגזמה הסרקסטית הזאת כל-כך חמקמקה, עד שלא אחת היא מסכלת את יכולתנו להבין את מה שהוא מנסה לומר לנו. במידה מסוימת אפשר לומר, שגריפית חוטא באחד החטאים הבלתי-נסלחים של התקשורת והאמנות המודרניות: הוא מעריך את צופיו, את קוראיו-מבקריו,...
בעולם העיתונות מקובל לחשוב שה"חדשות של אתמול" הן חסרות ערך וחשיבות. כלומר, אם לא נדווח עכשיו, ומיד, נחמיץ את ההזדמנות וה"סיפור" יושלך כלאחר יד, יישכח, ולא יראה אור. בעולם האמנות, לעומת זאת, מרכיב ה"עיבוד" של המידע, ותהליך נביטת הרעיונות, יכולים להימשך זמן רב, לעתים אפילו דורות שלמים. סדרת העבודות...
אור רביב מציג: אמנות דיגיטלית 2013
ב-1801 עצרו השומרים, בכניסה לתערוכת האקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון, את ויליאם טרנר (1775 – 1851), שכבר היה אז, בגילו הצעיר, חבר האקדמיה, ואשר ציוריו הוצגו בתערוכה. הם בדקו היטב את כיסיו כדי לוודא שהם ריקים. בשנים קודמות הבריח טרנר לגלריה צבעים ומכחולים, ועמד שם, בערב הפתיחה החגיגי, כשהוא ממשיך את...
תומר ספיר, תומס שטרוט, מרטין קולר, כוכב כוכבי וצלמי ויקימדיה. ארבעה אמנים וקבוצה של צלמי ויקימדיה יצאו למסע במכון ויצמן למדע. כמו המדענים, גם הם ניסו להבין מה באמת קורה כאן. אלא שבעוד המדענים מבקשים להבין את העולם, האמנים התמקדו בשאלה מה בדיוק עושים המדענים, וכיצד הם עושים זאת. הפסל תומר ספיר מציג...
מה, באמת, מעצב את המציאות סביבנו? האם הדרך שבה אנחנו תופסים את העולם מעניקה לנו תמונת מצב אמיתית ואמינה? כיצד ומדוע מתחוללים שינויים סביבנו? ומנגד, מה מאפיין, בתימצות מְרַבי, את עולם הרשת שרבים מאיתנו מבלים בו זמן רב? איפה בדיוק עובר הגבול בין העולם ה"אמיתי" לבין העולם שמתקיים בליבות מעבדי...
גדי דגון רוקד. בשביל מי שמכיר אותו, זה עלול להיראות מעט מוזר. אבל כשחושבים על זה, זה לא באמת מפתיע. כשהתעמק בתצלומי ספורט, הופיע יום אחד עם פורטרט עצמי שבו ידיו עטויות כפפות איגרוף, אפו מעוך, והדם מציף את עיניו ומזרזף על לחייו עד לסנטרו. נוזלי הגוף לא זרים לו. פעם הוא חולק דם עם המצולמים שלו. כשהוא...
יונתן גולדמן בוחן, קונספטואלית, את מעבר המופע בין צליל לדימוי. בדומה למדענים, שחוקרים מעברי מופע, או מעברים בין מצבי צבירה, גולדמן יוצא למסע ממצב אחד, אותו הוא משנה, אט אט, עד לרגע המזוקק שבו חל השינוי. כמו מחקריהם של מדעני מכון ויצמן למדע, גם מסע החקר של גולדמן הוא בבחינת מחקר בסיסי, המונע מסקרנות...
חנן גטריידה נודע כצלם מונומנטלי, המשורר את נופי ישראל, לרבות נופים אורבניים, תעשייתיים ותחבורתיים, תוך שליטה רבת השראה באור הנופל עליהם – והחוזר מהם אל המצלמה ומשם אל עין הצופה. השליטה הטכנית, ההקפדה חסרת הפשרות ובניית קומפוזיציות כמו-ציוריות, הפכו לכתב היד המזוהה שלו. לפיכך, תצלומי האנשים בסביבת...
מה בדיוק קורה במרווח התקשורתי בין אדם למכונה? האם השהות המשותפת באותה סביבה, והפעולות שלעתים מכוונות לאותה מטרה, מטשטשות לעתים את הגבולות ביניהם? ליאת סגל בוחנת את השאלות האלה במערכת לא שגרתית: שרשרת הייצור של מעשה אמנות, שבקצה האחד שלה ניצב אמן אנושי המעלה רעיונות במוחו, ואילו בקצה האחר פועלת...
תמונת פתיחה לדף התערוכה
הנה ימים באים בני אפרת, שבר זמן, מרכז הכנסים על-שם דוד לופאטי, מכון ויצמן למדע בני אפרת אינו בורח מבשורה. הוא מונה את שברי הזמן עד שהיא תגיע. מבחינתו אין משמעות רבה לשאלה אם הזמן נמנה לפנים, או שמא מדובר בספירה לאחור. בשנת 1998, כשסרטה של מימי לדר "פגיעה קטלנית" יצא לאקרנים, הציג בני אפרת, יחד עם...
"יהיה בסדר" היא, אולי, ההבטחה העיקרית הגלומה ברפואה. כך היה בעולם העתיק (מצרים, שוּמֶר), שבו יוחסו מחלות ותרופות לכוכבים, לשדים ולכשפים, וכך הוא גם בימינו אלה, שבהם אנו חותרים בעוצמה לקראת פיתוחה של רפואה מותאמת אישית המבוססת על הבנה עמוקה של מרכיבים גנטיים, מטבוליים ופיסיולוגיים. גם אצל הרופאים...
הרצון והצורך שלנו בקווים ישרים, וביציבות, הרגילו אותנו לראות את בנייני המידות של ניו-יורק כמעין הוכחה לסדר העולמי ה"טוב". תצלומיו של איתן ויתקון מקעקעים את הביטחון הזה. מראה הבניינים הנסחפים ברוח, או בזרם, מטריד, משליט אי-ודאות. התצלומים מבוצעים באמצעות מראות עשויות רדיד מתכת, או בועות סבון, שני...
בעומק, השאיפה ליֶדע מאחדת את בני-האדם. פילוסופים, תיאולוגים, אמנים ומדענים, כולם רוצים להבין מה הם, באמת, חוקי המשחק שלפיהם נוהג "העולם", כיצד הוא יגיב למעשה כזה או אחר. בדרך להבנת העולם "שלנו", הפיסיקאים בוחנים "עולמות" רבים ושונים. כמה מהם תיאורטיים לחלוטין, אבל כולם יכולים ללמד אותנו משהו על...
מציאות רבודה היא טכנולוגיה ממוחשבת שמאפשרת למשתמש ליצור מעין הוויית-כלאיים: תבנית של מציאות אמיתית, שבה משולבים מרכיבים "חיצוניים", ולעתים אפילו בדויים. התוצאה היא מעין מציאות-על, מחוזקת, ממוקדת ודחוסה שעשויה, בין היתר, לשפר את ביצועיהם של טייסים ומנתחים. הארכיטקטורה הזאת, של תבנית שמחוזקת בחומר...
תערוכה רב-תחומית זו, אשר בה משתתפים מדענים ואמנים, מַפנה מבט בוחן אל המנגנונים שבאמצעותם אנו רואים את העולם, ואל הדרכים שבהן אנחנו מפענחים ומפרשים את המידע החזותי. משתתפים: ואלרי אייזנברג, אליהו אריק בוקובזה, הדר בורשטיין, ארז ביטון, אדוארדו זטארה, שי זילברמן, שלומי חתוכה, אורית ישי, עידית לבבי...
האם העולם מסודר? רובנו מקווים שהתשובה על השאלה הפשוטה לכאורה הזאת, היא חיובית. אם העולם מסודר, אנחנו יכולים להתבונן בתמונת ההווה ולדעת מה צופן העתיד. כשאנחנו מזהים סדר (למשל, סימטריה, או אפילו שבירה מסוימת של סימטריה המהדהדת את הסימטריה), אנחנו יודעים למה אפשר לצפות מעבר לפינה, מעבר לשדה הראייה...
חמישה עשר תחריטים. מיכה לורי נולד (1946) בקיבוץ נגבה. משנת 1975 הוא חי ויוצר בפאריס. יצירותיו מוצגות במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. לורי מבטא ביצירותיו הרב-תחומיות מאבק בלתי מתפשר של הפרט במערכות החברתיות הסוגרות על המרחב האישי. לורי מציג כאן תמונות-בזק שמתארות "מצבים" (או דילמות) לאורך ההיסטוריות...
סדרת הדפסים ("הצבעוני והקוץ"), בשיתוף עם עמוס עוז וד"ר מיכאל אבישי. מתי גרינברג, שנעזר בבוטנאי ד"ר מיכאל אבישי, מתאר ב"הצבעוני והקוץ", סדרה של מפגשים בין שתי התרבויות, בין השפע למחסור, בין רוך לקשיחות, בין התחנחנות לזעף. דימויים הם של צמחים מהטבע. מפגשים שלעיתים נראים כגישושים הדדיים שנובעים...
אור רביב, מתכנת מקצועי ובוגר המדרשה לאמנות בבית-ברל, 2013, חוקר בעבודותיו הדיגיטליות את שאלת קו הסיום. איך יודעים שהציור "גמור"? מתי יודע הצייר שעליו לעצור? עבודותיו מתכתבות, מעבר לפער השנים, עם ציוריו של טרנר. כמו טרנר, גם רביב מתחיל את העבודה בהנחת שכבות שונות, זו על זו, וממשיך אותה בתהליך של...